כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה אפריל 2026 - גיליון 346

˘„Á המגזין לאזרח הוותיק ברעננה

גיליון

2026 אפריל ניסן תשפ"ו

346

13-12 96 משורר פורה בן 11-10 צועדים עם צבי 8-6 אורי של השבויים והנעדרים 15-14 חיה שברץ - פמיניטית שהקדימה את זמנה 19-16 העברה בין דורית של תורשה ונכסים בישולאה - מבזקים - תשחץ - טלוויזיה - החודש לפני... - עברית מדורים קבועים:

/ - פלוס מינוס +

תנועת "דור לדור" במאבק חסר פשרות: "הצבעה רק למפלגות שידאגו לקשישים" מאיר חוטקובסקי מאת:  מינוס מרבית המינוסים מתנקזים לתופעה חברתית נלוזה ובלתי נסבלת: אי התחשבות בזולת, ונדליזם וגרימת סכנה לאחר. שתי תופעות כאלה קורות הרבה יותר מדי לאחרונה: הראשונה הטענת מכוניות חשמליות באופן שמסכן את בטיחות הולכי הרגל. צינור ההטענה נמשך מחצר הבית למכונית באופן שמהווה סכנה של ממש למי שהולך על המדרכה. התופעה השנייה היא גרימת ונדליזם וזוהמה במקלטים הציבוריים. פשוט נורא. תמונות להדגמה.

מלכה מהולל מאת:  Mending Wall

עובר ושב

שנים רבות לימדתי, כמורה לאנגלית בתיכון המקומי, את שיריו של המשורר האמריקאי האהוב והידוע רוברט פרוסט. Mending Wall אחד מהשירים היותר מוכרים שלו נקרא ולכאורה מדובר בשיר פשוט שאינו דורש ניתוח מעמיק. מדובר בגדר, או חומה לצורך העניין, שמפרידה בין החלקות של שני שכנים חקלאים. מדי חורף היא נהרסת ומדי אביב יש לתקן אותה. שני השכנים נפגשים מדי שנה כדי לבצע את התיקון, אבל בעוד שאחד, זה ששמרן ומקובע יותר טוען ש: . הרי שהדובר Good fences make good neighbors בשיר, אף שהוא משתף פעולה בתיקון הגדר/חומה, מטיל ספק בנחיצותה. דרך עיניו מבין הקורא שבעצם מדובר בדילמות הרבה יותר עמוקות ממה שנראה לעין בקריאה ראשונה, בשאלות מוסריות ועמוקות על גבולות, מסורת, מתן אמון בבני אדם, יחסי אנוש ופחד. בצעדת הבוקר הקבועה שלי נגלה לעיניי בית עם חומה גבוהה באופן יוצא דופן. בהמשך הדרך נתקלתי בביצורים שנותרו מהמבנה המטורף שהקיף את ביתו של נפתלי בנט בהיותו ראש הממשלה. אבל לא רק אצל בנט. מרבית הבתים הפרטיים בעיר מוחבאים מעין רואה בגדרות/חומות גבוהות באופן שמסתיר את הבית מעין הולך הרגל האקראי. האם באמת, ולמה בעצם, חומות גבוהות עושות שכנים טובים? שואל הדובר בשירו של פרוסט: "האם לא כשיש פרות?/אבל כאן אין פרות. לפני שאני בונה חומה, הייתי רוצה לדעת/ מה אני סוגר בתוכה או מחוצה לה/ועל מי אני עומד לפגוע". הוא בעצם שואל: האם הגבולות שאנחנו מציבים מגנים עלינו או בעצם מונעים מאיתנו ליצור קרבה וחברות עם שכנינו? האם השכן באמת רוצה גדר או זה משהו שהוא גדל עליו ורגיל לו ולא יכול לדמיין את חייו בלעדיהם, ואם לרגע יטיל בנחיצותם ספק - משהו עלול להתערער בכל תפיסת עולמו? הרי תמיד יש תחושה של ביטחון כשאנחנו מאמינים במשהו שכל אבותינו האמינו בהם. הרבה יותר קשה להטיל ספק. למה עכשיו ולמה היום? כי חשוב להטיל ספק. חשוב לשאול שאלות ולא לסיים כל משפט בסימן קריאה. חשוב להציב קירות, אבל עוד יותר חשוב לתהות אם הם באמת שומרים עלינו. חשוב לשאול אם סכסוכים היסטוריים ממשיכים אולי מתוך הרגל, והאם אנחנו מתקנים את הקיר בכל שנה מחדש רק כי הוא נפל. אין פה הטפה לבחירה בדבר הנכון, כי מן הסתם אין נכון אחד, אבל פרוסט כן קורא, או נכון יותר מדבר כמעט בלחש כשהוא אומר: 'כן, אני אשתתף בתיקון החומה, אבל אני גם אעצור לרגע כדי לתהות אם ועד כמה הוא נחוץ'. כל השלכה של משמעויות השיר לנושאים אחרים הם על אחריות הקורא בלבד. שיהיה לנו חג של חירות. חירות אמיתית. Malcamehulal@gmail.com

