כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה - יוני 2018 - גיליון 252

מראשוני הילדים בכפר בתיה האוכלוסייה הייתה של עולים חדשים שהגיעו מארצות שונות ללא הוריהם כדי שיקבלו חינוך יהודי דתי. הייתה קבוצה גדולה של ילדים מהודו ומדרום אמריקה. מיעוט הילדים היו ישראלים ממשפחות במצוקה שהוריהם לא היו מסוגלים לטפל בהם. ידעתי שלילדים אלה חסרה דמות הורה ונקטתי גישה אבהית. לא פעם הזמנתי ילד אליי הביתה לארוחה עם משפחתי. מצד שני, כיוון שפעם הייתי חניך, ידעתי את כל ה'טריקים' של הילדים והם לא יכלו לעבוד עליי..." כפר בתיה חולק למספר מבני מגורים שכונו 'בתים', אולי כדי לתת לנו תחושת בית אותה היינו חסרים אחרי טראומת המלחמה והמחנות. כל קומה חולקה לאגפים נפרדים לבנים ולבנות. היינו ארבע בנות בחדר. בחדר היו מיטות מעץ ועל המיטה נפרשו כיסויי מיטה צבעוניים. על החלונות נתלו וילונות וכל ילדה קיבלה שידה אישית. בסוף המסדרון היו חדרי המקלחת והשירותים (כמובן, נפרדים לבנים ולבנות). חדרי המקלחת צופו בחרסינה לבנה והכול הבהיק מניקיון. בחדר היו איתי בנות מ'ילדי טהרן', שעברו אלינו מ'משק מוצא'".

) לבית גולדשטיין, תושבת פתח-תקווה, 86( חיה שפירא וחצי כשהגיעה לכפר בתיה 14 הייתה בת עם קבוצת "ילדי דסק" (ילדים יתומים שהתחנכו במוסד של "בני עקיבא" בעיירה דסק הונגריה – י.ה.). הקבוצה הגיעה לכפר כחודש אחרי הקמתו, אחרי שנה של שהייה במחנה העקורים בקפריסין. מה עבר עלייך במלחמה עד קפריסין? "נולדתי בעיירה איז'אק במרכז הונגריה, ועם פרוץ המלחמה עברה משפחתנו - אבא, אימא, אני ואחי הקטן לבודפשט, כי כולם היו בטוחים שהגרמנים לא יגיעו לעיר ושם נהיה בטוחים. הייתה לנו שם משפחה. כשהגיעו הנאצים לעיר, נחתו עלינו ההוראות בזו אחר זו. קודם כל חויבנו לעבור לגור ברובע יהודי. כל בתי היהודיםסומנו בסימון מיוחד. עם הקמת הגטו התחילו להוציא את היהודים מהבתים והעבירו אותם במשאיות לגטו. את אבא לקחו מזמן לעבודות פרך. אותי, את אחי ובת דודתי סידרו במוסד לילדים, אך אימא הוציאה אותנו משם כשנודע לה שעומדים להעביר את כולם לגטו. אימא הצליחה ברוב תושייתה להתחמק מהגטו ונעזרה באנשים שהכירה שעזרו לנו לברוח לפרבר ליד בודפשט. אחד האנשים היקרים שעזרו לנו היה כומר בשם האב רגוצי. שם שהינו עד שהגיעו הרוסים. הציעו לאימא להעביר אותנו - את אחי, אותי 1946 באביב ובת דודתי, לכפר הילדים של 'בני עקיבא' שהוקם בעיירה דסק במטרה להכין את הילדים לעלייה בלתי לגאלית לארץ. רוב הילדים היו יתומים. לצערי גם אני התייתמתי. אבא לא שב מהמלחמה. אימא הצטרפה אלינו כאשת צוות. התגבשנו שם כקבוצה. יחס המדריכים אלינו היה חם. למדנו שירים בעברית וחיכינו ליום הגדול. סוף סוף הגענו לספינה, אך הבריטים גדעו את שמחתנו והגלו אותנו לקפריסין. גם שם המשכנו בלימודי עברית והמדריכים עודדו אותנו כל הזמן. היה לנו מעין המנון אותו שרנו בכל הזדמנות: 'לשנה הבאה בירושלים הבנויה... מה אכפת לי לשבת בקפריסין, קפריסין היא 'ערב ארץ-ישראל' וכך התעודדנו". איך הרגשת בכפר בתיה בתקופה הראשונה? "שמחתי לפגוש את חבריי מקבוצת 'ילדי דסק' שהגיעו ארצה ב'נגלה' הראשונה. אני הגעתי בשנייה. במשך הזמן נעשינו כמו משפחה. התלהבתי מהמקום היפה, מהאסתטיקה שלו.

היה מחנכם ומנהל הבית בו התגוררו חיים ציגלר המורה רבינוביץ ושפירא. שניהם ציינו שהוא היה אדם חם ונעים והילדים אהבו אותו, בניגוד למנהל, אנוך, שהיה קשוח מאוד. שפירא מפרטת: "חינוך הילדים בכפר בתיה התנהל לפי שיטת . הוא רצה לחנך אותנו לעצמאות כדי שנוכל אנוך החינוך של להסתדר בכוחות עצמו בחיינו בעתיד, אבל לא לקח בחשבון או לא רצה להתחשב ברגשות הילדים. הוא לא התחשב בעובדה שרובם היו יתומים, שאיבדו בית ומשפחה בשואה. הוא הפריד בין אחים ואחיות, בין חברים וחברות. לאחר היחס החם האוהב והמחבק, היה לי קשה לקבל את האווירה הקרה והנוקשה במוסד. המורה חיים ציגלר הסביר לי ששיטת המנהל היא לטובתנו כי החיים בחוץ הם קשים ואכזריים ואנו נזדקק לכלים מתאימים כי להתמודד איתם. לא קיבלתי את ההסבר הזה וחשבתי בלבי שכבר קיבלנו את חלקנו מן הרע והקשה שבחיים. הילדים גם חויבו לדבר רק עברית ולקרוא ספרים בעברית. ילד שרצה לקרוא ספר בשפה אחרת, נאלץ להסתירו מעיני הצוות". איך הגבתם לכ"ט בנובמבר ולאחר מכן להכרזת המדינה? "בכ"ט בנובמבר עקבנו אחרי השידור ברדיו ורשמנו כל קול. כשהסתיימה ההצבעה באו"ם, פרצנו במחיאות כפיים סוערות וקראנו: 'יש לנו מדינה!'. ירדנו ל'מושבה' (מרכז העיר רעננה) כדי לחגוג עם תושבי המקום. הצטרפנו להמוני הרוקדים, שרקדו הורה עד אור הבוקר". עד מתי למדת בכפר בתיה? (שהרי הפסדתי 16 "סיימתי את בית הספר היסודי בגיל שנות לימוד בגלל המלחמה) והחלטתי לחזור הביתה לאימא שבינתיים נישאה מחדש. אני מצטערת שלא המשכתי ללמוד שם, אבל אז לא חשבתי יותר מדי. רק רציתי לחזור הביתה". מה הזיכרון המשמעותי ביותר שנשאר לך מתקופה זו? "הלימודים. מאד אהבתי את הלימודים. במיוחד את לימודי התנ"ך, שלראשונה התוודעתי אליהם". Yehudit_helfer@walla.co.il

5

06/2018 - 252 רעננה