כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה פברואר 2020 - גיליון 272

או הזדמנות? באופיו של האיש. הקריירות שלי מאחוריי ואני מאוד מרוצה כגמלאי שמתאפשר לי לעשות כרצוני ולהקדיש את זמני למשפחתי המורחבת". פרישה בכיף לאחר שעבדה כספרנית 58 (שם בדוי) פרשה מרצונה בגיל סוזן בארגון ממשלתי גדול המעסיק אלפי עובדים. היום היא בת , נשואה ללא ילדים. "נישאתי בגיל מבוגר. הדבר אפשר לי 74 מרחב עצום של עשייה לעצמי בגלל שלא היו לי מחויבויות משפחתיות". סוזן חשה שמקצוע הספרנות איבד מעט מיוקרתו בשל חידושי הטכנולוגיות ותוך כדי עבודתה בארגון השלימה קורסמזכירות רפואיות וניסתה להתקבל לאגף השיקום בארגון עצמו, אך לדאבונה לא היו תקנים למשרה. "השלמתי ביני לביני . עם 67 שאמצא את עצמי עובדת עד גיל הפרישה החוקי, קרי הזמן, הוצעו תוכניות פרישה לעובדים עם הטבות מפליגות וזו הייתה הזדמנות פז עבורי". אני מתנדבת למען הקהילה, עושה המון ספורט וחברה בחוגיםהכוללים גםהרצאות וטיולים בארץ. בנוסף, בעלי ואני מקפידים על נסיעות לחו"ל ליעדיםאקזוטיים. איני מצטערת לרגע על פרישתי המוקדמת ואני חושבת שזו הייתה אחת ההחלטות החשובות והטובות שעשיתי". הפיכת לימון ללימונדה "נורא נפגעתי. היו בי כעסים עצומים. זו הייתה תקופה קשה ), אלמנה, אם לשתי בנות 69( רגשית", דברים שאומרת נויה וחמישה נכדים, תושבת באחת מערי השרון שפוטרה בגיל מעבודתה בחברת מחשבים ידועה. נויה, אישה אנרגטית 63 שנים. 16 הנראית צעירה מגילה, עבדה בחברה במשך ארבע שנים לפני פרישתה המאולצת היא התאלמנה. מצבה המשפחתי לא היווה שיקול בעת שפוטרה מעבודתה. "מנהלי החברה לא רואים דמות מאחורי השם. עבורם כל עובד הוא מספר. נתנו לי תחושה כי איני שווה. ניסיתי לדבר על ליבם שיתנו לי תפקיד אחר. לשווא". נויה הייתה מודעת לשרירותיות הקיצוצים: "בכל שנה נעשה מיפוי של העובדים בחברה ומתקיימים קיצוצים במצבת כוח האדם. כל שנות עבודתי בחברה חייתי במתח עד אשר גורלי נחרץ. האבסורד הוא כי חודש לפי פיטוריי ביקשתי חופשה וזו לא אושרה מסיבת חיוניותי בתפקיד בו החזקתי, והנה באחת מודיעים לי כי נוכחותי בחברה מיותרת. זה היה שוק". : "אחת ד"ר בקר כותבת "לחיות הרבה לחיות טוב" בספרה האפשרויות היא לאתר את הכישורים החבויים שלא ניתן להם ביטוי עקב התמקדות בקריירה המקצועית. אצל כל אחד מקננים כישרונות חבויים וחלומות שטרם התגשמו. זה הזמן לאתר ולטפח אותם". נויה קיבלה החלטה לא להיכנס למרה שחורה. היא מצאה שמצבה הכספי מאפשר לה רמת חיים סבירה מבלי שתיאלץ לחפש עבודה חדשה. "התחלתי לבקר במועדוני גמלאים בעיר, נרשמתי לחוגים והתחלתי בתחביב חדש שממלא אותי והוא צילום ועריכת וידאו. אני מרבה בטיולים ארוכים בחו"ל עם בן

