כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה אוגוסט 2025 - גיליון 338

אימא

מלכה מהולל מאת:  תיאטרון בית ליסין.

צילום: כפיר בולוטין

דומה שדמות האם בתיאטרון הישראלי, כמו גם בקולנוע, בספרות, בשירה, באומנות, בשיח - דומה שהיא קרובה לשחיקה. כל כך הרבה נדונה, אבל

תיאטרון

איכשהו מצליחים הסופרים, המחזאים והאומנים למצוא תמיד זווית חדשה. אז מה היה לנו? אם פטריוטית ואידיאלית שמגדלת בנים לצבא, אם פולניה שהבדיחות עליה לא נגמרות לעולם: חרדתית, שולטת, מסמלת את הפער התרבותי בין צברים לילדי הגולה, מלאת אהבה אבל אהבה חונקת, האם המזרחית הסטריאוטיפית אך האותנטית, זו הקולנית והחמה שעשו עליה פארודיות בסאלח שבתי ובאימי הגנרלית, האם השכולה, האם האובססיבית, הנוכחת גם כשהיא נעדרת, האם ההרסנית, האם הקנאית, האם הרעה, האם הדיכאונית, הדואגת רק לצרכיה - האם שיש כמוה בכל מקום בעולם ובכל תקופה בהיסטוריה. אז מה הזווית החדשה שהלל מיטלפונקט, במאי ומחזאי ותיק ששב לתיאטרון בית ליסין לאחר שנים של היעדרות, אולי קצת כמו כוכבת המחזה? הרלוונטיות. ההתכתבות עם המציאות הסוערת, שלא לומר המטורפת בה אנו חיים. יונה אליאן בתפקיד זמרת חסרת מעצורים שהביעה פעם, לפני ארבעים שנה, דעה קיצונית על המצב (תמיד יש אצלנו מצב) וכתוצאה מכך נאלצה לעזוב את המדינה לארבעה עשורים. הייתה פעם, הוותיקים בוודאי זוכרים, זמרת בשם עליזה קאשי שלא חסכה בחרצובות לשונה ושילמה על כך בקריירה שלה. היו גם דודו טופז (הצ'חצ'חים), יאיר גרבוז (מנשקי הקמעות והמזוזות), כולם שילמו מחיר יקר. אבל מיטלפונקט מוסיף ממד נוסף לאיבוד הקריירה. שלי, הזמרת הידועה, נטשה לא רק את המדינה אלא גם את שתי בנותיה והניחה אותן להתמודד עם קשיי הילדות, ההתבגרות, והחיים בכלל בעצמן. על זה ההצגה. האם תוכל בכלל לבנות מחדש את הקשר עם בנותיה? האם הן תצלחנה להתגבר על הכעס, הקושי, הפער, הכאב? האם מותר לנו לקבל בחירה של אישה בחופש על פני הקרבתו למען בנותיה? האם יש נורמות שכולאות אופציה כזו? השלאגר הגדול שפרסם את שלי הזמרת בזמנו נקרא מקלות ואבנים. כתוב בתוכנייה שיש כאן רפרנס למשפט האלמותי של אלברט איינשטיין: "אני לא יודע איך תיראה מלחמת העולם השלישית, אבל הרביעית תיערך במקלות ואבנים". ללמדנו שבלי פוליטיקה אי אפשר. בהחלט מחזה מעורר מחשבה שלא לומר דילמה. malcamehulal@gmail.com

/ לורנה קוק סודה של תופרת השמלות יהודית הלפר מאת: 

. הספר נפתח 2018 ובמקביל באותה העיר בשנת 1944 עלילת הספר מתרחשת בפריז של בסיפורה של אדל, צעירה צרפתייה שהתגוררה במלון ריץ בשכנות לנאצים בתקופת מלחמת העולם השנייה ובמקביל הייתה פעילה ברזיסטנס, כוחות ההתנגדות. בתום המלחמה היא סופגת מאנשי המחתרת הצרפתית, עלבונות והשפלות כמו גילוח ראשה.

ספר

מאוחר יותר נלמד למה. למעלה משבעים שנה מאוחר יותר מגיעה לפריז מלונדון קלואי הצעירה הלונדונית שהתגרשה זה לא מכבר מחפשת מרגוע לנפשה. היא בחרה דווקא בפריז משום ששמעה על מכירה פומבית המתקיימת במלון ריץ והיא מקווה למצוא שם רמז לחייה של סבתה אדל, שהתגוררה במלון הזה בתקופת המלחמה ושימשה כעוזרתה האישית של קוקו שאנל, מעצבת השמלות הידועה. קלואי עוקבת אחרי המכירות ונדהמת מהמחירים הגבוהים של הפריטים המוצעים למכירה. היא מבינה שלא תוכל להביא לסבתה המתגוררת בדיור מוגן בלונדון מזכרת משם. כשהנאצים כבר שולטים בפריז. אדל היתומה אינה חוששת להציע עצמה לעבודה כעוזרת 1941 העלילה חוזרת אחורנית לשנת האישית של קוקו שאנל. היא מתקבלת לעבודה ומתגוררת בחדרון סמוך לסוויטה של שאנל. יום אחד היא מטיילת בעיר, שכבר שרצה בנאצים ומתגלגלת לבית החולים האמריקאי שם מקבל את פניה רופא אמריקאי צעיר שעוזר לפצועי המחתרת הצרפתית. במקביל קורים שני דברים: היא לומדת ששאנל מתרועעת עם הנאצים, ושהיא עצמה הולכת ומתאהבת ברופא הצעיר. היא מתמרנת בין הצורך הקיומי לשמור על משרתה ובין רצונה לסייע ככל הניתן לעשייה המבורכת של הרופא ושל בית החולים. כשהרופא נעלם מחייה היא מתקשה להתאושש. הסיפור של שתי הנשים נרקם במקביל והתשובות לשאלות המסקרנות ניתנות בהדרגה עד לסוף המפתיע והמרגש. הסופרת שזרה בספרה את סיפורה האמיתי של שאנל עם סיפור דמיוני אודות עוזרתה אדל. ברומן הסוחף באים לידי ביטוי אומץ נשי, נאמנות ואהבה, שמצליחה לפרוח דווקא בעת מלחמה. ספריה הקודמים של קוק כמו: ההבטחה האסורה, הכפר האבוד והבחורה מהאי, הפכו לרבי מכר. Yehudit_helfer@walla.co.il

13

08/2025 - 338 רעננה

Bring them Home now