כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה יוני 2024 - גיליון 324

עדנה גירון

לאה קליין מאת: 

במה עסקת? "הייתי גננת, עבדתי בעבודות שונות: למדתי 40 גם עיצוב פנים וריפוי באומנות. בגיל התחלתי ללמוד קרמיקה, והייתה לי תערוכת פיסול במזרע ובתמרת. בתמרת הקמנו את העסק המשפחתי, חברת תיירות, בה אנו עוסקים עד היום". איך היו החיים בתמרת? "שקטים, אין הסעות לילדים, חיי קהילה נעימים, נוף יפה של שדות, פרחים וחוות סוסים. לפני כשמונה שנים עברנו ליפו, והמשכנו לעסוק בתיירות, וכשבעל הבית החליט למכור את הבית שבו גרנו, הילדים הציעו לנו שנעבור לדיור מוגן". וכאן? "משתתפת בחוגים והרצאות, נהנית וממשיכה לעבוד במקצוע התיירות. חגים וחופשות מבלים עם הילדים. אני ממשיכה ללמוד להיות אודיטור – אדם המקשיב לבעיות. בקורונה עסקתי בעזרה לאנשים בעיריית ת"א, כיום, במלחמה, התנדבתי לעזור בקטיף מלפפונים. אני מרגישה שעשייה – לא משנה באיזה תחום – היא המוטו המחזיק אותי בשמחה ויצירה בחיים".

ישבנו זו ליד זו, עדנה גירון ואני, ב'מגדלים' בחוג עיסת נייר, כשעדנה הבחינה שאני מתקשה לעבוד בידי הכואבת מניתוח שעברתי ואמרה: "אני עוסקת, בין שאר עבודותיי, בסיינטולוגיה (דת שמציעה דרך להבנת טבעו הרוחני של אדם וליחסיו עם עצמו ועם הסביבה. ל.ק.), ואוכל לעזור

סיפור תמונה

לך בכאבך, אם תרצי". בוודאי שנעניתי להצעתה, ושאלתי אם תסכים להתראיין בעיתוננו לאחר הטיפול. "ברצון", אמרה, ונפגשנו. כבר בתחילת שיחתנו אמרתי לה: "משכת את תשומת לבי כשראיתי אותך, כבר כדיירת חדשה עומדת ומוכרת פומפוני צמר צהוב, שסרגת כעזרה לחטופים: "אנחנו בני אדם שאוהבים לעזור", ענתה לי. "המצב מאוד נוגע ללבי, לכן הקמתי פרוייקט 'פומפונים לחופש' – שרשראות צהובות וכתומות שאני סורגת, וכמה מחברותיי עוזרות לי. יש לי שמרגישה מצוין, וגם היא עוזרת בסריגה. כל 98 אמא בת מוצאי שבת אנחנו נוסעות לכיכר החטופים ותורמות את הכסף". אמרת שגם אימך עוזרת. ספרי על משפחתך. כניצולת שואה. היא הגיעה 14 "אימא עלתה לארץ בגיל לכפר רופין, שם הכירה את אבא, נישאו, וכעבור כמה שנים עברו לנוף ים, שם בנו את ביתם הקטן. גרנו שם כל השנים, ואימא מתגוררת באותו בית עד היום". מתי נולדת? . לגן הילדים הלכתי בנוף ים, שם היינו, כל 1952 "נולדתי בשנת ילדי השכונה והוריהם, כמשפחה. אימא הייתה גננת, וחצרנו הייתה מלאה מתקני שעשועים. כל הילדים היו מתאספים בחצר מדי יום אחרי הצהריים, וזה נמשך שנים. שיחקנו המון עברנו 14 משחקי רחוב, חגגנו יחדיו חגים וטיולים. בגיל לבאר שבע בגלל עבודתו של אבי במשרד הביטחון". הרגשת שוני בין הכפר לעיר? "שוני רב. לדוגמה: בנוף ים, בחג השבועות עשינו סלים, הבאנו ביכורים ועשינו טקס נהדר כמה משפחות יחדיו. בבאר שבע היה רק טקס של התזת מים. בנוף ים היו לנו עצי פרי שונים, והיינו חולקים את הפרי עם השכנים, שלהם היו עצי פרי אחרים. בתיכון למדתי בבאר שבע ובצבא שירתי בחיל אויר במצפה רמון". היכן הכרת את בעלך, ומתי נישאתם? לרוני, אותו הכרתי בתיכון. הוא היה 1974 "נישאתי בשנת אלוף הארץ בריצה. כשנישאנו עברנו לחיפה, שם נולדו שניים מבניי, ולאחר שנים עברנו לתמרת, שם נולדו לנו עוד שני נכדים". 13- בנים ו 4 בנים. כן, יש לי

Cleah1@walla.com

למנכ"ל היקר שלנו חיימקה פרלשטיין ורעייתו לוקה ברכות חמות להולדת הנכד בן לשירה וטרוויס יהי רצון שתירוו נחת ואושר מכל שלבי התבגרותו מאחלים הנהלת העמותה וצוות העובדים.

3

06/2024 - 324 רעננה

Bring them Home now