מחאת האזרחים הוותיקים עולה מדרגה: תנועת "דור חברים מנהלת מגעים 60,000- לדור", המונה כבר כ אינטנסיביים עם שורה של מפלגות מכל קצוות הקשת הפוליטית. מובילי המאבק הבהירו כי הם פועלים אך ורק לקידום זכויות הגמלאים. דרישת הליבה היא חד משמעית: הצמדת קצבת הזקנה של הביטוח הלאומי לגובה שכר המינימום, שמירה על הצמדה למדד השכר הממוצע ופיצוי על שחיקת הקצבאות לאורך עשרות שנים. חברי הקהילה קוראים לציבור שלא להצביע לאף מפלגה שלא תתחייב לפעול בנושא באופן מיידי – עוד לפני יום הבחירות. meirch@gmail.com

חע ודבשרו ותשהבג מ ל א י ם

˘„Á המגזין לאזרח הוותיק ברעננה

יולי

337

2022 תשרי תשפ"ב אוקטובר

מלכה מהולל עורכת ראשית: לאה הראל עורכת לשונית: נילי אפלבוים, יהודית הלפר, נאוה וינגרטן, מאיר חוטקובסקי, עוזי מנור, לאה קליין, חברי המערכת: אביבה קניג, רן תלמודי, דני הורוביץ, רותי סנדלר. 09-7729320 : , פקס 09-7747041 טלפון: 4331125 רעננה, מיקוד 114 רח' ההגנה כתובת המערכת:

העמותה למען האזרח הוותיק ברעננה המו"ל: 054-6471244 : אסתר טאירי מודעות לפרסום:

דפוס החלוץ, רעננה הדפסה: מנדל עיצוב והפקות דפוס (אנה קירי) גרפיקה: www.amutaraanana.co.il אתר העמותה למען האזרח הוותיק: את מדף גיליונות "כיוון חדש" תמצאו בהקלקה בגוגל - כיוון חדש. תגובות לכתבות בעיתון ניתן לשלוח לכל אחד מחברי המערכת. ראה כתובת מייל בתחתית הכתבות. תמונת השער: אדמה חרושה ומוכנה לזריעה באגמון החולה צילום: מלכה מהולל

2

04/2026 - 346 רעננה

העמותה למען האזרח הוותיק רעננה

ר.ש. שירותי הסעדה להנהלת מרכז היום, לכל המבקרים היקרים במרכז ולכל גימלאי רעננה בברכת פסח כשר ושמח חג חירות ואביב שמח ! לשירותכם תמיד ר.ש. שירותי הסעדה לקראת חג הפסח הקרב, ברכותינו לידידינו ראש העיר מר חיים ברוידא, חברי מועצת העיר, למנהלות ועובדי מוסדותינו, לחברי ועד המנהל, למתנדבים ובני משפחותיהם חג שמח. פסח – חג החרות הוא יום הולדתו של עם ישראל יום בו יצאו מעבדות לחרות. יהי רצון שביום ההולדת השנה נוכל לחוש את פעמי הגאולה כפי שניבאו חכמינו, בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל, אכן הגיע זמן הגאולה. אנו שולחים ברכות לכל גיבורינו המוכיחים לעולם כולו, אין כעמך ישראל, העולם לא ראה ניסים כמו שגיבורינו מחוללים. יהי רצון שחג הפסח יהיה פעם נוספת חג גאולה שלימה לכל עם ישראל. חג שמח יו״ר מאיר קצין מנכ״ל חיימקה פרלשטיין

