כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה אוגוסט 2024 - גיליון 326

אביבה תירוש

לאה קליין מאת: 

ביום ירושלים סיפרה לנו אביבה תירוש על ילדותה בירושלים בימי המנדט והוסיפה פרטים על מה שסיפרה בריאיון קודם. שאלתיה נולדת בירושלים? 9 . אבי היה יליד ירושלים, וכשהייתי בת 1937 "לא. נולדתי בקיבוץ נען שם גרו הוריי בשנת . בשנות המנדט האחרונות היה אבי 36-39 חודשים עברנו לירושלים. הימים היו ימי מאורעות שליש מפקד מחוז ירושלים מטעם ארגון ה'הגנה'. הבריטים חיפשו אותו, ובכל פעם היה צריך – שנה 1947 להסתתר. הציעו לנו לעזוב את העיר מחשש שייכלא, וכך עזבנו את ירושלים בשנת לפני מלחמת השחרור".

סיפור תמונה

סיפרת ביום ירושלים על משפחתו של אביך, שנולד בירושלים. "אבא נולד יתום; אביו נפטר בירושלים, וסבתא נאלצה לפרנסתם לעבוד בריסוק אבנים לחצץ, לצורך סלילת הכביש לארמון הנציב הבריטי. אבא עבר לגור אצל דודתי, דודה חנה, שהייתה דתייה. בקטנותו אבא חבש כיפה והיו לו פאות ושיער ארוך, עד שעשו לו "חלאקה". הוא למד בישיבה, וכשגדל חזר בשאלה. אהבתי מאוד לבקר בביתה של דודה חנה בשכונה הדתית". מה את זוכרת משכונה זו? "לשכונה קראו "שערי פינה". היא הייתה צמודה לשכונת 'מאה שערים'. כל השכונה הייתה חצר גדולה, מרובעת, שהבתים בה, שמונה מכל צד, היו צמודים זה לזה ויוצרים חומה סגורה כלפי חוץ. לחצר הייתה כניסה יחידה, עם פתח צר. בשלוש מדרגות יורדים לחצר מרוצפת שאבניה חלקות ומשויפות מרוב שימוש. בחצר היה שיפוע קל כלפי המרכז, לאיסוף מי הגשם לבור המים שהיה במרכז החצר, מכוסה באבן וברזל. מהבור שאבו מים לבתים במשאבה. בביתה של דודה חנה היה כיור מצופה אמאייל ס"מ, ומאוד אהבתי 80 צמוד לקיר, ומעליו תלויה קופסת פח עם ברז קטן. כך היה בכל הבתים. הקירות החיצוניים היו עבים, כ לשבת על אדן החלון ולהסתכל על העוברים ושבים". איך היה הבית שלכם בירושלים? מ' מאתנו. גרנו בפינת הרחוב, בצמוד לחצר של שנלר, 500 "גרנו בשכונת 'כרם אברהם'. הסופר עמוס עוז גר במרחק של כ שהיה בית יתומים נוצרי. בזמן מלחמת העולם שוכנו שם שבויים איטלקיים. היינו רואים אותם דרך גדר רשת ושומעים את שירתם, אבל לא הבנו את שפתם. הוריי היו פעילים שניהם ב'הגנה', ואני נשארתי לפעמים בערבים לבד, ופחדתי. אבא הפך לשליש – מפקד מחוז ירושלים, ואימא הדריכה נשים בעזרה ראשונה. לעתים קרובות הקורס היה בבית שלנו, ואימא הייתה מדגימה עליי חבישות. גרנו בדירה שכורה בבית בן שתי קומות. בדירה שלנו היו שלושה חדרים. בחדר אחד גרה משפחה עם זוג ילדים, ובשני החדרים הנוספים גרנו אנו. הכניסה מחדר לחדר הייתה בלי מסדרון. המטבח עם הפתיליות היה משותף וכן השירותים. האמבטיה שימשה בסוף השבוע כבריכה לקרפיון של שבת. התקלחנו רק פעם בשבוע, בגלל מחסור במים. את המים חיממו בדוד גדול, שהודלק בנסורת טבולה במזוט. יום אחד, באחד החדרים, הופיע מסך גדול שהשאיר פתח קטן לחדר השני. אמרו לי שגר שם סטודנט, שאף פעם לא ראיתי. מסתבר שהיה זה יצחק שמיר, שהתחבא אצלנו בבית. אחרי כמה שבועות המסך נעלם. הבריטים חיפשו את אבי מדי פעם, והוא היה מתחבא בביתה של בת דודתי, שהייתה חברה בלח"י. היה הסכם, שאבא מההגנה יתחבא אצלה, ויצחק שמיר, מהלח"י יסתתר בביתנו. אני זוכרת את ימי ה'עוצר', שהיה משש בערב עד שש בבוקר. פעם ירדתי לרחוב לנסוע על סקטים, ובשעה שש מיהרתי הביתה, ועזבתי את הסקטים בכביש. כשירדתי לקחת אותם בשש בבוקר, הם כבר לא היו". איך ביליתם את הזמן בעוצר? "לא הייתה טלוויזיה ולא טלפונים סלולריים. לחצרות הבית היה צריך לטפס במדרגות, כי החצר הייתה גבוהה בערך קומה מעל הכביש. החיילים הבריטים לא ראו מה נעשה בחצר, ואנו היינו עוברים דרך פרצה בגדר ומשחקים יום יום 'מונופול' עם ילדי השכנים".

מתגעגעת לירושלים? "אחרי הצבא חזרתי לירושלים ללמוד באוניברסיטה, ובאוטובוס שרתי בלבי "אני חוזרת הביתה" – כך הרגשתי".

Cleah1@walla.com

3

08/2024 - 326 רעננה

Bring them Home now