כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה - יולי 2016 - גיליון 229

ליל סדר בזקרפטיה בלומה בינשטוק מאת: ככה זה באירופה. חבלי ארץ החליפו ידיים ובעלויות כאילו היו סחורה. זקרפטיה הייתה בתחילת המאה הקודמת חלק מהאימפריה האוסטרו־הונגרית, אחר כך הייתה שייכת לרומניה, להונגריה, לצ'כוסלובקיה, ולבסוף נחתה באוקראינה. שם החלטנו לחגוג את ליל הסדר האחרון, והתרגשנו עד דמעות להיווכח שעדיין נותר במקום קומץ של יהודים המשתדלים לשמור על המורשת היהודית, על בתי העלמין ועל מעט בתי הכנסת ששרדו. היהדות, כמו שהיהדות יודעת לעשות, פרחה באזור זה מאות שנים. כמעט בכל כפר, עיירה או עיר גרו יהודים. היו ערים באזור שמחצית התושבים או יותר היו יהודים. בכפרים היהודים עסקו בחקלאות, במסחר, בסחר בעצים ובניהול בית המרזח. בערים התגוררה אוכלוסייה יותר משכילה. היו חצרות של רבנים מפורסמים וכן תנועות ציוניות. למדו בישיבות וב"חיידרים", אך גם בגימנסיה העברית. את חג הפסח חגגנו יחד עם קבוצה גדולה במלון כשר באזור. לרוב האורחים מהארץ ומארה"ב היה קשר משפחתי למקום. כל סיפור אישי שסופר הביא להתרגשות רבתי ובתוך יום או יומיים כבר הרגשנו כמו משפחה אחת גדולה. כשהסתובבנו בכפרים האוקראינים הרגשנו שחזרנו במנהרת הזמן : בתי הבוץ, הבאר שבכל חצר, השירותים שבחוץ, עצי הפרי, ערוגות הירקות וקרקור התרנגולות שמתרוצצות חופשי, הזכירו את הכפר ואת ה"שטעטל" היהודי. נזכרנו בסיפורי ההורים על העיירות בפולין וכן בסיפורים של שלום עליכם ושל י.ל.פרץ. באחד הימים עלינו להרי הקרפטים וביקרנו במוזיאון פתוח, שם מוצגים בתי עץ שהובאו מעיירות

סיפורי חסידים והשקה את כולנו ביי"ש כשר לפסח. כשהגענו לעיר חוסט התברר לנו שאחד מהמשתתפים בקבוצה נולד בעיר זו. הוא הראה לנו את הגימנסיהשהייתה פעם יהודית וכיום היא חלק מהאוניברסיטה המקומית. כשהגענו לבית הכנסת היפה שנותר בנס על תילו (כי שם אספו הגרמנים את כל הביזה) הוא סיפר שבבית כנסת זה הוא עלה לתורה כשחגגו את בר־המצוה שלו. כששמענו זאת העלינו אותו על הבמה, שרנו לכבודו, רקדנו מסביבו ושני גברים שרו את ההפטרה שלו. הנשים התרגשו, המטירו ממתקים עליו וחלק אף מחה דמעה. בהמשך הוא הוביל אותנו לבית שבו התגורר לפני שעלה ארצה . הידע שלו בשפת המקום עזר לנו במעט לתקשר 1972 בשנת עם המקומיים שאינם דוברים שום שפה אחרת. פרט ליציאות בעקבות יהודי זקרפטיה שמענו הרצאות מרתקות על החיים שהיו ואינם. התמוגגנו כששרנו יחד שירים ומזמורים ב"מאמע לושן" – ביידיש. ביקורים כמו אלה יש להם ערך מוסף להנאה רגילה מטיול – הם מסייעים לקבוע את זיכרון הקהילות והיהודים שנכחדו על מדף הנצח של הזיכרון הלאומי. Shinbet37@gmaail.com

שונות. ביניהם בלטו ה"שטיבל" וכן בית המרזח היהודי. המדריך שלנו, הרב ד"ר טיקוצינסקי, שהוא גם היסטוריון וגם מוסיקאי, התחפש שם לבעל בית־המרזח, שר ורקד, סיפר

בר המצווה: שידור חוזר

בית הכנסת בחוסט

טריוויה

15

07/2016 - 229 רעננה

Made with