כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה -ינואר 2015 - גיליון 211

≠ ו ˆ¯‡ ‚ולה ב בעת האחרונה אנו עדיםשוב למחלוקתרבת השנים בין ישראל לפלסטיניםשהפכה להיות אלימה, קשה ומתעצמת מיום ליום. וליד צאדק, ח"כ וסגן שר לשעבר, תושב טייבה, קרוע בתוך עצמו. זהותו כפולה: "ערבי-ישראלי". את הדילמות אותן ניסה לפתור הוא חשף בספר שכתב "גולה בארצו-מטייבה לכנסת". איש אמיץ שאינו פוחד לומר את אשר על ליבו בתקופה של 'אין תקווה'.

קי Ò וטקוב Á ¯ מ‡י מאת: 

ח "

ייב להימצא פתרון. גורל שני העמים הוא גורל אחד. אנחנו תאומי סיאם. אם נחיה, נחיה ביחד, ואם נמות, חס וחלילה, אז נמות ביחד". את הדברים כותב וליד צאדק )77(, ח"כ וסגן שר לשעבר מטעם

מפלגות יהודיות ציוניות )שלי, מפ"ם, מרץ(, בספרו שיצא לאור לא מכבר. לא לעיתים קרובות נכתבים בעברית על ידי כותבים ערביים דברים המכוונים לקהל יעד שונה לגמרי ממנו הם באים. צאדק מתלבט מהי זהותו האמיתית. האם הוא "פלסטיני נושא אזרחות ישראלית", "ערבי 84", "ערבי ישראלי" או "ערבי פלסטיני". הספר הוא דיוקן של המחבר הלוקח על עצמו משימה בלתי אפשרית להיות מתווך ומשכין שלום בין שני העמים. התוודעתי לצאדק במפגשי "פורום מג'די" הנערכים בכפר-סבא, במסעדת מג'די אשר בבעלות ערבית. הפורום מונה מאות חברים ומשמש פלטפורמה לשיח ענייני ותרבותי במגוון רחב של נושאים בין חילונים לדתיים, בין יהודים לערבים, בין אנשי ימין לאנשי שמאל וכו'. צאדק הוא אחד הבלטים במשתתפים. נוכח כמעט בכל מפגש ומשמש כאחד הדעתנים המובילים מבין משתתפיו. "השתתפותי במפגשים החלה לאחר שסגן ראש עיריית כפר- סבא, ישראל מילוא, איש מפלגת מר"צ ומייסד הפורום, הזמין אותי לאחד המפגשים. נשאבתי למפגשים אלו, ומאז אני מתמיד, כמעט חמש שנים." שיחתי עם צאדק מתקיימת, איך לא, במסעדת מג'די. הוא איש גבוה ומרשים, לבוש בקפידה. את שפתו העליונה מעטר שפם המקנה לו חזות של אפנדי. השפה העברית שגורה היטב בפיו, אם כי לפעמים הוא מתקשה למצוא את המילה הנכונה. כיום צאדק אינו עוסק עוד בפוליטיקה. הוא מתנדב בקופת החולים בעירו טייבה ומרבה לעסוק בפעילות ספורטבית. לצאדק 6 ילדים ו-71 נכדים. "לצערי עם חלק מנכדיי איני נפגש לעיתים קרובות מאחר שארבעה מילדיי פזורים ברחבי העולם: בארה"ב, בבלגיה, באוסטריה ובהולנד. כשהם מגיעים לחופשות בארץ, ההמולה והשמחה חוגגות בביתי". כבר מגיל צעיר הנושא הפלסטיני בער בעצמותיו. הוא זוכר היטב את המאורעות בארץ-ישראל טרם מלחמת השחרור, או כפי שמכנים אותה ערביי ישראל "מלחמת 84", את הפקעת הקרקעות ע"י המדינה, את הממשל הצבאי בכפרי המשולש ואת הטבח בכפר קאסם. כותב צאדק בספרו: "ברור שמצבי היה טוב מזה של חבריי שגורשו או ברחו ונותרו מעבר לגדה המערבית, ב'שטחים' ובשאר מדינות ערב. לי ולחבריי לפחות ניתנה 'הפריבילגיה' של אזרחות ישראלית, ובכל זאת בפריבילגיה הזו נטמן מוקש נוסף. הדילמה החריפה בין נאמנות למדינה בה אנו חיים מצד אחד,

והנאמנות לעם שלנו, מצד שני. בגוף היינו אזרחים במדינת- ישראל, אבל בנפש, בלב, פעפעו הרוח והכאב הפלסטינים". צאדק, התייתם בגיל ארבע מאביו שהיה מנכבדי טייבה. הוא ושבעת אחיו זכו להשכלה רחבה וללימודים גבוהים. חלקם עקרו למדינות מעבר לים, ואילו צאדק, בעל תואר שני בסוציולוגיה מהאוניברסיטההעברית והכשרהמשפטית, בחר להישאר "בבית". במקביל ללימודיו באוניברסיטה משמש צאדק כמורה לערבית בקיבוץ גן שמואל המזוהה עם השמאל הישראלי. אז מתחילה להתבשל אצלו התחושה כי עליו לפעול בנושא הפלסטיני ובמקביל בנושא הפנים ערבי בישראל. הוא מאמין כי בעשייה פוליטית יתחיל להזיז דברים ויהפוך מחשבות למציאות. "מכל המסגרות הפוליטיות שהכרתי, מפ"ם נתפסה בעיניי כגוף המתאים ביותר להשקפותיי. לתומי חשבתי אז כי אוכל לפעול נגד העוולות כלפי הערבים במדינת-ישראל". צאדקהופך להיותפעיל פוליטי במחנה השמאל ולימיםהוא נבחר לכנסתהתשיעיתמטעםסיעתשל"י )1891( וברבותהזמן לכנסת השלושעשרה והארבע עשרה )9991-2991( מטעםמפלגתמר"צ. נוכחותו כחבר כנסת במליאה לוותה בהמון רעש. באחת הפעמים בעת נאומו של ראש הממשלה דאז, מנחם בגין ז"ל, הוא לא חדל לצעוק ולהשתולל עד כדי הוצאתו בכוח מאולם המליאה ע"י סדרנים. צאדק פעל כחבר כנסת תחת שלושה ראשי ממשלה. "התקופה עם בגין מההיבט הפוליטי הייתה רעה, אבל מההיבט האנושי והדמוקרטי הוא היה אדם גדול שעשה דברים גדולים לטובת מדינת-ישראל. אגב, גם בנו, חבר הכנסת לשעבר בני בגין, איש דגול שלמרות שהפרידה בינינו תהום פוליטית עמוקה, הוא היה רגיש לבעיותיהם של אזרחי המגזר הערבי".

¥

רעננה 112 - 51/10