כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה -ינואר 2015 - גיליון 211

˙Ò נ Î מטייבה ל את ראש ה משלה יצחק רבין ז"ל צאדק זוכר במיוחד. הוא שירת בממשלתו כסגן שר החקלאות. "אהבתי את רבין מאד. הצטערתי רבות על הירצחו. זה היה רצח "השלום", שעד היום אני מאמין בו. רבין התייחס אלי בצורה יוצאת דופן. שלא מטבעו. לא היה מסע לארץ ערבית שלא צרף אותי למשלחתו. הא גם סמך עלי בעיניים עצומות שלא אעשה שימוש לרעה בסודות שחשף בפניי.

על ראשממשלת ישראל הנוכחי, בנימין נתניהו, אין לצאדקמילים טובות לומר. "בעבר הוא עוד עשה דברים חיוביים כמו הסכם חברון, אבל היום מה שמנחה אותו זה רק ההישרדות הפוליטית על חשבון ערכים לאומיים. ישראל ראויה למנהיג טוב יותר". צאדק סבל מקיתונות של בוז מצד המגזר הערבי על כי הוא חבר למפלגה ציונית. "הסברתי לחבריי להם כי אני לא בעד הציונות או בעד היהודים. אני בעד דו-קיום ערבי-יהודי. בעת היותי חבר במפלגת מר"צ הביא לשיפור דברים שהיו חשובים למגזר הערבי. לפני הכול אני פלסטיני ערבי לאומי". בעת פעילותו כאיש פוליטי נפגש צאדק עם אישים ערבים רבים כמו ערפאת, אבו מאזן, אבו איאד ועוד, כדי לקדם את השלום בין שני העמים. הוא נחשב בעיניהם כמומחה המבין את "השפה" וה"טמפרמנט" היהודי כמי שחבר במפלגה יהודית ציונית. בשלב מסוים הבין צאדק כי להיות חבר כנסת ערבי זה רק תואר שאין בו ממש. "שאפתי לעסוק בעשייה כלומר להיות חבר ממשלה". ואכן ההזדמנות ניתנה לצאדק כאשר רבין הקים את ממשלתו יחד עם מר"צ. "הציעו למפלגתי סגן שר ואני נבחרתי למלא את התפקיד. מאד רציתי להיות סגן שר הפנים על מנת שאוכל להשפיע על מדיניות הרשויות הערביות, אך נרמז לי כי אריה דרעי, שהיה שר הפנים, יצר את צעדיי. החלטתי לקבל את תפקיד סגן שר החקלאות שיש בו המון עשייה למען ערביי ישראל". אחד הפרויקטים אותם דחף צאדק בכל הכוח בתפקידו כסגן שר החקלאות היה הפיכת עמק בית נטופה מקרקע מוצפת מים שאינה ניתנת לעיבוד, ל'מרבד קסמים' חרוש תלמים וצבעוני. "פחות משנה לאחר תחילת הפרויקט נרצח רבין, והחלטות ממשלתיות רבות הוקפאו, וביניהן גם 'פרויקט בעל חשיבות משנית' כמו ניקוז המים מעמק בית נטופה". בעת היותו סגן שר החקלאות יזם צאדק פגישה עם אסד, נשיא סוריה. הוא ביקש את רשותו של רבין. "פניתי אליו וסיפרתי לו כי ישנה אפשרות לפגישה ביני לבין אסד. רבין לא ענה מיד. לקח שאכטה מסיגרית הקנט שלו, שטף את העשן בלגימה מכוס הבירה ואמר כי זו תהיה המתנה הכי טובה עבורו אם אסע ואדבר איתו. מאוד התרגשתי שהסכים כי אהיה שליחו". בסופו של דבר הפגישה לא יצאה לפועל. הוא מוקיע מכל וכל את התנהלותה של חברת הכנסת חנין זועבי על הכרזתה כי רצח שלושת הנערים מגוש עציון בשנה שעברה לא היה מעשה טרוריסטי, כפי שהוא מוקיע את הימין הקיצוני היהודי. "יש התמרמרות רבה בקרב המגזר הערבי שהיא חצתה קווים אדומים. כמו שאנו מוקיעים ציבור קיצוני במגזר היהודי, אני חושב שאנו חייבים להוקיע את מעשיה כי זה לא משרת את האינטרסים הערבים. אני קורא למפלגות היהודיות לשתף יותר ערבים במפלגותיהם כי הם חייבים להיות מעורים בחיי המדינה

ויהוו משקל נגד הימין הקיצוני". בשלב מסוים בחייו, כשסיים את הקדנציה הראשונה שלו כחבר כנסת, נדחף צאדק לפוליטיקה מקומית בכפרו. רשימתו זכתה ל-5 מנדטים, אבל הוא לא הצליח להקים קאוליציה, והתפטר לאחר זמן מה. צאדק לא יכול היה להישאר ללא פעילות ציבורית. "חודשים מספר לאחר שפרשתי ממועצת טייבה פנה אלי דוד שחם שהיה סופר ועורך כתבי עת, וביקשממנישאצטרףאליו להקמתגוףבשם "המועצה לחינוך לשלום בין יהודים וערבים בתוך מדינת-ישראל". המטרה האמיתית הייתה לקיים מפגשים בין יהודים לפלסטינים. בעת הדיונים הייתי מפוצל בתחושותיי. מחד נגלה לעיניי הצד הפלסטיני על כל מועקותיו, ומאידך הצד הישראלי. הרגשתי שאני שייך לשני הצדדים וגם לא שייך אליהם. הפכתי למעין משקיף, אך לא יכולתי להישאר ניטראלי. בתוכי הייתי מעורב עמוק בסבך הרגשות הלאומניים, הגלותיים, הפוליטיים והאנושיים". באותם שנים, שנות ה-08 וה-09, נפגש צאדק אין סוף פעמים במפגשים סודיים עם מנהיגים פלסטינים. רק עם יאסר ערפאת הוא נפגש 31 פעמים בטוניסיה, כאשר המטרה הייתה לנצל את ניסיונו כערבי ישראלי בתווך בין היהודים לפלסטינים. "מהי תחושתך כיום," אני שואל את צאדק "לאור ההידרדרות במצב בין היהודים לפלסטינים?" משיב צאדק: "הימין היהודי מתחזק, ועימו הפחד והייאוש של ערביי ישראל והפלסטינים. זה קרוב ל-51 שנים שאיני חבר כנסת, ואין גוש שמאל רציני שיכול להוביל מהלכים לקירוב בין היהודים לפלסטינים. הספר שכתבתי הוא מסר ליהודים. 'תבינו ותרגישו את הרגשות של הצד מנגד'. שיהיה ברור. נילחם אחד בשני, נהרוג אחד את השני, אבל בסופו של יום נגיע מתי שהוא להסדר, אז למה לא עכשיו?!". Meir-ch@bezeqint.net

µ

רעננה 112 - 51/10