כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה - פברואר 2018 - גיליון 248

מישל למפל לאה קליין כתבה וצילמה: 

וְהָיָה כִּי יִשְאָלְך

(פרשת "בא")

"אתם תושבים חדשים ברעננה?" שאלתי את זוג דוברי הצרפתית שהצטרפו לשולחן הברידג' שלידו ישבתי. "לא בדיוק חדשים", ענה לי הגבר בעברית, "שמי מישל למפל וזו אשתי בטי. גרנו ברעננה כמה שנים, נסענו לבלגיה וחזרנו לפני כשנתיים". נכדים. 3- בנות ו 2 למישל ובטי "אתה יליד בלגיה?" המשכתי בסקרנותי. "זה סיפור ארוך, מעניין וקשה", הוא עונה לי. קבענו להיפגש להמשך הסיפור. "ספר את סיפורך", אמרתי בפגישתנו. "זו הפעם השנייה בחיי שאני מספר את סיפורי", אמר לי בהיסוס. "לראשונה סיפרתי את סיפורי בהשפעת חברה לתלמידים בבית-ספר

נָכוֹן שֶקַּל לָתֵת עֵצוֹת / אַך זֶה יוֹתֵר, מִדָּבָר לֹא לַעֲשׂוֹת. דוד אשל מאת:  וְהָיָה אִם תִּשְׁאֲלוּ בַּבֹּקֶר מָחָר "בְּנֵנוּ, מַדּוּעַ חָזַרְתָּ בַּלַּיְלָה כָּל כָּךְ מְאֻחָר?" תִּזְכּוּ לִתְשׁוּבָה מִשְּׂפָתַיִם רוֹגְזוֹת: "אֵיזוֹ מִן שְׁאֵלָה הִיא זֹאת?" וְזֶהוּ, יוֹתֵר הוּא לֹא מֵשִׁיב וְלֹא שׁוֹאֵל נִכְנָס לְחַדְרוֹ וְאֶת הַדֶּלֶת נוֹעֵל. הַיּוֹם יֵשׁ מַהְפֵּכָה אֵין יוֹתֵר: "וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ",  רַק הוֹרִים יְחִידֵי סְגֻלָּה זוֹכִים שֶׁבְּנָם אוֹ בִּתָּם יִשְׁאֲלוּ שְׁאֵלָה, הֵם לֹא יְסַפְּרוּ מָה שְׁלוֹמָם, הֵם מְכֻנָּסִים וּנְעוּלִים בְּתוֹךְ עוֹלָמָם, בְּאָזְנֵיהֶם תְּקוּעוֹת אָזְנִיּוֹת וְאֵין חֲשָׁשׁ, הֵם לֹא שׁוֹמְעִים מִשְׁנָיוֹת, לֹא נֵדַע, מֵאַיִן בָּאוּ וְאֶת מִי הֵבִיאוּ? מָה הִסְתִּירוּ וּמָה הֶחְבִּיאוּ? הַאִם הַבֵּן, רַק סְתָם הוֹלֵךְ בָּטֵל אוֹ הַאִם חָלִילָה, סַם נוֹטֵל? בְּכָל אֹפֶן, בֵּיתוֹ הָפַךְ לוֹ לְהוֹטֶל. תּוֹרָתֵנוּ כְּבָר אָז זִהֲתָה אֶת הַבְּעָיָה וְהוֹסִיפָה לִפְנֵי "כִּי יִשְׁאָלְךָ בִּנְךָ", אֶת "וְהָיָה", הִיא יָדְעָה שֶׁיָּבוֹאוּ יָמִים וּזְמַנִּים וְיִהְיֶה קָשֶׁה לְדוֹבֵב, בָּנוֹת וּבָנִים. עָלֵינוּ לִזְכֹּר כְּלָל יְסוֹדִי: לְעוֹלָם אַל נֹאמַר: "קָצְרָה יָדִי!" אַל נַחְשֹׁשׁ מִן הַמִּלִּים אוֹתָן קִבַּלְנוּ כְּכֵלִים, נָכוֹן שֶׁקַּל לָתֵת עֵצוֹת ֹאַךְ זֶה יוֹתֵר, מִדָּבָר לֹא לַעֲשׂוֹת.

סיפור תמונה

בתל-אביב".

היכן נולדת? להרוג את כל היהודים. Wansee , באותו יום שהתקבלה ההחלטה בועדת 20.1.1942- "נולדתי בצרפת ב חודשים ומשם 6 אמי לקתה בדיכאון קשה לאחר לידתי. ברחנו למרסיי כי שם היה יותר בטוח. שם שהינו חודשים בניס ברחנו בעזרת 9 ברחנו לניס. יום לאחר בריחתנו ממרסיי עצרו שם את היהודים שנשארו. לאחר המחתרת הצרפתית היהודית לכפר בשם סנט מרטין ויג'ובי".