זוגי ושמחה על ההזדמנות ליהנות מתרבות הפנאי בעקבות פיטוריי". נאמן שירות

), תושב הרצליה,עבד 79( חיים קזס 40- בחברת "אל על" למעלה מ . הוא 66 שנה ופרש לגמלאות בגיל שימש כמנהל בכיר בסמנכ"לות הנדסה ואחזקה. "אילו הדבר היה תלוי בי הייתי דוחה את פרישתי בעוד מספר שנים. סוכם עם הנהלת

קזס חיים

החברה שאשמש כנציג אל על בתעשייה האווירית, אך המינוי נכשל עקב התנגדות ועד העובדים. לא כעסתי כי אני עצמי הייתי חבר ועד בעבר ומינוי כזה כמו שלי היה מעכב קידום של עובד חברה". קזס פרש בהרגשה כי כוחו עדיין במותניו. "אני לא מאלו שעושה ספורט. גם חוגי יצירה לא מעניינים אותי". קזס מייסד עם חברים נוספים פרלמנט לפורשי אל על מאזור השרון, בבית קפה בהרצליה בו הם נפגשים אחת לשבועיים. "תוך כדי ההתכנסויות קיבלנו החלטה להקים מועדון גמלאים שיהיה תחת המטרייה של עמותת גמלאי אל על". קזס עומד שנים. כמו כן בשנת 10 בראש המועדון ומנהל אותו כבר מעל יוצאת עמותת "והדרת" להעסקת קשישים גם אחרי גיל 2012 הפנסיה בפרוייקט נרחב עם הצעות רבות להעסקת גמלאים המעוניינים לחזור למעגל העבודה. "התקבלתי כעובד בסניף סופר פארם בהרצליה. מצאתי כאן הזדמנות מעולה להשתייך למסגרת, בה אפגוש מדי יום אנשים וארגיש כי אני שוב יעיל ואוכל לתרום. לא היה כאן שיקול כלכלי אלא הרצון להיות מועסק. עם הזמן קודמתי בתפקידים והיום אני נאמן שירות ומקבל אין סוף מחמאותמהלקוחות דבר שעושה לי טוב לנפש". העבודה היא חיינו השכירים חייבים לפרוש, אך לא כך העצמאיים. נשאלת כמובן השאלה אם אחוז העצמאיים הפורש דומה לזה של השכירים. לא בדקנו סטטיסטית, אך עושה רושם שהעצמאיים ממשיכים לעבוד גם לאחר הגיל הקבוע בחוק. שנים, אימא לשלוש בנות 10 לוסי (שם בדוי) אלמנה מזה ושמונה נכדים. לוסי, הנדסאית בניין בהכשרתה, נמצאת בעשור השמיני של חייה, מנהלת משרד מוביל בשרון שקשור עובדות. "אילו הייתי נשואה ולא 6 בנדל"ן בו מועסקות אלמנה הייתי כבר מזמן פורשת. המציאות אליה נקלעתי גרמה לי לחשב מסלול מחדש". שנים 40- את המשרד הקימה לוסי עם בעלה לפני יותר מ ועם הזמן זכה המשרד למוניטין רחב בתעשייה ההנדסית הקשורה למבנים. "בשנה שלאחר פטירתו הפתאומית של בעלי יצאתי מאיפוס ושקלתי למכור את העסק, אך בסופו של דבר החלטתי להמשיך. לוסי קשורה למשרד בכל רמ"ח אבריה ועובדת בכל רחבי הארץ. "מצבי הכלכלי מצוין ואני ממשיכה לעבוד כי הדבר נותן לי סיפוק ומשמעות. ניסיתי ליצור קשר זוגי חדש אך לצערי זה לא צלח וויתרתי על זה. עד מתי תעבדי? אני שואל והיא עונה: "כל עוד אוכל לעמוד על רגליי וראשי יהיה צלול". meirch@gmail.com

7

02/2020 - 272 רעננה