כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה יוני 2024 - גיליון 324

ריאיון בסלון

אבא, משה יהודה לדיסלב, היה איש חזק, ספורטאי מצטיין וגם סוחר טוב. אימא טאובה לבית שטורך הייתה אישה עדינה כמו פרח ואהובה על כולם. אבא חיזר אחריה שש שנים, כמו יעקב אחרי רחל", צוחק שמחה. מהעסקים בעיר היו בידי יהודים ורבים מהם היו 80% כ סוחרים גדולים וגם רופאים. בעקבות הסכם מינכן בשנת הכריזה סלובקיה על 1939 וכיבוש פראג במרץ 1938 עצמאות, אך למעשה הייתה גרורה של גרמניה הנאצית. בעקבות כך החלו התנכלויות ליהודים, רכושם נשדד ונבזז והם חיפשו דרכים להימלט מהמדינה. שמחה ממשיך את סיפורו: "משפחתה של אימי ניצלה בזכות אחד הבנים שעלה לארץ לפני המלחמה ושלח סרטיפיקטים להוציא את המשפחה. נשארה רק אחות אחת של אימא, הוניה, המתוארת בספר "התופרות מאושוויץ" שיצא לאור בעברית. הוניה ניצלה הודות לתפירה שלה לנשות האס אס, לאשתו של רודולף הס ולשאר נשות הנאצים . משפחתו של אבי הושמדה בסוביבור. לסבתא שלי קראו אורנה אסתר ובליל הסדר הבן שלה, אח של אימא נחטף". שמחה עוצר את שטף דיבורו, מהרהר ונאנח. ״לאבא הייתה תעודת הגנה בתור אזרח נחוץ לסלובקיה. הוא דאג לתעודות לכל המשפחה אבל לא התייחסו לתעודות והן נזרקו מהבית״. באוקטובר. מה דעתך? 7 יש המשווים את השואה לארועי שמחה אינו מהסס לרגע בתשובתו: "זה כי אנשים לא יודעים מה זה שואה. אני לא הכרתי את סבא שלי. לא זוכר אף אחד ממשפחתו של אבי. לא דודים ולא אף אחד. כל המשפחה הושמדה. מה שקרה עכשיו זה מעשה זוועה אבל אני לא רואה בזה שואה. אומנם יש קווים מקבילים: המוטיבציה של המפלצות היא להשמיד את היהודים. מה שקרה פה זו רשלנות ממי שהיה צריך למלא את תפקידו ולא מילא. כל אחד מתחמק. כל הגנרלים האלה, שחצנים לא קטנים, לא עשו את תפקידם". ביום השואה הבינלאומי התארח שמחה בכנסת בוועדה המיוחדת לטיפול בשורדי שואה בראשות מירב כהן ואמר: "היום כמו אז, קמים עלינו לכלותנו, אבל אין מה להשוות. היום יש מדינה ליהודים, וחיילים גיבורים שנלחמים ברגעים אלה ממש על עצמאותנו". איך שרדתם את השואה? "אחרי שלקחו את המשפחה של אבא, הוא הצליח לשמור עלינו, על אימא, עליי ועל אחותי, זה מה שנשאר לו. לאבא היה הרבה אומץ, כוח ותושייה ובזכותו שרדנו. הייתה שמועה בסלובקיה שבהונגריה מצב היהודים בסדר אז אבא רכש פספורטים ותעודות הונגריות ושכר מורה דרך שהיה אמור להעביר אותנו להונגריה בטענה שאימא שלי רוצה להיפרד מבעלה. לצערנו, מורה הדרך גנב את כל המטען עם התיקים והסגיר אותנו לשומרי הגבול הסלובקים. הם 3000- העבירו אותנו לעיר ג'לינה שהייתה מקום לריכוז כ יהודים להישלח לפולין . הידיעה הגיעה לאבא ותמורת סכום כסף גדול שיחד את אחד המפקדים שאמר לאבא ׳בשעה יתפסו אתכם׳. אבא 08:05 בדיוק תהיה ליד השער, כי ב- 8 הוריד את הטלאי הצהוב ואנחנו התחלנו את הדרך חזרה לקז'מארוק. הגרמנים, שנכנסו בינתיים לסלובקיה התחילו

מאת: אביבה קניג 

בימים שבין יום השואה ליום הזיכרון, ימים בהם מתקיים פרויקט "זיכרון סלון" בו מספרים שורדי השואה את סיפורם, אני פוגשת את

שמחה ותמר צוהר (פנסטר), לריאיון בסלון ביתם הצנוע והחמים. הריאיון בסלון משלב את היותו של שמחה שורד שואה בעצמו וגם סבא של עומר מקסים נאוטרה, חייל החטוף באוקטובר. 7- בעזה מאז ה סיפור חייו של שמחה שזור בחוטים הקושרים בין תולדות חייו לבין הטרגדיה שהתרחשה בארץ בכלל, ובמשפחה החמה הזאת בפרט. ימים לא פשוטים, בלשון המעטה, עוברים על המשפחה כמו גם על החברים הטובים. כולם מתפללים לחבק את עומר במהרה. תמונותיו של עומר מתנוססות כבר בלובי הכניסה לבניין רב הקומות בו הם מתגוררים. על דלת הכניסה, במעלית ובכל פינה בדירה מפוזרות התמונות: עומר עם סבא וסבתא בסיום קורס קצינים, עומר איתם במטבח, עומר עם חברים. בהיותו חייל בודד להורים המתגוררים בארה"ב, הוא הרבה .)79( מן הסתם לבלות אצל סבא שמחה וסבתא תמר

שמחה ותמר צוהר עם תמונת נכדם החטוף עומר מקסים נאוטרה

ביקשתי משמחה לספר את סיפור חייו כניצול שואה. בעיירה קז'מארוק שבסלובקיה, ליד 1941 "נולדתי בשנת הרי הטטרה, עיר יצרני ויצואני גבינות. כתינוק לא סבלתי ולא נשארו לי זיכרונות קשים. אלה מתחילים בגיל שלוש וחצי. בקז'מארוק סילקו אותנו מביתנו המפואר ליד בית העירייה ברחוב הראשי, ואז התחלנו לנדוד מדירה לדירה. ליד הבית שלנו הייתה גם חנות הטקסטיל שלנו. סבא היה זה שפתח את החנות להלבשה, ולידה היה בית המלאכה לתפירת בגדי גברים. אבא עבד בחנות כמוכר. בכל הכפרים והיישובים בסביבה היו מחלקים ברושורים לפרסום החנות. כל המשפחה חיה סביב החנות שהייתה מקור פרנסה טוב.

4

06/2025 - 324 רעננה

מחזירים אותם הביתה עכשיו