כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה - דצמבר 2017 - גיליון 246

מי יטפל במטפל? אדם הלוקה באלצהיימר זוכה לתמיכה ולסיוע מהסביבה הקרובה לו, וזה כמובן טבעי. אבל מי יסייע למסייעים? קרובי משפחה המעניקים ליקיריהם את הטיפול הטוב ביותר נחלשים אף הם וזקוקים לתמיכה. מי יטפל במטפל? נילי אפלבוים מאת: 

לשכוח דברים. ההידרדרות הייתה איטית. היום יש לו מטפל זר. הוא זקוק לטיפול ולהשגחה עשרים וארבע שעות ביממה. מאז שהמטפל נמצא איתנו יש לי יותר זמן פנוי, אבל אם אני יוצאת, המצפון שלו לא נקי שהוא נשאר לבד. הוא במחשבות שלי כל הזמן. הייתי רוצה שיהיה איתי. אני יוצאת כשהוא ישן, אבל גם אז, כשאני הולכת להרצאה או שותה קפה עם חברה, אני לא משוחררת". שנה מחצית העיר הכירה אותנו. כולם 50 "במקום שגרנו בו היו חברים שלנו. פה אין לי את זה. בכלל הנושא החברתי הוא הכי קשה. לאנשים קשה לראות את המצב שלו. היינו מרכז החברה. היום גם לא מתקשרים." המילה "עצב " חוזרת ועולה גם בשיחה עם סילביה. "עצוב לי. אימא פשוט נעלמת מולי. במיוחד כשאת יודעת שהיא הייתה אשת קריירה פעילה מאוד ועצמאית". הספרות המקצועית מציינת במיוחד את נושא המצוקה הרגשית שחווה המטפל הקרוב. במקרה שבן הזוג או ההורה נעשה דמנטי, נוספת לנטל הטיפול גם החוויה של התפוררות הקשר. המטפל הולך ומאבד את הקשר עם האדם הקרוב לו, וזו מעמסה רגשית גדולה. מצד שני, אם הקשר לא היה קרוב, אז חווית הטיפול יכולה להיות סיוט. איך שלא מסתכלים על .lose lose זה זהו מצב של "זה אינו דוויד האדם הלבבי שאני מכירה", נאנחת כרמלה. "אין חיבוק, אין ליטוף, ממש אדם זר. נורא עצוב. הוא לא דורש כלום". אנשי המקצוע טבעו שם לתופעה ולתסמינים של הלחץ הנפשי. היא נקראת "תסמונת המטפל הקרוב". התסמונת כוללת: אפיסת כוחות, כעס, אשמה, נדודי שינה, חרדה ודיכאון. המחיר הרגשי גובה גם מחיר בריאותי. הצורך לשאת בעול לאורך זמן והלחץ המתמשך גורמים כנראה לירידה בתפקוד של מערכת החיסון, ולכן יש ירידה במצב הבריאותי. נוסף לכך נמצא שמטפלים קרובים נוטים להזניח את הטיפול בעצמם, ופחות מקפידים על נטילת תרופות. איך השפיעה המחלה על אורח החייםשלך? סילביה, שהיא אשת קריירה ומתפקדת גם כאימא וכסבתא, אומרת: "המחלה זה חלק מהמשפחה. צריכים להיות גמישים. ויתרתי על תחביבים, חברים וטיולים ארוכים. בעבר עשיתי ויטראז'ים", היא מצביעה על חלונות הוויטראז'ים היפים שבביתה. "כבר הרבה זמן אני לא עושה זאת. הייתי גם ליצנית שנים והפסקתי. 4 רפואית בבית-חולים "לווינשטיין" במשך רק על הנכדים אני לא אוותר. אני עוזבת את העבודה מוקדם יותר והולכת לבקרם. פעם בחודש אני נוסעת לברלין לבקר את הבת והנכדה. זהו ביקור קצר אבל חשוב. אני דואגת שזה לא יפריע לאימא". כרמלה מספרת: "הפסקתי לעשות דברים. ביטלתי מנויים לתיאטרון והפסקתי לטייל וללכת להרצאות. רק לאחרונה, לאחר התלבטות קשה, החלטתי לצאת לחו"ל עם חברה. לילות. הנסיעה התאפשרה בזכות 4- הגבלתי את עצמי ל אחותו של דוויד שבאה לטפל בו בזמן שנסעתי. זו הייתה הפעם הראשונה שיצאתי בלעדיו. היה לי נורא קשה".

"אין התייחסות לצד שלנו. אנשים לא מודעים למה שעובר עלינו." ,58 אומרת סילביה (שם בדוי), בת ילדים 3- בעלת חברת הייטק, אם ל ,82 וסבתא לנכדים. אימה, בת חולה באלצהיימר. "כולם אומרים לי לשמור על פאסון, לא להידרדר, לא לשכוח את הצרכים שלי, וזה קשה." ,74 נאנחת כרמלה, (שם בדוי), בת שנה 50 אקדמאית, נשואה מזה ילדים 3 לדוויד (שם בדוי). יש להם

צילום: מוטי בן-ארויה

שרה קראים

נכדים. דוויד חולה באלצהיימר. 7- ו המשותף לסילביה ולכרמלה הוא השתייכותם לאוכלוסיית , מושג שאין לו שם בעברית. בד"כ כשמדברים caregiver- ה על "מטפלים" אנו מתכוונים לאנשים שעושים זאת בשכר, ואילו כאן מדברים על "מטפלים קרובים," או "מטפלים עיקריים," שאינם מקבלים תשלום. שליש מאוכלוסיית העולם המערבי מטפלים באדם קרוב כלשהו, אם זה מדובר בהורים קשישים, בן/בת זוג או בילדים עם צרכים מיוחדים. בעבר זמן הטיפול בהורים ובבני זוג היה קצר יחסית, אך עם התפתחות הטכנולוגיה והרפואה שהביאה לעלייה בתוחלת החיים, אנו עדים למצב שמחלות אקוטיות הופכות לכרוניות, והטיפול בחולה נעשה ממושך, מכביד והמחיר שמשלמים המטפלים הוא אדיר. אני יושבת בדירתם הנאה והמרווחת של כרמלה ודוויד. קרני השמש מציפות באור נעים את הסלון. פניה של כרמלה עצובים. היא עבדה כלבורנטית. הוא איש תקשורת. הם התגוררו כל השנים בירושלים, חיו חיי חברה ותרבות מאוד עשירים, והיו מעמודי התווך של חוג חברתי רחב שנהג לבלות יחדיו בארץ ובעולם. לפני שנה הם עברו לאזור השרון לגור קרוב לילדיהם. שנים דוויד חלה באלצהיימר. הרגשתי שהוא מתחיל 7 "לפני

מה הכי קשה? "הכי קשה", אומרת כרמלה "זה חוסר מידע. נתקלתי בקיר.

4

12/2017 - 246 רעננה