כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה יולי 2021 - גיליון 289

מאה שנים של רעננה רן תלמודי מאת: 

לחמים, שחור ולבן, ובימי שישי חלות. חבר המשפחה, שהייתה לו מאפייה בהרצליה, הביא את הידע הראשוני והדריך את העושים במלאכה. העבודה הייתה כולה ידנית. העובדים היו מסובבים בידיהם מערבלי לישה גדולים, מעצבים את הבצק ואז מכניסים את הלחמים לתנור ומוציאים ממנו בעזרת מִרדה. בפסח המאפייה הייתה סגורה ופסק הזמן נוצל לניקיונות.

זהו פרק שני ובו יסופר על העשור הראשון של המאה הקודמת. 20- של רעננה, שנות ה

העבודה "מפרכת את הגוף ומדכדכת את הנפש" כתב בזיכרונותיו אברהם פרידמן, מראשוני המתיישבים. הראשונים היו חסרי ניסיון בעבודה חקלאית, אבל בערה בהם התשוקה להשתתף במפעל הציוני. רובם נטשו חיים עירוניים נוחים בניו יורק או במזרח אירופה לטובת התיישבות במושבה צחיחה ושוממה. התנאים היו קשים מנשוא: ללא חשמל ומים זורמים, ללא פרנסה קבועה וכל זאת בשכנות לכפר ערבי כושל. במסעם לפה הם לא דמיינו את התנאים הקשים ולא היה להם שום ניסיון בחקלאות שהייתה אמורה להיות מקור פרנסתם. הסופר אהרן מגד מתאר את המפגש הראשוני המדכדך של מצאנו את 1927 משפחתו עם המושבה: "ביום קיץ חם בשנת עצמנו עומדים בפתח צריף פרוץ, שלוחותיו סדוקים ורצפתו עפר-חמרה... אמא ראתה רחוב ארוך של חול עמוק וכמה בתים קטנים וצריפים פזורים לאורכו... דמעות זלגו מעיניה... אמא הטילה את עצמה על המיטה בחוץ".

בית העם

חשמל לא היה והתנור עבד על סולר. המים זרמו למאפייה מבריכת מים שעמדה ליד בית העירייה של היום. דורון מספר שצנרת המים של מגורי המשפחה עברה מתחת לתנור וכך הבית קיבל מים חמים מאוד. העבודה במאפייה הייתה מתחילה באור ראשון, ובשש בבוקר היה עולה שמואל על עגלה עמוסה בלחמים מדיפים ריח ניחוח ורתומה לסוס. הוא היה עושה מסלול חלוקה קבועלבתיהמושבה. עבוראחדים שעתהחלוקההייתהמוקדמת מדי והם היו מתייצבים במאפייה מאוחר יותר כדי לקנות לחם. אפרופו הסוס... דורון מספר שאביו (הבן של שמואל) היה נער שובב. שבת אחת הוא החליט לרכוב לים של הרצלייה על אותו הסוס שבימות החול משך את עגלת הלחם. הוא עשה זאת ללא רשות, כאשר אביו התפלל בבית הכנסת. לרוע מזלו הסוסהחליט לעצור בכל נקודה מנקודות חלוקת הלחם אליהן היה רגיל. הנער התייאש, חזר הביתה והודיע לסבא שמואל שהסוס חולה. לאחר בירור העניין נתן סבא שמואל לבנו טיפ לחיים: "בשבת גם בעלי חיים צריכים לנוח". אט אט התפרסמה המאפייה וקהל הלקוחות גדל. סבתא אהובה הייתה ממונה על ענייני החשבונות וגביית הכסף ממחלקי הלחם שהתווספו כדי לספק את הצריכה. נאוה הנכדה זוכרת שהייתה חוזרת מבית-הספר למאפייה ומדביקה על הלחמים מדבקות דמויות בולים עליהן היה כתוב "מאפיית אנקר". שמואל היה אדם חם. כאשר אנשים הגיעו לפת לחם הוא היה נותן להם לחם בחינם והיה אומר שאינו מסוגל להשאיר משפחה רעבה. המושבה גדלה ואיתה הדרישה ללחם. מאפיות נוספות נפתחו 70- כדי לספק את הדרישה. המאפייה נסגרה בסוף שנות ה

20- עגלת הלחם סוף שנות ה

משפחות, ביניהן 50- בעשור הראשון התיישבו במושבה כ .1924 שמואל ואהובה אַנְקֶר, שהגיעו מוורשה בשנת מספרים דורון אנקר ונאוה מיטל נכדיהם של שמואל ואהובה: דונם אדמה ברחוב 50 ' "סבא וסבתא רכשו מחברת אחוזה א רבוצקי של היום. שמואל ניסה את כוחו בחקלאות אבל אהובה הייתה רגילה לתפנוקי ורשה ומבחינתה חקלאות לא באה בחשבון. הזוג החל לשקול חזרה לוורשה. בוועד המושבה שמעו הדונם 50 על הרהורי החרטה והציעו לאנקרים הצעה: תמורת דונם במקום יותר מרכזי (רח' ז'בוטינסקי 25 שלכם, קחו עד פרדס משותף של היום) והָקימו שם מאפייה. בני הזוג . מאחורי הצריף הם הקימו 127 הסכימו ועברו לצריף באחוזה את המאפייה הראשונה של רעננה. בימי חול אפו במאפייה

6

07/2021 - 289 רעננה