כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה נובמבר 2020 - גיליון 281

comeback השאיפה ל- מאז פרוץ מגפת הקורונה והפגנות האזרחים נגד הממשלה והעומד בראשה, שהפכו לשגרה מתמשכת, פולישוק-בלוך לא נחה לרגע. היא יוצאת להפגין כמה פעמים בשבוע. היא מעלה פוסטים חריפים בדף הפייסבוק שלה. "יש ניהול גרוע של המדינה. שילוב של שחיתות עם ניגוד עניינים מטורף, עם החלטות גרועות ולא ענייניות ומינויים לא תקינים, תופעות שגורמות לשלטון לא תקין. הממשלה מושחתת. הראש שלה מושחת, אז אני יכולה לשבת בבית ולשתוק?! אני מתפוצצת!" לפולישוק-בלוך יש אמביציה לשנות את הרכב ההנהגה במדינה. היא נפגשת עם אישים שצברו ניסיון ניהולי ומנסים ליצור התארגנויות ואלטרנטיבה, ויכולים להוביל את המדינה לחוף מבטחים. "אניממייסדימפלגהחדשהבשם 'דמוקרטית', מיסודו של פרופ' אהוד שפירא, פרופסור למדעי המחשב, מתמטיקה שימושית וכימיה ביולוגית במכון וייצמן. המטרה המוצהרת של המפלגה היא לשמש מסגרת פוליטית לכל מי שלוקח חלק במחאה בכל רחבי המדינה ולכל מי שלא מוצא בכנסת הנוכחית מפלגה המייצגת את דעותיו נאמנה. ערכי היסוד של המפלגה הם שוויון, כבוד האדם וחירותו וערבות הדדית. פולישוק-בלוך משמשת במפלגה המתהווה חברת מזכירות ופעילה בשלבי הקמתה. היא פועלת להביא לשינוי אמיתי בחברה הישראלית. "אני עדיין אופטימית ומשוכנעת שאם נרים ידיים, הרעים ינצחו. כל זמן שיש לי אוויר בריאות וכוח במותניי אעשה הכול כדי שהם לא ינצחו. אני מאוד רוצה לחזור לפוליטיקה הארצית ולכהן בכנסת. אני רואה רבים מחבריי שהגיעו לשם ללא מושג בחקיקה ובעבודה פרלמנטרית, וכואב לי הלב. פעילות פוליטית זו התמחות, ואם אתה עושה את זה כמו שצריך כולם מרוויחים. אני אומרת חד-משמעית שאני מומחית לנושא הזה של התנהלות הממשל. ניהלתי מאות ישיבות של ועדות בכנסת. באקדמיה למדתי את הנושא, וביקורת המדינה הוא תחום המקצועיות שלי". גאווה משפחתית היום משתייכת פולישוק-בלוך כבר לאוכלוסיית הגיל השלישי. "אנחנו צריכים לדעת לטפל בגיל הזה בצורה מכובדת וראויה ולא כסרח עודף של החברה, אלא להיפך, כאל פלח שחי וקיים ויכול להועיל". לפולישוק-בלוך ארבעה בנים וחמישה נכדים. היא גאה מאוד בבניה. "הבן הגדול, דוד, הוא דוקטור במכון ויצמן לאסטרופיזיקה, חוקר אסטרואידים, אורי מנהל חברת סטרטאפ ותחת ניהולו כמה עשרות עובדים, יאיר הוא זמר אופרה ויובל בן הזקונים רוצה ללמוד רפואה". היא מעריכה מאוד את בעלה צלי המאפשר להחופשפעולה בעיסוקיההציבוריים. "כשהייתי חברת כנסת, צלי לאחיכה לי עםכוסתהכששבתי הביתהלקראתחצות, אך לקח על עצמו את ניהול הבית", היא צוחקת וממשיכה: "יצא מזה דבר טוב. כשלאהייתי בבית, מישהו צריך היה לבשל. איך היה אומר צלי: 'זה דבר של חיים ומוות'. חייבים לבשל. הוא התחיל לבשל והסתבר שהוא מבשל יותר טוב ממני. אז יש בינינו חלוקה: - הוא מבשל, ואני אופה את העוגות". הדבר שחסר לה במיוחד בימי קורונה אלה הוא המגע הקרוב עם הנכדים. "זה שאיני יכולה לחבק אותם זה מוציא אותי מדעתי. אני באמת מקווה ש'תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה' בכל מסגרות חיינו". meirch@gmail.com - אנחנו האנשים להם חיכינו 5 המשך מעמוד ›

