כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה נובמבר 2021 - גיליון 293

חנה קליין

לאה קליין מאת: 

מדי יוםאני רואה אישה צועדת בפארקמגדלי הים התיכון, כשהיאמובילה כלב קשור בחגורה, שלכל אורכה תלויות שקיות ניילון שחורות, כמו כביסה תלויה על חבל. באחד הימים, כשפגשתיה פנים אל פנים, שאלתיה לפשר השקיות התלויות. "לאיסוף הצרכים של הכלבה", היא חייכה. המשכנו לפטפט ועשינו הכרה. "שמי חנה קליין", אמרה. "ושמי לאה קליין" אמרתי. המשך השיחה נערכה בביתי. "היכן . את כל חיי העברתי בעיר זו, בה למדתי, ובה נישאתי. 1947 נולדת?" שאלתיה. "נולדתי בכפר סבא, בשנת כיום אני אלמנה" היא אמרה. קראתי כתבות שלך על כפר סבא. מה הזיכרון הראשון שלך?

סיפור תמונה

"הזיכרון הראשון: שלג. אני לבושה בסוודר של אמא, עם מטפחת. היה לנו מטבח קטן ובו חלון. אני יושבת ליד החלון, מסתכלת החוצה, ורואה את אבא משחק עם אחי, והם בונים בובת שלג. אני רוצה לצאת, ולא מרשים לי.

ועוד זיכרון: היה לנו משק עזר, ואמא הכניסה את האפרוחים הביתה, לסלון, כדי שיהיה להם חם. מסביב לסלון שמה רשת, ונתנה להם לאכול ביצה מרוסקת, תפוח אדמה מרוסק ובצל – עד היום המאכל הזה הכי אהוב עלי. אפילו באחד הטיולים שלי לווינה הזמנתי אוכל זה במסעדה". כפר-סבא הייתה עדיין מושבה? "היו שדות ופרדסים ומשקי עזר. לנו היה לול תרנגולות, ופעם בלילה, כשהשכיבו אותי לישון, שמעתי את אמא רצה החוצה, צועקת, ואבא אחריה. לאחר כמה דקות נכנסו הביתה, ואמא בכתה. "השאקאלים (התנים) טרפו את התרנגולות". אני זוכרת את יללות התנים כל לילה". גן ילדים? "אינני זוכרת הרבה. זוכרת תרגילי התעמלות שאהבתי. כיום אני יודעת שהייתי דיסלקטית. אז לא היו מודעים לזה. היו מקריאים לי סיפור, וזכרתי את כולו בעל פה. הייתי לוקחת את הספר, וכאילו קוראת מילה במילה. וכולם התפעלו שידעתי לקרוא. כשהגעתי לכיתה א', התברר שאינני יודעת לקרוא". מתי הגיעו הורייך לכפר סבא? קנו בית בשיכון של משוחררי הצבא הבריטי. חדר וחצי ומטבח. באמבטיה היה דוד שחומם 1947- , וב 1932 "הוריי הגיעו בשנת בעצים, שאבא היה מדליק כל יום שישי. מול ביתנו היה גן ציבורי גדול, דשא ופרחים, ובו שיחקו ילדי הסביבה ו'למדו לשחות' על הדשא. את הפרדס הקרוב עברנו תמיד בריצה, מרוב פחד, כי אמרו לנו שיש שם מכשפה – באבא יאגא". תיכון וצבא? "תיכון למדתי בכפר סבא, למדתי גם הנדסאות, ובצבא הייתי בנח"ל. כשהייתי בצבא היה מיתון, ודיברנו בחברה גם על ירידה מן הארץ. כשאבא שמע שדיברתי על נסיעה לארצות הברית, סטר לי בפעם האחרונה. הוא מאוד התבייש שעשה זאת, אבל מה לעשות, ביתנו היה מאוד מאוד ציוני. עד היום אני מתרגשת בשירת התקווה". וכשהשתחררת מן הצבא? "אהבתי מאוד טיולים. באחד הטיולים במשאית שאל המארגן שאלות רבות ורק אני עניתי על כולן. והוא החליט שאהיה האחראית על המשך הטיול. לאחר תקופה, פנו אלי מהחברה להגנת הטבע וביקשו שאהיה מארגנת טיולים מטעם החברה. תחילה סרבתי. באותו זמן הכרתי את בן זוגי – חיים רייכמן – שדחף אותי להסכמה, והתחלנו שנינו לרכז את סניף הגנת הטבע של השרון. עבדתי אז גם במשרד בתל אביב בתור הנדסאית, ובאותו זמן גם ארגנתי טיולים. במשך הזמן פיתחנו בחברה חוגי טבע לילדים, קייטנות ופעילויות שונות. הקדשתי את כל כולי לעבודה זו עם בן זוגי. ראש העיר, מר גלר, נתן לנו חדר לפעילויותינו". עיינתי בחוברת שהוצאתם, ובה פרטים רבים על הירקון, על הצמחיה ופעילויות שונות באזור. למה דווקא על הירקון? " (זו הייתה הקידומת של אזור השרון) 052 "זה המקום שבו הרבינו לטייל עם הקייטנות. מדי שנה ערכנו חוברת שקראנו לה "צעדת ובה התמקדנו במפגעים באזור. הירקון בימים ההם היה מזוהם מאוד. כתבנו על זאת בעתונות. באחת הישיבות של הצוות הבכיר הצעתי שאנחנו ניתן דוגמא לניקיון פיזי של הירקון. חשבתי שכל בכירי החברה צריכים לתת דוגמא אישית, וכך היה. אני הייתי הראשונה שנכנסתי לתוך המים במכנסיים קצרים, ואחריי אחרים. הוצאנו את כל הלכלוך: שקיות אוכל, ארגזים, פרטי ריהוט ועוד". מתי עברת לבית מוגן, ומדוע? "עברתי לפני כשנה. לא רציתי ליפול לנטל על המשפחה. גם פה אדריך החודש בטיול לירקון, סוגרת מעגל: לוקחת את המטיילים לטיול בירקון הנקי, ולאזור שהיה הר אשפה והפך לפארק ירוק". כשביקרתי בביתך ראיתי פסלי קרמיקה יפהפיים, מעשה ידיך. "כן, אני מאוד אוהבת פיסול, משתתפת פה בחוגי עיסת נייר, דרמה, ספורט ועוד. ומדי יום צועדת עם הכלבה מיקה, הקשורה לחבל שעליו השקיות השחורות, ברחובות שבהם הייתי משחקת כילדה". ‏ Cleah1@walla.com

3

11/2021 - 293 רעננה