כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה פברואר 2022 - גיליון 296

מוכרחות לרקוד ה "כחולות" הוא מופע מחול יוצא דופן, והוא משאיר את הצופים והצופות המומים לבושות 80-65 נשים בנות 12 . מעוצמת החוויה ÈÒÙ Èχ צילומים:  ÌÈ·ÏÙ‡ ÈÏÈ נ מאת:  מניפסט לגוף המבוגר של היוזמת והכוריאוגרפית גלית ליס

יש בנו חיים. התפיסה שאני מגיעה לגיל שאני כבר לא אזוז ולא אוכל להשתכלל תנועתית, כי אני מבוגרת, היא שטות. ברגע שאת פוגשת את הגוף שלך, הוא ידבר אתך. הצרה היא שבחיים אנחנו מהר מאוד מפסיקות לדבר עם הגוף שלנו, ואז אנחנו מפסיקות גם לנוע. ברגע שאנחנו נותנות למקומות אלו תשומת לב, הם פתאום מתעוררים. בעולם המערבי בגיל מבוגר הפסקנו לרדת אל הרצפה. למה? אני מאמינה בשיח תנועתי שלנו עם הגוף. עובדים עם מה שיש, ומשכללים את התנועתיות של הגוף. לכל גוף יש מגבלות, ולא משנה הגיל. אנחנו לא מתנגדים למגבלות אלא להיפך. אם אני זזה על הרצפה ויש לי כאב ,אני אשאל את הגוף שלי: 'איך אני יכולה לנוע אחרת כדי שיכאב לי פחות'. מה צריך בשביל לרקוד? "העבודה היא עבודה משולבת של מוח וגוף. כל אחת חוקרת את הגוף, והדרך מאפשרת לכל אחת לעבוד עם הגוף של עצמה. הנשים משתמשות בדימויים ושולחות את הדימויים לחלקים שונים בגוף, וכך מייצרות מסלולי נסיעה חדשים שלא הכרנו קודם. אני רואה מדי יום נשים מבוגרות שהתנועתיות שלהן רק משתכללת והולכת". עם השנים פיתחה גלית ליס שפה משותפת לנשים שמשתתפות בסדנאות. מילות המפתח הן כיוון וכוונה. כיוון waze הוא היחס שלי לחלל, ואיך הגוף שלי זז במרחב. מעין פנימי. הכוונה היא מה הסיפור שאני רוצה לספר, למשל אם אני יכולה לדמיין את הגוף שלי כמיכל ענק המלא בחומר המשתנה בהתאם להלך הרוח שלי, עצב או שמחה". הבמה של "כחולות" מלאת כדורי הליום ענקים וכסופים בהם משתקפות הרקדניות כמו גם הקהל. הרקדניות חמושות בפטישים בהן הן עושות שימוש קולני. הן עטויות כפפות לבנות ומסיכות קורונה תכלכלות ומדי פעם פורמות כפתור, אולי כדי לומר, הנה, אנחנו מקומטות וזה בסדר. מאין הבחירה בשם 'כחולות'? וזהו הכינוי לחמישה אזורים Blue Zone "השם הלועזי הוא בעולם שמאופיינים בתוחלת חיים ארוכה. הסוד לאריכות הימים באזורים אלה, כך סבורים החוקרים, הוא חיי קהילה ענפים בהם לכל אחד ואחת יש המקום שלו. בעברית כמובן , אחת הרקדניות אורית גרוס יש לזה השלכה לאתוס הציוני. ושותפתה של ליס ליצירה מספרת שכאשר נולדה בשנת קיבלו הוריה כרטיס ברכה מעיריית רמת גן בו היה 1955 כתוב האיחול של הימים ההם: 'שתהיה בת נאמנה לעמה ולארצה'. הגישה הזאת גם היא בבסיס היצירה של 'כחולות', היעדר מילוי הצורך של היחיד וההקדשה המלאה לכלל".

שמלות כחולות המזכירות במרקמן ובצבען, ולא בכדי, את ה"חולצה הכחולה והיא עולה" של השומר הצעיר, עטויות במסכות הגנה מפני הקורונה, חסרות ניסיון ריקוד בעברן, ובכל זאת מחוללות במלוא האנרגיה ותשוקת החיים. "בין האתוס הציוני לבין הארוס האישי", אומרת גלית ליס.

גלית ליס

בפסטיבל האישה כשהעלינו את 2008 "זה התחיל בשנת היצירה "גילה"', מספרת לי ליס. "אז עלו על הבמה חמש רקדניות בעשור השמיני לחייהן כשהנושא היה: החיים דרך משקפי הזיקנה. סיקרן אותי כיוצרת לגעת בחומרים: מה זה להיות זקנה? האם איך שאני רואה את עצמי זה איך שהחברה מסתכלת עלי, איזו זהות יש לנו: פיזית, רגשית, אסתטית? איך אני לוקחת אחריות על החיים שלי? אני יוצאת לפנסיה, האם נגמרו לי החיים? בצומת הזו איזה משקפיים אני מרכיבה? של סוף או של התחלה, ומה זה מאפשר לי?" מה היו התגובות למופע הזה? "הוא עלה כחמישים פעם, והתגובות היו מדהימות. נשים ניגשו אלינו אחרי המופע ואמרו: 'גם אנחנו רוצות לרקוד אבל אין לנו איפה'. זו הייתה נקודת המוצא לפתיחת סדנת 'גילה' בתנועה ואמנות הבמה לנשים בגיל הבוגר, ועם השנים פיתחה ליס מתודולוגיה של שפת "גילה". למה גילה? גיל, גילוי מכיל בתוכו את כל ההיבטים של: גילה "השם . המסר הוא שכל עוד אנחנו חיים בעולם הזה ויש ושמחה לנו את ההיבטים האלו בחיינו, אז החיים שלנו יכולים להיות חיוניים. כל עוד יש בנו את הסקרנות, שהיא המנוע,

¥

02/2022 - 296 רעננה