תושבות ותושבים יקרים, ערב חג הפסח תשפ"ו, מאחל לכם ברכות ואיחולים לחג אביב שמח, התחדשות ובשורות טובות. בחג הפסח השנה, אנחנו תחת תקופה ביטחונית מאתגרת. אנו נדרשים להתמודד עם מציאות מורכבת. אני תקווה, כי ברוח החג, נזכה לשלום וביטחון ולימים של אושר בריאות ושמחה. לגיל השלישי מקום של כבוד בעירנו. אנו מוקירים את פועלכם ותרומתכם לצביון החיים ברעננה. במיוחד בימים אלו דואגים לרווחתכם ולזכויותיכם, ולשמירה על ביטחונכם.

מי ייתן ונדע כולנו אושר שמחה ונחת, וכמובן בריאות טובה ואריכות ימים. שלכם, חיים ברוידא, ראש העיר

מאחל מנדל עיצוב הפקות דפוס 0544838350

מרכז שרות למדפסות P.D.S חג שמח וכשר

לחג של פריחה ושגשוג, בריאות ואריכות ימים לגמלאי רעננה ולבני ביתם.

3

04/2026 - 346 רעננה

העיר מילים: קונסטנדינוס וקוואופיס נוסח עברי: יורם ברונובסקי, עלי מוהר לחן: שם טוב לוי

עָָלַַי לְְה ִִת ְְנַַעֵֵר, לָָקוּּם מ ִִן ה ָָרִִפְְיוֹֹן, ִים, �ִּ ֶר ְְח ַַק �ֶּ לָָצֵֵאת לַַמ לִִמ ְְצֹֹא לִִי עִִיר א ַַח ֶֶרֶֶת.

ִי רּוַּח לָָקוּּם מ ִִן ה ָָרִִפְְיוֹֹן? �ִּ ָקוּּם ב �ָּ ה ַַא ִִם ת ֹח לִִמ ְְצֹֹא מ ָָקוֹֹם א ַַח ֵֵר? �ֹּ ִי כ �ִּ הַַאִִםאֶֶמְְצָָאב ֶל ח ֳֳרָָבוֹֹת? �ֶׁ ְגַַל ש �ְּ ַי כ �ַּ ָאן ש ׁׁוֹֹק ְְעִִים ח ַַי �ָּ ִי כ �ִּ כ לַַה ֶֶבֶֶל וָָלָָרִִיק זָָרִִית ִִי א ֶֶת יָָמ ַַי.

ִמ ְְצָָא עָָרִִים ש ׁׁוֹֹנוֹֹת, �ִּ לֹֹא ת ְי ָָם א ַַח ֵֵר. �ְּ ַפְְלִִיג ב �ַּ לֹֹא ת ְבו ֹֹת ֶֶיך ָָ, �ְּ ְע ִִק �ְּ ָמ ִִיד ב �ָּ ל ְֵֵֵךְ ת �ֵּ ה ָָעִִיר ת ִיג אוֹֹת ְְךָָ, � �ִּׂ ַש �ַּ ִק ְְנ ָָה ת �ִּ ה ַַז ְאוֹֹת ָָם ה ָָרְְחוֹֹבוֹֹת, �ְּ ב ָה ֶֶם לָָרִִיק ח ָָלְְפו לְְך יָָמ ֶֶיךָָ. �ָּ ֶב �ֶׁ ש ִמ ְְצָָא עָָרִִים ש ׁׁוֹֹנוֹֹת. �ִּ לֹֹא ת ְי ָָם א ַַח ֵֵר. �ְּ ַפְְלִִיג ב �ַּ לֹֹא ת ְבו ֹֹת ֶֶיך ָָ. �ְּ ְע ִִק �ְּ ָמ ִִיד ב �ָּ ל ְֵֵֵךְ ת �ֵּ ה ָָעִִיר ת ְקו ֹֹמו ֹֹת. �ְּ ָל ה ַַמ �ָּ ִי ה ֵֵן כ �ִּ כ ֹאת. �ֹּ הֵֵםהָָעִִירהַַז ִית א ֶֶת יָָמ ֶֶיךָָ. �ִּ ִל �ִּ ָה כ �ָּ ֶר ב �ֶׁ א ֲֲש

