כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה מאי 2025 - גיליון 335

בשמן. אני רואה גם את הטנק של עומר נאוטרה. אנחנו שנינו מול עולם שלם לבד. אני בתור נהג טנק שבקושי מתפקד מרגיש ממש כמו במערב הפרוע״. אתה ממש גיבור אני אומרת לו. ״לא אני לא גיבור״, אומר ישראל בצניעות, ״נכנס בי משהו. הרגשתי המון אדרנלין, שום פחד, הכל היה מכוון מטרה. אמרתי לעצמי ׳אתה רודף אחרי מחבלים, שומר על קשר עין, ומוכיח את המקצועיות והוותק שלך׳. אחרי הכול הייתי נהג טנק של המ"פ. הכרתי טוב את הטנק. זהו כלי שמחזיר אהבה. נלחמתי עד שנגמרה התחמושת. בדרך לרעים הטנק שבק חיים. ירדנו מהטנק, אני והטען שלי. אנחנו שוכבים עם המאג וככה הצלחנו להוריד כמה טנדרים מלאים המחבלים. התלבטתי אם לקחת להם את הנשק אבל החלטתי שלא כי פחדתי שכוחותינו יזהו אותי בטעות כמחבל. ראיתי מראות קשים. זה הולך איתי ביומיום. הכול מתגמד כשמתברר שיש דברים יותר חשובים בחיים. היו לי שתי ברירות: או להיכנס לדיכאון או להבין שקיבלתי זכות גדולה לקום ולהילחם ולהציל יהודים. וזה מה שעשיתי״. איך קיבלו ההורים את סיפורך? ״הוריי מאוד דאגו, אך הם זכו לקבל אותי בחיים במתנה. זה היה נס. אם הייתי משתחרר שבת לפני הייתי אוכל את עצמי לא הייתי שורד. כל הידע שלי, המקצועיות, וצוות החברים שלי - לא הייתי מוותר על זה. יש לנו הרבה כוח ביחד״. רגע שלא תשכח? ״לא רגע. בן אדם. את החבר הטוב שלי, אסף פנחס טובול ז״ל שנהרג בכניסה לחאן יונס. הייתי מאד קשור אליו. אני חי את החיים שלו. אני בקשר עם ההורים שלו ושואב מהם כוח.

אסף פנחס טובול ז״ל

ישראל עובד בימים אלה ברעננה ומתנדב במשטרה בכיתת כוננות וכדי שהאירוע הזה לא ישכח מסכם ישראל: ׳הריאיון הזה חשוב לי, תודה׳. ישראל מוזמן לבתי ספר ולריאיונות בעיתונות ובטלוויזיה. kenig1@bezeqint.net

9

05/2025 - 335 רעננה

Bring them Home now