כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה יולי 2024 - גיליון 325

עליז קיוטרמייר

לאה קליין מאת: 

השעה בין ערביים, ואני יושבת עם עליז קיוטרמייר במרפסת ביתי. אנו שותות קפה עם עוגיות שעליז אפתה. עליז, אישה תמירה וזקופה שעברה את גיל התשעים. "מה תשעים? עוד מעט מאה!" היא אומרת בחוש ההומור האופייני לה. "העוגיות כל כך טעימות", אני אומרת לה, "והן גם קלות להכנה", היא עונה; כל הכמויות בבצק שוות, למשל אני לוקחת ... "רגע, רגע", אני מפסיקה אותה, והולכת להביא את מחברת הטיוטות שלי. "אני רוצה ל.ק.), אני אומרת 14 לרשום את המתכון למדור בישולאה בעיתון 'כיוון חדש'" (המתכון בעמוד לה תוך שאני כותבת וטורפת עוד עוגייה ועוד עוגייה. אני מראה לה את העיתון, ושואלת: "אולי את מוכנה להתראיין לעיתון?" "אוי, פתאום לעת זיקנה ולפני הסוף מישהו רוצה לראיין אותי! תיכף עוד יזמינו אותי גם לרקוד בלט, או 'לרקוד עם כוכבים'" היא אומרת, צוחקת, ומסכימה

סיפור תמונה

להתראיין. "קודם אצלם אותך". "רק מהצוואר ולמטה", היא אומרת, "ובמקום הפרצוף שלי תשימי את שלך". ספרי מעט על עצמך. "אני אלמנה, יש לי בן, נכד אחד ושתי נינות, אבל תכתבי גם כלה, כי אני מאוד אוהבת אותה"! היכן נולדת? , במלחמת העולם, הגרמנים לקחו את ביתנו, ועברנו לגור בנפרד: אבא לחוד 1940 , זקנה, לא!? בשנת 1928- "נולדתי ברומניה ב ואנחנו לחוד, כי מצאנו רק חדרים קטנים ובודדים, ואבא, שהיה רופא, היה צריך מקום לקליניקה. למדתי בבית ספר של נזירות, והייתי ילדה שקטה וטובה. כשעברתי לבית ספר יהודי, הפכתי לחוצפנית. כנראה שם הרגשתי שאני בבית". היה בית ספר יהודי? "חלקו של בית הכנסת הפך ע"י הקהילה היהודית בעיר לכיתות של בית ספר עממי ותיכון". איך היה הלחץ עליכם, היהודים בעירך? "חלק מרומניה שנכבש ע"י הגרמנים וסופח להונגריה – היו בו מחנות השמדה. בחלק שאנחנו גרנו ברומניה היה פחות קשה. לפני 11 יכולנו ללכת לאופרה ולבלט כל שבוע למרות שהרבה פעמים ירקו עלינו. על היהודים אסרו ללכת לשוק עד השעה הצהריים. את הבחורים מבית הספר לקחו יום יום אחר הצהריים לנקות את רחובות העיר". מה עשית אחרי שסיימת את התיכון? "למדתי להיות אחות ילדים, ועבדתי כאחות טיפת חלב עד שבאתי לארץ". מתי נישאת, והיכן הכרת את בעלך? "בעלי היה רופא שנשלח להרצות בעיר שבה גרתי. הוא הכיר את אבא, שגם הוא היה רופא, ובא לבקרו, וכך הכרתי אותו. . החתונה הייתה בבית, עם רב, וההורים של בעלי, שהיו כבר בארץ, הגיעו לחתונה". 1947 התאהבנו, התחתנו בשנת היכן גרתם? "בווילה של סבתא הייתה לנו קומה שלמה. היה אז ברומניה משטר קומוניסטי, והקומוניסטים לקחו את הדירה והשאירו לנו חדר אחד. שם גם נולד בננו. הייתה צפיפות, ואם רצינו לארח או לשחק ברידג', היינו מעבירים את התינוק בסל אל השכנים". מתי עליתם ארצה? שנה הגשנו בקשה לדרכון לארץ. לא קיבלנו, ובעלי שהיה מנתח איבד את עבודתו בעיר בגלל הבקשה. הוא עבר 11 "אחרי , וגם אז – רק דרכון לצרפת. משם הגענו ארצה באותה שנה". 1961 לעבוד בכפר. את הדרכון קיבלנו בשנת היכן גרתם? "קיבלנו דירה יפה ומרווחת בעכו מול הים, בזכות בעלי שעסק ברפואה. למדתי עברית באולפן, ועבדתי בנהריה כאחות בחדר תינוקות, ובעלי עבד בירושלים. כעבור כמה שנים עברנו לת"א". ושם? "הייתי עקרת בית, בני כבר היה בצבא. נהניתי בעיר מאוד מבחינה תרבותית. יכולתי להגיע ברגל להיכל התרבות ולמוזיאון. בעלי נפטר, ונשארתי לבד". 1980 נהניתי מקונצרטים ומהצגות. בשנת מתי עברת ל'מגדלים'? "לפני שנתיים. אבל הכרתי את המקום משנים קודמות, בהן ביקרתי חברות שגרו כאן". את נהנית? "מאוד! הולכת לכל ההרצאות, אוהבת להיות גם לבד וגם בחברה, וגם לבלות עם המשפחה". כשרציתי ללוות אותה למעלית, אמרה: "מה פתאום?" אני עולה ויורדת רק במדרגות, פעמיים בשבוע שוחה בבוקר, וביתר הימים משתתפת בחוג פלדנקרייז. שומרת על הבריאות!" Cleah1@walla.com

3

07/2024 - 325 רעננה

Bring them Home now