ּך לְְא ֶֶרֶֶץ א ַַח ֶֶרֶֶת, �ֵּ אל א ַַפְְלִִיג לְְיָָם א ַַח ֵֵר, א ֶֶמ ְְצָָא לִִי עִִיר ש ׁׁוֹֹנָָה, ָה. �ָּ ַמ �ַּ ִי כ �ִּ טוֹֹבָָה מ ִִּזֹּו פ ֵל, �ֵׁ ָאן א ֲֲנִִי ּכֹּוֹש �ָּ ִי כ �ִּ כ רָָפֶֶה וּּמוֵֹֹוֵֵתֵר, ִי, �ִּ ָאן נָָמ ֵֵק לִִב �ָּ ִי כ �ִּ כ ִי ל ֹֹא ק ָָמ ָָה. �ִּ וְְרּוַּח ב

ִי רּוַּח לָָקוּּם מ ִִן ה ָָרִִפְְיוֹֹן? �ִּ ָקוּּם ב �ָּ ה ַַא ִִם ת ֹח לִִמ ְְצֹֹא מ ָָקוֹֹם א ַַח ֵֵר? �ֹּ ִי כ �ִּ הַַאִִםאֶֶמְְצָָאב ֶל ח ֳֳרָָבוֹֹת, �ֶׁ ְגַַל ש �ְּ ַי כ �ַּ ָאן ש ׁׁוֹֹק ְְעִִים ח ַַי �ָּ ִי כ �ִּ כ לַַה ֶֶבֶֶל וָָלָָרִִיק זָָרִִית ִִי א ֶֶת יָָמ ַַי.

ִמ ְְצָָא עָָרִִים ש ׁׁוֹֹנוֹֹת, �ִּ לֹֹא ת ְי ָָם א ַַח ֵֵר, �ְּ ַפְְלִִיג ב �ַּ לֹֹא ת ְבו ֹֹת ֶֶיך ָָ, �ְּ ְע ִִק �ְּ ָמ ִִיד ב �ָּ ל ְֵֵֵךְ ת �ֵּ ה ָָעִִיר ת ַרְְח ִִיק לִִנְְדוֹֹד, �ַּ ַם א ִִם ת �ַּ ג ַח ְְר ֵֵר �ַּ ְת �ְׁ ּּוּת ַּכַל לְְה ִִש ל ֹֹא ָה אָָבְְדו לְְך יָָמֶֶיךָָ. �ָּ ֶב �ֶׁ מ ִִן ה ָָע ִִיר ש

ּך לְְא ֶֶרֶֶץ א ַַח ֶֶרֶֶת, �ֵּ א ַַל א ַַפְְלִִיג לְְיָָם א ַַח ֵֵר, א ֶֶמ ְְצָָא לִִי עִִיר ש ׁׁוֹֹנָָה, ָה. �ָּ ַמ �ַּ ִי כ �ִּ טוֹֹבָָה מ ִִּזֹּו פ

4

04/2026 - 346 רעננה

יעל פייטן

לאה קליין מאת: 

יעל פייטן נולדה בעיראק, וכיום מתגוררת במגדלי הים התיכון. לפני כמה שנים כתבה חוברת בשם: "אריגי חיי", המספרת על חיי משפחתה בעיראק לפני שעלתה ארצה. נהניתי מקריאת החוברת וביקשתי לראיינה, והיא מיד הסכימה בשמחה. יעל אלמנה, לה ארבעה ילדים, ושבעה נכדים. בחו"ל נקראה ז'ולייט, ופה בארץ שינתה מורתה הראשונה את שמה ליעל. באיזו שנה נולדת? ."1938 "כנראה בסוף שנת למה "כנראה"? "כי בעיראק לא היה נהוג לרשום תאריך לידה מדויק, אלא רק שנה. ההורים זכרו שנולדתי בסביבות חנוכה, לכן אני מתארת שזה היה חודש דצמבר. ולגבי השנה – איני משוכנעת, אבל שנה יותר או שנה פחות – מה זה משנה?" מה את זוכרת מעיראק?

