כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה - מרץ 2019 - גיליון 261

הכנות לחגיגת הפורים

סיפור

מאיר גרוסמן מאת: 

עם צאת השבת התכנסו חברי ועד הישוב בביתו של ראש הועד האדון וייס. כל חבר וחבר התבקש להשמיע את דעתו בענין חג הפורים הממשמש ובא. החבר סמילנסקי הציע את ביתו לקיים בו את חגיגת הפורים ונראה היה כי החברים יקבלו את הצעתו הנדיבה. אך לא כך חשב האדון צדיקוב. "הלא שכנך אני", פנה לסמילנסקי, "מכיר אני את ביתך הכר היטב וצר הוא מלהכיל ולו תריסר חוגגים". סמילנסקי השפיל את עיניו, בהה בכוס התה הריקה שלצידו וניכר היה שעושה הוא מאמץ לטכס עצה. "אוכל לפתוח את דלתות חדר האירוח", הסביר, "כך יוכלו האנשים לשבת להנאתם על המרפסת המרווחת. אשתי בלומה מומחית היא במאפים. יוכלו החוגגים להתענג על אוזני המן מעשה ידיה וללגום ממשקה הגזוז שאביא מבית החרושת אשר ביפו". "הצעתך אכן נדיבה אדון סמילנסקי", התערב ליטוינסקי, "אך הימים ימי אדר וגשמים עלולים לבוא עלינו ללא כל אזהרה מוקדמת". "אמת בדבריו של האדון ליטוינסקי", אמר החבר שלוש, "אין צורך לאנשים להרטיב בגדי החג. עלולים הם ללקות בהצטננות, חס ושלום, וליפול למשכב". "אכן נכונים דבריכם" אמר סמילנסקי, "עלינו למצוא בית רחב מידות." האדון וייס, יושב ראשהועד, כחכך בגרונו והיה ידוע במושבה כי בעת שהאדון וייס מכחכך בגרונו אמורים הסובבים אותו לנצור את לשונם ולהאזין למילים היוצאות מפיו. "הרי יודעים אתם כי ברחוב הרצל, בפינה של אחד העם, ממש מול הגימנסיה, שוכן בית האוכל של גברת הורוביץ והרי הוא רחב מידות ויוכל להכיל בקרבו עשרות רבות של חוגגים. גברת הורוביץ אשה חסודה היא ואוהבת בריות. אלך אצלה מחר ואדבר על ליבה". בצהרי יום ראשון פוגש האדון סמילנסקי את האדון וייס בצאתו מבית האוכל של גברת הורוביץ. "שלום לאדון וייס. היש בשורות בפיך?" "סמילנסקי ידידי, גברת הורוביץ אשה רחבת לב. עוד בשעה התשיעית של הבוקר התדפקתי על דלתה והיא, ללא כל כל חקירה מיוחדת, נאותה להכניסני לביתה". "והאם בחג הפורים תאות לארח את אנשי הישוב בביתה?" "עדיין לא השיבה לי תשובה סופית ומוחלטת. ביקשה היא שאחזור מחר כדי לדון בצדדים הפיננסים".

לפנינו בתכנון המקום. עדיין לא החליטה מה תמורה תבקש. אנסה לרכך את ליבה". האדון וייס עוטה את חליפתו, מנשק המזוזה ויורד במדרגות ביתו. "אל נאתתבוששלשוב עקיבא, אצפה לך לארוחתהצהריים".

בבוקר יום שלישי פוגש האדון שלוש את אדון וייס רגע לפני כניסתו לביתה של גברת הורוביץ. "רואה אני שעדיין לא נפגשת עם גברת הורוביץ". "טעות בידך, אדון שלוש. נפגשתי עמה גם תמול וגם שלשום. היא מציעה שולחנות רבועים ואני דורש עגולים. אני מדבר על ליבה והיא מדברת על ליבי. מדי בוקר מתייצב אני בביתה ואנו מדברים עד לשעות הצהרים. מקח וממכר אינו דבר של מה בכך. עושה אני כל שביכולתי על מנת להוציא את ענין חגיגת הפורים מן הכורח אל הפועל." "אדון וייס, חג הפורים ממשמש ובא. עליכם להגיע להסכמה ללא דיחוי". "הצדק עמך, אדון שלוש, אך גברת הורוביץ מדברת על ליבי ללא הפסקה. ואני? אחרי דיבור או שניים – נח שעתיים. אם לא אנוח שעתיים – אפול מהרגלים. חוזר אני תשוש לביתי מרוב דיבורים." "מבין אני ללבך, אדון וייס, מי יתן ותגיעו להסכמה במהרה בימינו". "מאמין אני באמונה שלמה כי עד לשעות הערב נקבל, בעזרת השם, החלטה על מין הכיסאות והכורסאות והאם להציב השולחנות במקביל לקיר הבית המזרחי או שמא בניצב לקיר הדרומי". "פותח אני בזאת את ישיבת ועד הישוב", הכריז אדון וייס בערבו של יום חמישי. "יש בשורה בפי", אדון וייס, בקושי רב עומד על רגליו, אוחז בקצות השולחן בחוזקה יתרה לבל יתמוטט ויפול. "בשורה מבורכת. בתום ארבעה ימים של דיונים מפרכים התרצתה גברת הורוביץ וניאותה לפתוח את בית האוכל אשר בבעלותה בפני אנשי היישוב למען יחגגו את חג הפורים". "ומה תמורה תבקש?" שואל האדון שלוש. "מאום לא תבקש. נהפוך הוא. מוכנה היא לפתוח את ביתה בכל אחד מחגי ישראל, אך דבר אחד בפיה. בכל חג וחג יש לקיים דיון מחודש בענין סידור הכיסאות והכורסאות וזאת במשך ארבעה ימים טרם כניסת החג. כל חג והדיון שלו". "לשם מה דרושים ארבעה ימים לדון בסידור הכיסאות והכורסאות?" מתעניין ליטוינסקי. "אל נא תקל ראש בעניין" עונה לו וייס, "כל כיסא וכל כורסא בלי יוצא מהכלל, זקוקים לדיון באותה מידה". meirgrossmann@gmail.com

"יוצא אני לפגישה עם גברת הורוביץ", אומר אדון וייס לאשתו חוה בבוקרו של יוםשני. "היום נדון בסידורשולחנות האירוח. ברשותה שולחנות רבועים וגם עגולים. עבודה רבה

12

03/2019 - 261 רעננה