כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה מרץ 2026 - גיליון 345

אישה עם נשמה יתרה מאת: רותי סנדלר 

בכיתה ה' למדה בכיתתי תלמידה חולה בסרטן. לימדתי אותה בבית במשך כשנה. כאן החל הרומן שלי עם התנדבות ויוזמות חברתיות, בכיתה י"ב, עם פרוץ מלחמת יום כיפור, צבענו פנסים בשחור, ומשעות הערב עד לפנות בוקר הייתי אחראית על סטריליזציה של כלים בחדר ניתוח". צבא התגייסתי לנח"ל לטירונות כללית. אח"כ 74 "באוגוסט עברתי למשרד הביטחון ושם שירתי במשך שנים. יצאתי לקורס קצינות תחזוקה, תחום שיוחס בזמנו לגברים. היה לי חשוב ללמוד מחשוב ולהכיר טכנולוגיות חדישות. סיימתי בהצטיינות קורס קצינות והתקבלתי להיות קצינת ביקורת תחזוקה בפיקוד דרום. שאלו אותי מאין האומץ שלי אמרתי: 'פקודות מטכ"ל מאוד ברורות: יש חוקים ולפיהם אעבוד'. חתמתי קבע בשל המצב הכלכלי בבית. אימא אמרה שבת אחת תעבוד ואחת תלמד ואח"כ נתחלף וכך היה. אני לקחתי על עצמי את עול כלכלת המשפחה. במשך שנתיים שילמתי לאחותי את הלימודים".

״באחד מימי רביעי, לפני שבועות אחדים צלצל הטלפון שלי בשעה שמונה בערב. ? ורדה עובדיה הלו? אני מדבר עם כן, אני עונה, עם מי אני מדברת? . חיים ברוידא עם ראש העיר שלך, על מה יש לי הכבוד, שאלתי? 13- התקשרתי לבשר לך שנבחרת להיות אחת מ .2026 יקירי העיר רעננה לשנת האם זה אמיתי? כמעט נאלמתי דום. כן, הוא צוחק, לגמרי אמיתי״.

תאונה

ורדה עובדיה היא מה שמכנים מתנדבת בלתי נלאית. היא סוחבת אחריה סיפור חיים לא פשוט ועדיין רואה כל הזמן ולפני הכול את האחר ואת צרכיו ושם היא משקיעה את נשמתה. רשימה חלקית: היא התנדבה בעמותת פעמונים (המלווה משפחות בהתנהלות כלכלית), עזרה 7 לחיילים בודדים, אספה ציוד לנפגעים באירועי ה באוקטובר, מעשירה תלמידים בקריאה בהנאה, עוזרת לנכי צה"ל במסגרת ארגון גמלאי צה"ל, וזוהי רק רשימה חלקית. אכפתיות ורצון לעשות טוב טבועים עמוק של ורדה. DNA ב ההתחלה להורים ציוניים עולים מרומניה. אבא 1956 "נולדתי בשנת מהנדס טקסטיל ואימא מנהלת חשבונות. שניהם מקור נרתמו 1951 הכוח שלי. הוריי גרו במעברה בבת ים ובשנת לייבוש החולה. כשהייתי בת שש אבא קיבל על עצמו את פרויקט בניית כביש באר שבע אילת- קו הנפט, אבל אז חלה וחזרנו לתל אביב. הוא נפטר כשהייתי רק בת שבע. אחותי ואני היינו תאומות זהות וקשה היה להבדיל בינינו.

"חיי התהפכו ברגע כאשר עברתי תאונת דרכים קשה והוגדרתי במצב אנוש. הייתי בדרכי לביקורת ברפיח. היה ולקחתי טרמפיסטים. 4 בוקר סגרירי וערפילי. נהגתי ברנו במהלך הנסיעה אוטובוס מאחוריי פגע בי ואוטובוס לפניי נסע בטעות רוורס. מיכל הסולר שלו נדלק והרכב ניצת. הטרמפיסטים נמלטו על נפשם, פרט לאחד, מילואימניק נשוי טרי, שצעק: 'אתם לא בורחים, היא נושמת'. הצליחו לשלוף אותי מהרכב , עשו לי מיטת ידיים ועצרו רכב צבאי ראשון שעבר במקום. התעוררתי ברכב והייתי בטוחה שחטפו אותי. ככל הנראה דיברתי בלחש: "אין לי מושג לאן אתה לוקח אותי, תן לי להוציא דברים מהרכב".

10

03/2026 - 345 רעננה