כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה יולי 2021 - גיליון 289

רְצוֹנִי לְיוֹתֵר מאת:  דוד אשל

אביבה אסיאו

לאה קליין מאת: 

כואבים ודואבים שמענו על מותה של חברתנו, אביבה אסיאו, שהייתה שנים רבות כתבת בעיתוננו. בת שמונים ושבע הייתה במותה. את סלון ביתם החם פתחו אביבה ויצחק, האיש שהיה לצדה למעלה משבעה עשורים, לצורך קיום ישיבות מערכת והרמות כוסית לפני החגים. תקופה ארוכה שימשה אביבה גזברית המערכת, ומי שתיעדה את הישיבות השבועיות. אביבה כתבה על טיולים, ספרים, מוסיקה, כתבות דיוקן ומחקרים. עניינו אותה במיוחד הנושאים החברתיים, כגון ניצולי השואה, גניבות, בתים מוגנים ובריאות. כתבות התחקיר היו מושקעות. על כתבת הביטוח קיבלה פרס בנושא המחקרי.

כַּמָּה אֱוִוילִי הַחַיִּים בְּגִילִי, רְצוֹנִי לְיוֹתֵר וַאֲנִי חַיָיב לְוַותֵּר. בִּגְלַל בִּרְכִּי אֲוַתֵּר עַל הַסְּקִי, בִּגְלַל שִׁכְחָה אֲוַתֵּר עַל שִׂיחָה, וּבִגְלַל דִּיסְק עִם פְּרִיצָה אֲוַתֵּר עַל רִיצָה. בִּגְלַל אֵיזֶה מֶחְקָר אֲוַתֵּר עַל סֻכָּר, וּמִטַּעֲמוֹ שֶׁל מוּסָר לֹא אֶטְעַם שׁוּב בָּשָׂר, וּבִגְלַל גִּזְעָנוּת בְּבֵיתָ"ר אֲנִי אוֹהֵד בְּנִסְתָּר. רְצוֹנִי לְיוֹתֵר וַאֲנִי חַיָיב לְוַותֵּר. סְפָרִים עַל זִקְנָה ,הֵם אֶצְלִי בָּאָפְנָה אֲנִי קוֹרֵא עַל חָכְמוֹת ,מַה קּוֹרֶה אַחֲרֵי מוֹת וְהוֹן תּוֹעָפוֹת מוֹצִיא עַל תְּרוּפוֹת הֲנָאָתִי מִגְּנִיחוֹת רַבָּה יוֹתֵר מִבְּדִיחוֹת אֲנִי שָׁר וּמְזַיֵּף וּבְתוֹךְ חֲלוֹמוֹת עוֹד יֵשׁ לִי חַמּוֹת כְּשֶׁנִּסִּיתִי צְלִילָה הַגּוּף כִּמְעַט לֹא עָלָה וְאִם אֶכְתֹּב יְצִירָה יֹאמְרוּ: הוּא וַדַּאי בְּצָרָה אֲנִי רוֹצֶה עוֹד נְכָדִים אֲבָל יֵשׁ לִי מְעַט יְלָדִים,

סיפור תמונה

אביבה הייתה נשואה ליצחק, להם בן ובת, נכדים ונינים. שבעים וארבע שנים חיה עם יצחק בזוגיות מלאת אהבה.

בשנותיה האחרונות סבלה מכאבים עזים, אך הייתה אופטימית, והמילים "יהיה טוב" תמיד היו שגורות בפיה.

בתהּ שרה דיברה בשבחי אימה בטקס ההלוויה: "לעתים נדמה שאימא שלי היא לא רק שלי, כי הייתה לה נטייה לאמץ ולחבק אנשים".

נישאה ליצחק, והחלה 1950- אביבה למדה ב"בית הספר למסחר" בתל-אביב. ב לעבוד בבנק האנגלי "ברקליס קולוניאל אנד אובר סיס" בחיפה. לאחר זמן עברה לסניף הראשי בתל אביב. כשעברה יותר מאוחר לסניף פרישמן בת"א, כיהנה סגנית מנהל, האישה הראשונה בברקליס, והאישה הראשונה שקיבלה זכות חתימה. כשפרשה מן העבודה, אחרי כמעט שלושים שנה למדה באוניברסיטת בר- אילן מוסיקולוגיה, ואף ניגנה שנים רבות על פסנתר. נוסף לזה היו לה תחביבים שונים כמו בישול, קריאה, כתיבה וסריגה. אביבה הייתה דור חמישי של משפחה שגרה בארץ ישראל עוד טרם תקומתה של המדינה, והייתה חלק מן ההיסטוריה של בניין הארץ וחינוך ציוני יהודי בארץ הזאת. רחביה דואק, אביה של אביבה, נולד בטבריה, למד שם וחזר לבית הוריו , אביו נלקח לשרת בצבא הטורקי, 1914- במטולה. משפרצה מלחמת העולם ב והוא מילא את מקומו בהוראה במטולה. כשהגיע אביה לגיל צבא, הלך לעבוד, במקום להתגייס, בשירות משלחת מהנדסים צבאיים גרמנים ואזרחים שבאישור הממשלה הטורקית ובמימונה מדדו ורשמו במפות את שטח ביצות החולה לשם ייבושן. הם היו שטים על פני החולה בדוברות גומי מכוסות קרשים ומונהגות במשוטי עץ, ובלילה לנו באוהלים. לפי השמועה, לאחר זמן נפלו מספר ארגזים בידי ערביי הסביבה, והללו השתמשו בניירות של המפות לאריזה במכולת. נתמנה לרושםהקרקעותהראשון 1934- עבר אביה ליפו במסגרת עבודתו, וב 1925- ב במשרה זו ביפו. במשך השנים הועלה לדרגת רושם קרקעות ראשי, עזר לביצוע רישום קרקעות שנגאלו בידי היהודים. תחת ידו עברו רישום הקרקעות ומתן שטחי הבעלות על הקרקעות של בני-ברק, רעננה, הרצליה ויתר מושבות השרון. ‏ Cleah1@walla.com

הָיָה לי בָּרֹאשׁ רַעְיוֹן כֹּה מוּשְׁלָם הָיָה לִפְנֵי רֶגַע וּפִתְאוֹם נֶעֱלַם, הָה, כֵּן נִזְכַּרְתִּי... רְצוֹנִי לְיוֹתֵר

וְעַל זֹאת... לֹא אֲוַתֵּר: לֹא אֲוַתֵּר עַל מַהוּתִי

שֶׁכָּל רֶגַע... יִהְיֶה אֵיכוּתִי. אֶתְבּוֹנֵן בַּחִיּוּב וְלֹא בַּשְּׁלִילִי וְאֶרְאֶה...כַּמָּה נִפְלָא וּמַפְלִיא יְכוֹלִים לִהְיוֹת... הַחַיִּים בְּגִילִי.

Dbeshek13@gmail.com

3

07/2021 - 289 רעננה