כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה ספטמבר 2025 - גיליון 339

איתה את אחד השירים שלה ואז פתאום מתפשט לה על הפנים חיוך גדול והיא מוכנה לשתף פעולה. יש אנשים שלא יכולים להיזכר בהרבה דברים אבל הם יודעים להחמיא: את נראית מצוין! את נראית מיליון דולר! גם גברים וגם נשים מחמיאים. זה אומר שהם עדיין רואים את האדם האחר, את הזולת. אותי הם מרגשים עד דמעות". מה נחשב להצלחה? "לפעמים אנחנו צוחקים: 'ברוך השם אף אחד לא נפל או לא הזמנו אמבולנס', כי גם זה קורה. יש פה הרבה הומור, וזה אחד הדברים ששומרים עלינו. הצלחה נחשבת כאשר יום עובר יפה. יש תכנית טובה, וכולם שיתפו פעולה, או מישהו שכבר לא זוכר הצליח להכניס כמה מילים בסיפור. הצלחה נחשבת כאשר מבקר שהיה אצלנו והמשפחה ביקשה להוציאו מאגף תשושי הנפש אל אגף התשושים במרכז היום, והוא, לאחר יום ששהה שם, ביקש לחזור אלינו והוא אצלנו עד היום. הצלחה זה גם לקבל מילה טובה מהמשפחות שבאות ואומרות: אנחנו רואים עד כמה אימא או אבא מבסוטים ורוצים להגיע לפה, ובאמת הם פורחים כאן". הקשר עם המשפחות? "הקשר עם המשפחות הוא נושא מורכב. יש הערכה רבה מצד בני המשפחה, בני הזוג והילדים, על הטיפול המסור. עדות לכך נמצאת גם על לוח המודעות שם תלויים מכתבי תודה לצוות. מצד שני, יש גם עבודה לעשות עם המשפחות. במיוחד יש הרבה הכחשה. כשהדמנציה היא בשלב הראשוני, קשה למשפחות לקבל ולהשלים עם זה שהמצב מידרדר ואז הם מבטאים התנגדות למסגרת, והשיח השכיח הוא: 'לא אימא שלי היא לא כזו. היא יכולה לעשות הכול. הבעיה שהיא קצת שוכחת לסגור את הבית או את הגז. במקרים אלו המשפחות מתערבות בדרך העבודה, מנסות לקבוע מה שהם רוצים לקבל פה. אנחנו הכי נפגעים במצבים שאנחנו בטוחים שאנחנו עושים את העבודה הנכונה, ואז מקבלים שיפוטיות ממקום שלא באמת מבין על מה מדובר. רגשית קשה לנו לסרב לבקשות של המשפחה אבל חייבים לשים גבולות". חשוב לציין כי הרווחה בשיתוף עם מרכז היום מפעילים יחד מרכז חוסן משפחתי שנותן מענה טיפולי לבני משפחה, בני זוג או ילדים המטפלים בחולי דמנציה. במהלך השנה פועלות קבוצות תמיכה וכן ניתנות הרצאות בנושאים רלוונטיים. 12 מילת סיכום? , מנהלת מרכז היום, מאפשרת לצוות פה לפעול מיכל מילר " ונותנת לו חופש בכל מה שקשור ליוזמות של תוכניות ופעילויות לטובת המבקרים. בלי זה לא היינו יכולים לעשות את זה".

נמצאת במקום כמעט ארבע שנים, ואני מוצאת גם זמן ללמוד יחד עם בעלי בקורס חובשים במד"א". מה משך אותך למקום? החיוך שלה מסביר את הכל: "יש פה אנרגיות מאוד טובות. אנשים שאולי לא זוכרים כן מרגישים. כאשר הם מרגישים יחס חם, מרגישים אהבה מרגישים שמכבדים אותם - הם נותנים את זה בחזרה. יכול להיות שזה מוזר מה שאני אומרת. אני אוהבת להגיע לכאן בבוקר כשהם מגיעים בהסעה ולקבל אותם עם חיוך, להתייחס, לגלות עניין, לשאול מה נשמע. הטון של הבוקר, אם הוא חם ומזמין, יכול להשליך על כל היום. נכון שבמהלך היום יש סיטואציות לא קלות. לא חסרות כאלה. יש אנשים שמתנגדים לכל דבר, עומדים ליד הדלת ושואלים כל הזמן מתי אני הולך הביתה. ישנה אישה שהתאלמנה לפני שנה וחצי והיא כל הזמן מחפשת את בעלה ושואלת כל גבר אם הוא בעלה. זה מכמיר לב, אבל מצד שני ההרגשה הזו שאתה בא ומישהו שמח לראותך זו הרגשה כיפית. יש לנו כמה אנשים שכשאני מחבקת אותם הם מחבקים בחזרה, וזה נותן תחושה של קירבה ושל משמעות, זה ממלא באנרגיה ובכוח להמשיך. בדמנציה גם כשאנשים שקטים ולא שומעים אותם, יש פתאום הבלחות. קורה משהו ואנחנו מרגישים את זה".

טובה מספרת לחברים על נהרות ביום המים.

רגעים של סיפוק? ילנה צוחקת ואומרת: "זה כל יום. ממש כל יום".

הגזמת! אני אומרת. ילנה מתעקשת ומסבירה: "אחד הכיפים שלי הוא שבאים הנה אנשים עם חיוך. הם אוהבים לספר ולשתף. אז נכון שיש גם אנשים שחוזרים על עצמם כל חמש דקות, אבל בי נוגע עצם זה שיש להם רצון לבוא ולספר משהו. אני אתן לך עוד דוגמה: לאחת המבקרות שהיא ניצולת שואה שהגיעה מברית המועצות, יש כמה שירים שהיא שרה. כשיש לה מצב רוח רע והיא מגלה הרבה התנגדויות, אנחנו שרים יחד

appel@eng.tau.ac.il

13

09/2025 - 339 רעננה

Bring them Home now