כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה מרץ 2026 - גיליון 345

שלכולם מגיע. לכן הלכנו על תזמורת בגודל של אוטובוס שיוכל להגיע לכל מקום, וכך הגענו לכרמיאל, לנצרת עילית (נוף הגליל), קריית גת, אשקלון, קריית אתא ועוד. גם חולון נחשבה מקום שקשה ממנו להגיע לתל אביב. הרבה עולים שוחרי מוסיקה גם גרו במקומות האלה ורצינו להגיע לרובם אם לא לכולם. הנגנים עצמם הוכיחו שהם יודעים להסתדר. הם גרו כל המשפחה המורחבת תחת קורת גג אחת וידעו להעריך את ההזדמנות שניתנה להם ולתת תמורה. עם הזמן הצטרפו גם ילידי הארץ לתזמורת והדינמיקה בין כולם עבדה מצוין. הבסיס של התזמורת איש. גדלו אצלנו 90 נגנים אבל אני מעסיקה 32 מונה היום מוסיקאים שהפכו להיות כוכבי על בעולם. אני יכולה שלי הוא שתמיד claim to fame - להעיד על עצמי שה נתתי במה לצעירים ואני ממשיכה בזה גם היום. מוזיקאים כמו דני אטינגר, עומר ולבר, גיל שוחט, דודי זבה וקרן קגרליצקי שהיא היום מלחינת הבית של האופרה העממית בווינה - כולם התחילו אצלנו. כדי לקרב קהלים שלא גדלו עם מוסיקה קלאסית יצרנו שילובים של מוסיקה מערבית ומזרחית, יהודית ועולמית, עכשווית וותיקה, קלה וקלאסית, מוסיקה לתינוקות ועוד". את לא צריך להיות מבין גדול במוסיקה על מנת ליהנות ממנה "מוסיקה היא לא נוסחה מתמטית. היא צריכה לפעול על הרגש, שכן מוסיקה היא אמצעי ולא מטרה. פעם אנשים היו מגיעים לקונצרטים עם פרטיטורות (ספרי התווים הכוללים את כל תפקידי הכלים והקולות המשתתפים ביצירה), אבל לא עוד. מחקרים מוכיחים שהאזנה למוסיקה עושה הרבה דברים טובים, בין השאר היא יוצרת פתיחות, משפרת את מצב הרוח, מפחיתה סטרס, ואפילו מיטיבה את הבריאות, וזה בלי לדבר על החיבור האנושי החשוב כל כך, במיוחד בגיל השלישי״. מאוטובוס למשכן "אורי עופר ז"ל, שהיה בין שאר עיסוקיו יועץ להקמה והתחדשות של אולמות תרבות, היה זה שסייע לנו כשהצורך באולם אקוסטי גבר והאולם ביד לבנים לא היה כזה. לא היה אז אפשרי לגייס תרומות לבניית אולם למוסיקה אבל כן היה אפשרי לאולם חינוכי. כך נולד המשכן שמכיל מושבים, והוא משרת גם את בית הספר מטרו-ווסט, 342 גם את הסימפונט וגם מופעים רבים אחרים. כולם נהנים ממנו".

ברפואה או במחשבים היה צריך לעשות התאמה כי הרמה לא הייתה זהה, אבל המוזיקאים לא היו צריכים לעשות שום 30-20 התאמה. להיפך, הם הגיעו ממקום שהשקיע בהם שנה במוסיקה, ואנחנו רק היינו צריכים לקטוף את הפירות. מגיל שש הם ניגנו. אז קיבלנו כזאת מתנה, איך לא נעשה עם זה משהו? פשוט זה לא היה. היה צורך לגשר בין התרבויות, בין השוני בחינוך, היה צורך להתגבר על עניין המגורים בפריפריה. אני גורסת שאי אפשר לחיות בלי תרבות, אבל גם בלי ציונות. הציונות היא הלפיד שמוביל את עשייתנו כל השנים. אני כמובן עושה גם דברים מסחריים, אבל הגרעין המרכזי הוא הציונות. קיבלנו החלטה ציונית וחברתית: להקים את התזמורת גם כדי לקלוט את המוזיקאים העולים וגם כדי להגביר את המודעות למוזיקה קלאסית בחלקים נרחבים, כולל הצעירים, בחברה הישראלית. היה לי שיתוף פעולה ממשרדים ממשלתיים ומראש העיר דאז, זאב בילסקי, ואגב גם נחום חופרי וחיים ברוידא המשיכו וממשיכים בשיתוף הפעולה ובתמיכה לאורך השנים. הייתה לנו מטרה כפולה: גם לקלוט את המוסיקאים, לדאוג להם לפרנסה, לאפשר להם לחיות בכבוד, וגם להפיץ ולקדם המוסיקה קלאסית בקרב קהלים צעירים יותר וקהלים שגרים בפריפריה. העולים שקלטנו אז, ההצלחה הכי גדולה שאני רואה היא שילדיהם נתנו תשואה שלא תיאמן להשקעה בהוריהם. כולם קיבלו השכלה גבוהה ורובם ככולם הצליחו גם בארץ וגם מעבר לים. הקפדנו לכבד את המוסיקאים, לאפשר להם פרנסה טובה (רובם המכריע רכשו דירות וחיים ברווחה), ולהראות לקהל שלנו מה הם יודעים לעשות. כאמור, מוזיקאים לא יכולים להיות שום דבר חוץ ממוזיקאים". תזמורת בגודל של אוטובוס "זה היה הרעיון. רוב התרבות, אם לא כולה, התרכזה בתל אביב, ואולי קצת בחיפה. לא עניין אותי להופיע בתל אביב (אגב עד היום), וממילא הפילהרמונית והאופרה עושות עבודה נהדרת. כן עניין אותי להגיע לאנשים צמאי תרבות שזקוקים לתרבות כמו לאוכל גם בפריפריה. גרסתי

אישה בעולם של גברים "היום זה כבר לא קשה, אבל ההתחלה הייתה בהחלט קשה. היא לוותה בהרבה ציניות, בזלזול, בהתייחסות שוביניסטית, בהרבה רוע. אני לא מכחישה שזה לא היה , הייתי יפה, 35 נעים. הייתי בת הגעתי עם מטען אינטלקטואלי, עם קשרים שרקמתי במשך השנים, עם

הסימפונט במשכן

5 › 6 המשך בעמוד

03/2026 - 345 רעננה