היכן נמצא הכפר? תושבים שמחציתם יהודים. 1,250 "הכפר הזה נמצא על גבול איטליה ובו

קבוצות יהודים בעזרת המחתרת 2 חודשים ברחנו גם משם כי גם שם חיפשו יהודים. משם הוברחו 3 לאחר הצרפתית היהודית בשיתוף פעולה של הכנסייה הקתולית האיטלקית לאיטליה. אחת הקבוצות נעצרה באיטליה ע"י הגרמנים ונשלחה לאושוויץ. אנשי הקבוצה השנייה נאספו ע"י כמרים איטלקיים ונשלחו לכל מיני מקומות. מהקבוצה השנייה הביא אחד הכמרים את הוריי ואותי לגנואה. שם נשארנו שנה וחצי. אימא ואבא נשלחו למקום 8 אחר ואני נשארתי שנה וחצי עם הכומר, אחותו ונזירה. הוחבאתי בחדר סגור, חדר הקרנה של סרטים. עד גיל עברתי ממשפחה למשפחה – משפחות לא יהודיות. חיי לא היו קלים, חוויתי חוויות קשות. אחרי המלחמה חזרנו לבלגיה. שם למדתי". ובהמשך? "בתום לימודיי נשלחתי לארץ באנייה מטעם הסוכנות למכון למדריכי חוץ-לארץ. ההסכם היה בינינו שאחזור לבלגיה, אעבוד במשכורת סמלית בהדרכת נוער בשפה העברית. חייתי מספר חודשים בקיבוץ הסוללים ובעין-השלושה וכשחזרתי הדרכתי בבלגיה. בהולנד הקמתי את 'תנועת הנוער הציוני' ולאחר שעזבתי הכול נעלם. אף אחד לא המשיך את דרכי. באנייה מבלגיה לארץ היה לי יום אחד חופשי בגנואה בו הלכתי לחפש את הכומר. ממנו שמעתי את כל סיפור חיי. החלטתי שהכומר יוכר כאחד מחסידי העולם. אספתי עדויות מאנשים שהכירו אותו בכפר הצרפתי ובגנואה משפחות יהודיות. שלחתי מכתב ל'יד ושם'. לאחר מספר שנים קיימנו טקס בגנואה 300- על כך שהציל כ בנוכחות קהל רב, הטלוויזיה האיטלקית, שגריר ישראל, עיתונאי מהוותיקן וכמאתיים אורחים". איך מצאת את הכומר? "אבא סיפר לי שהכנסייה בה הוחבאתי הייתה באחד הפרברים בגנואה ואמר לי את שם הפרבר. כשבאתי ראיתי את הכנסייה שנבנתה מחדש וכל הכמרים לא ידעו לומר לי מי היה הכומר בזמן המלחמה. התייאשתי. רציתי ללכת. עמדתי במורד הרחוב היורד מהכנסייה. לפתע ראיתי כומר מבוגר שעולה לכיוון הכנסייה. קראתי בשמו הפרטי והוא הכיר אותי. בקשתו הייתה שאראה לו בית כנסת יהודי שהוא ידע על מיקומו. הלכנו. דלת בית הכנסת הייתה פתוחה ולא שמתי לב שהוא הוריד את הכובע. הרב ראה אותנו וצעק עלינו. סיפרתי לרב את מעשי הכומר אך הוא גירש אותנו... התביישתי... אבל הכומר ניחם אותי. נשארתי בקשר עם הכומר כל השנים עד היום". מתי נישאת והיכן? בהולנד. עלינו לארץ וגרנו ברעננה. רוב הזמן עבדתי באפריקה ביהלומים. בנותיי למדו 1980- "נישאנו ב ברעננה וכשסיימו צבא חזרנו לבלגיה. נסעתי לגנואה להכיר לו את ילדיי. הוא 8- ו 6 נסעתי לגנואה כדי להכיר לכומר את אשתי, וכשהבנות היו בנות . אני עדיין בקשר עם ילדי אחותו". 1998- נפטר ב ועכשיו אתם גמלאים בארץ. "כן, משחקים ברידג', נוסעים לקונצרטים, מבלים עם חברים, מטיילים הרבה בארץ ובחו"ל ואני כותב ספר על חיי". Cleah1@walla.com

חֲכָמֵינוּ יָדְעוּ כֵּיצַד לְהַצִּילו וְהֵם הוֹרוּנוּ: אַתְּ פְּתַח לוֹ!

פְּתַח לוֹ הַיּוֹם וְתִזְכֶּה בַּשָּׂכָר:

"וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר". )14/ (שמות,י"ג

Dbeshel13@gmail.com

3

02/2018 - 248 רעננה