כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה פברואר 2020 - גיליון 272

מאסטר-שף צ'נג

פינלנד/בריטניה/סין

בימוי: מיקה קאוריסמקי שחקנים: צ'ו פאק הונג, אנה-מאיה טוקו, קארי שפה: פינית ואנגלית, תרגום לעברית ואנגלית

סרט

מלכה מהולל מאת: 

דומה כי סרטים על שפים הולכים ותופסים תאוצה בשנים האחרונות, ומה הפלא? הם כבר מזמן לא סתם טבחים, וחלקם הגדול הפכו להיות מה שנקרא בעגה העכשווית מגה סלבס. תרמו לזה כמובן תכניות הבישול בארץ ובעולם שמוקרנות כמעט מדי יום, כתבות בעיתונים אודות השפים, וגם תכניות דוקומנטריות העוקבות אחר הצלחותיהם בארץ ובעולם.

הסיבה נעוצה ככל הנראה בעובדה שאוכל ואכילה כבר מזמן אינם רק פעולה שנועדה להשביע את הרעב. יעידו על כך המסעדות הרבות הנפתחות חדשות לבקרים גם אצלנו אבל לא רק, יעידו על כך המחקרים הרבים הנעשים אודות אוכל היום ובעבר, ויעיד על כך גם האיש הפשוט ברחוב שמוכן להישבע שמנת הצלי שהכינה סבתו היא הטובה בעולם. אוכל הוא חוויה חברתית, אוכל מגשר בין תרבויות, אוכל משותף לכל האנשים בעולם, אוכל משלים בין ניצים ואוכל, במיוחד כשהוא טעים משמח לב אנוש. מאסר שף צ'אנג שף משתמש באוכל גם הוא כדי לגשר בין שף סיני משנחאי המגיע לכפר נידח בפינלנד עם בנו לאחר שאשתו נהרגת בתאונה דרכים. השפה הפינית אינה שגורה בפיו והוא מגיע לשם כדי לחפש לקוח ותיק שלו לו הוא חייב את חייו. עושה רושם שהוא אינו צריך לדבר הרבה. די לו בכמה מילים באנגלית כדי להתיישב בבית קפה מקומי ולנסות לאתר את חברו הוותיק. סירקה, בעלת בית הקפה מציעה לו מקום ללון, ובתוך זמן קצר הוא נחלץ לעזרתה במטבח כשמגיעה קבוצה סינית לבקר. אל לב האנשים הטובים של הכפר הוא חודר גם באמצעות האוכל שהם נשבעים שהוא ממש מבריא אותם, אבל גם באמצעות אישיותו הכובשת. איש צנוע, ישר, חרוץ ומכיר תודה. רגעים קומיים כמו גם רגעים מרגשים שזורים לאורך הסרט הזה שאי אפשר לצאת ממנו לא מחייכים. malcamehulal@gmail.com

"שבעה"

צילום: רדי רובינשטיין

תיאטרון בית-ליסין

מאת: שמואל הספרי בימוי: כפיר אזולאי שחקנים: גדי יגיל, ענת וקסמן, יניב ביטון, נעמי לבוב, נדב נייטס, דניאל גד, אופיר וייל, יעל שטולמן, תומר מחלוף "שבעה" היא דרמה משפחתית המעלה שאלות על משפחה, סודות, שקרים, נאמנות ועוד. היא משקפת את התרבות הישראלית על גווניה החילוניים, הדתיים ומה שביניהם. הספרי המחזאי אינו חושש, כדרכו, לגעת ולהציג את התערערות החברה בישראל. במקביל לטקסי האבל היהודיים המאבדים את מהותם, כך גם מתפרקת המשפחה הישראלית מערכיה המוסריים, הערכיים והמסורתיים.

הצגה

זהו סיפורה של משפחת הגורני. האם דבורה (ענת וקסמן) היא אישה ממורמרת ומרוכזת בעצמה. האב טוביה (גדי יגיל) הוא איש משפחה המודע להיותו לא רצוי על ידי אשתו. הוא זה הדואג לשלושת הילדים. נחום נשוי (לכסף), ריקה משכילה, נשואה לגבר פשוט ואוהב, ושלומי עומד להתגייס. טוביה, מחנך ותיק, אמור לחזור מחופשה בגליל לקראת ברית המילה של נכדו הבכור, אבל שיחת טלפון מפתיעה שמגיעה מהמשטרה בלונדון מבשרת על מותו המסתורי. המשפחה מנסה לפתור את תעלומת מותו. הלווייתו נערכת בשעה שבה נשיא מצרים אנואר סאדאת נואם בכנסת את נאומו ההיסטורי, וכך יוצא שאיש אינו מגיע להלוויה של טוביה מלבד אשתו ושלושת ילדיו. דבורה מחליטה בתגובה, לסגור את השבעה למנחמים, ובכך גוזרת עליה ועל ילדיה להיות כלואים יחד בבית לשבעה ימים של חיסולי חשבונות נוקבים, מרגשים ולעיתים גם מצחיקים. זו אותה משפחה מההצגות "קידוש" ו"חמץ", משפחה שבה בעת גם קשורה וגם מתנגדת לטקסים הדתיים. זוהי שבעה ללא מנחמים וללא נחמה. כשנראה שהשלום עם הסביבה כבר פה, מתגלה ההתפוררות הפנימית. השמחה הכללית והאופטימיות הלאומית הגורפת, עומדות ביחס הפוך לאבל המשפחתי, שאמור לאחד אך מרחיב את הסדקים עד התפוררות. גדי יגיל וענת וקסמן במשחק מצוין, בדיאלוגים ובמונולוגים מתוחכמים, חדים ומלאי הומור כאחד. הילדים מציגים את החברה הישראלית על הניגודים שבה. תרבויות שונות המצטופפות במשפחת אחת. דניאל גד הוא שלומי הבן הצעיר. שחקן מוכשר ומרגש. בלי ספויילרים לאלה שאינם מכירים את הסיפור אוכל רק לרמוז, שגם כאן, האקדח בהתחלה הוא זה שיירה בסוף. "תנו לי את אבא שלי לעוד יום אחד. רק התחלתי להכיר אותו. רק התחלתי להרגיש אותו". דקות, ואף דקה לא מיותרת! רוצו לראות! 45- שעה ו , בבית יד לבנים רעננה. 21.00 , 29.2.2020 ההצגה תעלה במוצ"ש

11

02/2020 - 272 רעננה