סיפור תמונה

"הייתי שם בגן הילדים ובכיתות הנמוכות בבית הספר. דיברנו ערבית. כשהשנאה והאלימות כלפי היהודים החלו, חיינו נהיו גרועים. היינו צריכים לברוח בסתר. עד אז מצבנו הכלכלי היה טוב, אבל כשהטילו על היהודים הגבלות כלכליות, אבא פשט את הרגל, ונאלץ לברוח כדי לא להיכנס לכלא. נשארנו בלי אבא. גדלנו אצל סבא וסבתא שעזרו לנו. בבית הספר שלמדנו בו, אני ואחותי, הציקו לנו, הרביצו וקיללו". למדת בבית הספר קרוא וכתוב? "המקצוע העיקרי היה תפירה, והכול בשפה הערבית". מתי עליתם ארצה? "כשהייתי בת תשע עלינו בלי אבא. כשהגעתי לארץ נישקתי את האדמה מרוב שמחה והתרגשות. נזכרתי בכל הסיפורים שסבא וסבתא סיפרו לי על ארץ ישראל". לאן הגעתם בארץ? "למחנה שער העלייה ביפו. גרנו כמה משפחות בצריף אחד. באחד הימים, כשהלכתי לטייל עם בן דודי, ראינו אדם צועד לעברנו. בן דודי שאל אותי: "את יודעת מי זה?" עניתי שלא. "זה אבא שלך", אמר. שש שנים לא ראיתי אותו, ומזל שנפגשנו. התברר שאבא והמשפחה לא עלו ביחד, ובארץ חיפשו זה את זה. לא ראיתי אותו, רק במקרה בזכות בן דודי נפגשנו. הוא חזר להיות ראש המשפחה. עברנו למעברת הר טוב. שם קיבלנו פחון שעשוי משלושה קירות, בלי חלון, בלי דלת, ובלי תקרה. אבא מצא עבודה במפעל המלט 'שמשון', והסתדרנו טוב". ואז? "עברנו לבית שמש, שם למדתי להיות מורה לתפירה מקצועית, כמו כן למדתי מקצועות שונים בעברית, וסיימתי בהצטיינות. כשהייתי בת שבע עשרה, נשלחתי לקורס הדרכה בבית ברל. הייתי למדריכת ילדים בני שמונה ותשע". צבא? "נורא רציתי, אבל לא הספקתי, כי נישאתי". היכן היכרת את בעלך? " כשישב לידי באחת הנסיעות באוטובוס לבית הספר. התחתנו ברבנות כי לא היה כסף לחתונה גדולה". איפה גרתם? "גרנו בבית שמש, ושם גם נולדו ילדינו. בעלי היה מהנדס טקסטיל שעלה מארגנטינה. משפחתו הגיעה מארגנטינה עם המפעל שלהם שלא הצליח בארץ. הוא הלך לעבוד ב"פולגת" כמהנדס טקסטיל. עברנו לקריית גת, כי זה היה קרוב למפעל. אני עבדתי בבית. כשהילדים גדלו, עבדתי במועדון כמדריכת נוער. בעלי נשלח מטעם המפעל למלטה, ואחרי זמן עברנו כולנו לשם. היו לנו חיים נפלאים – חברה מגובשת וטיולים. כעבור כמה שנים התגעגענו לחזור ארצה. גרנו בראשון לציון, ומאוד נהנינו. הייתה לנו דירה יפה, לילדים הייתה פינת חי על הגג, פיתחנו גינה יפה. אהבתי לבשל ולארח. היה לנו בית פתוח ותמיד היו אורחים רבים. עבדתי בראשון כסייעת בגן ילדים, ולאחר כמה שנים הקמנו מתפרה. הילדים היו מאושרים בראשון, וכולם הצטיינו בלימודים. באחד הימים בעלי, נתן, שהיה רק בן שבעים וחמש, נפל והפך לנכה, אך תמיד נשאר ראש המשפחה, עד שנפטר. כשנפטר המשכתי בכל פעולותיי עד מגפת הקורונה". מתי עברת לכאן? "הילדים נישאו והקימו משפחות, והחלטנו שאעבור לדיור מוגן". ופה את מרוצה? "מאוד. הולכת לחוגים והרצאות במועדון, התעמלות וקבלות שבת. בחגים ובשבתות הילדים באים או שאני הולכת אליהם. אני מאוד מרוצה". Cleah1@walla.com