,)45( לחפש קרובי משפחה מצד אבי, כך גם עשתה ריקרדה בתה של בת דודתי. היא ידעה על העבר המשפחתי שלה מתוך חקירות שערכה. היא אפילו הגיעה לארכיון העירייה של מינכן, מקום מגוריה, וגילתה את שם המשפחה שלנו. הנאצים בזמנו תיעדו ושמרו כל פרט. היא ידעה שהשם שלי מוסט, שכן כשאבי הגיע לאמריקה הוא קיצר את שמו הרוסי מוסטווי למוסט. תחילה חיפשה בארה"ב ורק אחר כך בישראל. כשפגשתי אותה ראיתי בה את הנחישות והעקשנות שאפיינו את תהליך החיפוש." חיים דבש "אני מרגיש כל כך בר מזל. אין יום בו אני לא מתרגש מכל הטוב שאירע לי בחיי, במיוחד לאור הגיהינום שאבי ורבים אחרים עברו. מזל גדול שהוא שרד". אני חייב להודות שמעולם לא פגשתי אדם אופטימי כמוהו. הוא מדבר עברית יפה מתובלת בשפת אמו מדי פעם, דבר המוסיף חן לדיבורו. שנים, ומאד אוהב את העיר". מוסט גרוש 25 "אני חי ברעננה ויש לו שני ילדים: בנו חי בארץ ובתו בארה"ב. גם אחותו של מוסט מתגוררת בארה"ב. אחרי קריירהקצרה כמורה לאנגליתבתיכון ("לאהחזקתי מעמד") עשה מוסט הסבה מקצועית ועבד בחברת "אמדוקס" בתור שנים. היום הוא גמלאי המרבה לעסוק 25- מתכנת במשך כ בהנאות החיים: טיולים, ריצה, ברידג' ועוד. פגישה שכזאת מוסט כמובן מאשר את בקשת החברות של ריקרדה ואז מתחיל קשר אינטנסיבי בין שני קרובי המשפחה. מוסט ובת זוגו לחיים טסים לגרמניה, למינכן. "אבא נולד במינכן", מספר מוסט, "אבל ההורים שלו באו מאודסה והתכוונו להמשיך לאמריקה ,אלא שאחת מבנותיהם חלתה והם לא קיבלו אישור לעלות על האונייה לאמריקה. כך הם נשארו בגרמניה. ניסיונו של אבי לברוח לאמריקה לאחר ליל הבדולח נכשל והוא נמלט , כאשר נפתחו השערים 1947- לסין וחי שם כעשר שנים. רק ב בארה"ב, הוא הגיע לאמריקה". ריקרדה הגיעה לאסוף את מוסט וזוגתו מתחנת הרכבת במינכן, ולא הייתה להם בעייה לזהותה על פי תמונה ששלחה להם. "היא התנפלה עליי בחיבוק גדול ומיד הרגשתי שאנחנו קרובי משפחה". בדרכם לפגוש את מריה, אימה של ריקדה ובת דודתו של מוסט, הם עברו ברחובות בהם חיה משפחת מוסט. "ריקרדה הראתה לנו את החנות שם אבא שלי עבד עם אבא שלה. אז למדתי לראשונה שהם היו פרוונים. למרות שהייתי במינכן קודם, מעולם לא עלה בדעתי לחפש עדויות מהעבר. היה לי קשה לעכל את זה. חששתי מהפגישה כי ידעתי שמריה התחתנה עם נוצרי איטלקי בעת שלמדה בצפון איטליה, ואילו ריקרדה התחנכה כנוצרייה. כאשר התאלמנה מריה היא שבה עם שני ילדיה למינכן. אבל ברגע שראיתי את מריה מיד הרגשתי שהגעתי למשפחה. הביקור, שארך שלוש שעות, היה אחת החוויות הכי משמעותיות בחיים שלי". הקשר נמשך בביקורים הדדיים ובתכתובת קבועה. "ככה באמצע החיים אני מגלה שיש לי שלושה בני דודים ראשונים. זה לא דבר של מה בכך". meirch@gmail.com

9

11/2020 - 281 רעננה