כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה אוגוסט 2025 - גיליון 338

המתנדבת עם פגשתי אותה בביתה הכפרי בכפר הרא"ה שבעמק חפר, בין שדרת עצי פיקוס עתיקים ששורשיהם מעידים על זיקנה ושיבה שהרי מלאו לו לכפר, הקרוי ע"ש הרב קוק, כבר תשעים שנה. כבר בכניסה לבית פזורות עבודותיה של שרה: "כל דבר שאני מוצאת ברחוב זרוק אני מחדשת", היא (!) כובעים. 450 מספרת. כך היא מצאה ואגרה במשך השנים כובעים מונחים על השולחן, תלויים על הקירות, פזורים בחדרים ובארונות הבגדים. בין הכובעים תלויים קולבים עמוסים בשרשראות מעשה ידיה, עגילים בשלל צבעים ודגמים, הקולבים עצמם אינם אלא מגרפה ישנה המונחת על הקיר ומשמשת אכסניה נאה לתכשיטים. כשאני שואלת אז שרה הקימה מיזם סריגה גדול, שלוקחות בו חלק מושבים שונים בעמק חפר. היא 12- עשרות נשים מ יוזמת פרויקטים של סריגה לאנשים נזקקים, לנכים, לחולים, לניצולי שואה ועוד. היא מתנדבת בבית החולים ״הלל יפה״ ועוזרת גם לצוות הרפואי לצד האוזן הקשבת שהיא מעניקה לחולים. היא נוטלת חלק בוועדת המוזיאון והארכיון של כפר הרא״ה שם היא גרה מעל לחמישה עשורים ונשואה לזוהר, בן המקום. לזוג שני ילדים ועשרה נכדים. שנים רבות אף התנדבה בוועדה התרבותית ובין השאר הכניסה את מסורת טקסי הזיכרון והייתה אחראית לארגונם והפקתם. וכן, היא יצירתית בלתי נלאית. בינלאומי הפועל תחת הרעיון שזמן שווה זמן, ושעה של נתינה בתחום מסוים, מזכה את הנותן בשעה של קבלה בתחום אחר. ולמה יש לה פלוס גדול? כי הנתינה שלה יכולה שעות והקבלה הכי גדולה 24- להתפרש על יותר מ שלה היא יותר נתינה. היא פשוט אישה של נתינה ללא גבולות. ) יש פלוס גדול בחשבון 79( לשרה זעירא שלה בבנק הזמן, פרויקט קהילתי מאת: אביבה קניג 

אלף הכובעים לפשר כובע הנראה כמגן אבירים מימי הביניים היא מספרת לי ש(כמובן) מצאה אותו דהוי ברחוב: "ומה עשיתי? גזרתי אותו, שיניתי לו את הצורה והדבקתי חזרה, התזתי קצת ספריי צבע והרי לי כובע מקורי מחודש". מה אומרים בכפר על תצוגת הכובעים המיוחדת שלך? "יש שאומרות עליי שאני הדוגמנית של הכפר ויש גם אחרות. אני מרגישה בהם טוב אז מה אכפת לי מה אומרים. ובעלי? בעלי כל זמן שזה לא עולה לו כסף, לא אכפת לו". כאילו לא די בפעילות ההתנדבותית שלה היא השתלמה לאחרונה בתיירות פנים והיא שותפה למיזם חדש בכפר. "רק אתמול הייתה פה קבוצה של מדריכי תיירים שבאו לשמוע אותי". סדר היום שלה, כאמור, נדמה כאילו אין בו מקום לשום דבר נוסף, אבל היא בהחלט לא נותנת לזה לעצור אותה. עכשיו על סדר היום הקמת מקום שיכנס את כל הפעילויות לרווחת כל הוותיקים של העמק. "החלום שלנו הוא להקים בית לגיל השלישי, מעין קאנטרי קלאב". בנוסף, היא משתתפת גם בוועדה של מועצת הנשים ופועלת רבות לטובת רווחת הנשים הוותיקות. ספרי קצת על עצמך, אני מבקשת 14 "סיפור חיי הוביל אותי למי שאני היום. נולדתי ב- במחנה עקורים להורים שורדי שואה 1946 באפריל שבועות בהיחבא בתוך ארגז 3 מיוגוסלביה. עליתי בגיל כי אסור היה לעלות לאונייה עם ילדים. החזיקו אותי בארגז, רחצו אותי במי ים וחטפתי אקזמה קשה, כל השערות והציפורניים שלי נשרו. כך הגענו לחיפה אך לא נתנו לנו לרדת ונשלחנו לקפריסין לחצי שנה. אני קוראת להיסטוריה של חיי –ההיסטוריה של הקמת מדינת עלינו לארץ ואבא גויס למלחמה. 1948 ישראל. בשנת באחד הימים הוא קרא בעתון "אויקלט" בהונגרית שמקימים בנגב מושב חדש בשם תפרח, שם שלקוח ּן”. עברנו �ֵּ ּילַַת ְוְַרַנ �ִּ פ ְְַּרַח ְוְָתָגֵֵל אַַף ג �ִּ ֹּרֹח ת �ָּ מספר ישעיהו: ”פ לשם וזו הייתה ממש מדינה הונגרית בתוך מדינה יהודית. חזרתי לדבר הונגרית. לימים יצאתי ללימודים והייתי מורה חיילת באזור בית שאן".

6

08/2025 - 338 רעננה

מחזירים אותם הביתה עכשיו