5

04/2026 - 346 רעננה

אדם מצא משמעות אורי סלונים הוא דמות מוכרת גם בשטח המשפט בארץ וגם, אולי יותר, בפעילותו הציבורית כיועצם של מספר שרי ביטחון לענייני השבויים והנעדרים, וכיו״ר וראייטי ישראל ואף כנשיא וראייטי העולמי, הישראלי הראשון והיחיד עד כה. חוץ מזה הוא שימש כחבר הנהלת מוזיאון ארץ ישראל, חבר הנהלה במכון וייצמן, יושב ראש בית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות, ועוד. הוא קיבל את עיטור נשיא המדינה, היה איש המופת של ארגון המתנדבים ליונס, קיבל את אות יקיר הצופים, את פרס לשכת עורכי הדין, ואף הדליק משואה ביום העצמאות. אבל אורי סלונים (ששמו המקורי הוא בכלל שניאור על שמו של מייסד חב״ד), הוא בעיקר איש עם נשמה ענקית. שנים שגר ברעננה. 34 נסעתי לפגוש אותו בביתו היפה במושב חניאל שבעמק חפר אליו עבר לפני כעשור אחרי מאת: דני הורוביץ 

ילדות ובגרות ברחוב לבונטין בתל אביב, שם גרה 1942 "נולדתי בשנת , אז נהרס הבית כתוצאה מהפגזת 1948 המשפחה עד שנת מטוסי חיל האוויר המצרי את התחנה המרכזית. עברנו לרחוב בלפור עד שהבית נבנה מחדש. המשפחה שלי החליטה להישאר בבלפור, אבל אני חזרתי ללבונטין לחיות עם סבא ורק כשהוא נפטר, כעבור שבע שנים, בהיותי בן חזרתי לבית הוריי. בצבא התגייסתי במסגרת גרעין 13 - נח״ל מוצנח, והפכתי להיות מדריך 50 נח"ל לגדוד שנה". 30 צניחה, מאוד אהבתי את זה וכך יצא שהדרכתי אחרי צבא "במשך שנה עשיתי קורס קציני ים אזרחי שנערך תוך כדי הפלגה. זה אפשר לי, כימאי בצי הסוחר, את החוויה של ביקור במדינות רבות באפריקה. בשל מחלת אבי ולבקשתו, ויתרתי על קריירה ימית כדי להירשם ללימודי משפטים". אהבה ארוכת שנים "בפקולטה למשפטים בביה"ס הגבוה למשפט ולכלכלה (ממנו צמחה אוניברסיטת תל אביב) פגשתי והתאהבתי שנה. עם סיום הלימודים 60- בתמי, אשתי מזה כ וההתמחות בתחום עבירות הצווארון הלבן, פתחתי משרד עו"ד ואילו תמי שימשה עורכת דין במחלקה המשפטית של בנק לאומי. בהמשך פתחה תמי משרד ברחוב אחוזה ברעננה שעבר לכפר סבא. המשרד עדיין פועל אם כי תמי עצמה פרשה לפני שנים אחדות. יש לנו שלושה ילדים: ארז הבכור, הוא עורך דין ומהנדס. ענת היא אשת חינוך, שלמדה פסיכולוגיה וקולנוע והקימה וניהלה בית ספר תיכון אנתרופוסופי בעמק חפר. בננו הצעיר יונתן השלים את לימודיו באוניברסיטה לאחר ששירת שנים לא מעטות בחיל הים בתפקיד בכיר ומאתגר. משלושת ילדינו יש לנו שבעה נכדים".

אורי סלונים

שניאור? "אני קרוי על שמו של הרב שניאור זלמן מלאדי בעל התניא, מי שייסד את חב"ד וחיבר את אחד מספרי הפילוסופיה הכי חשובים של היהדות. בהוראתו הגיעה משפחתי, שמקורה בחסידות חב"ד, מרוסיה לחברון עוד . אורי (בחולם) הוא שם החיבה שלי שהתקבע 1830- ב מאז שהייתי ילד".

6

04/2026 - 346 רעננה

בעיסוקיי ההומניטריים והמקצועיים מלעסוק בפוליטיקה. הפוליטיקה מכניסה שיקולים נוספים שלפעמים הם נכונים ולפעמים הם אינם כאלה, ואז עלול להיגרם נזק. אין לי ספק בכך שאלמלא נמנעתי מהעיסוק בפוליטיקה, הייתי נכשל בעשייה או שהייתי צריך לעזוב את הפעילות שאני עושה כל כך הרבה שנים באהבה כה גדולה". אהבה גדולה? "בוא ניגש לרגע לארון הספרים שלי ואראה לך מקור חשוב שממנו למדתי רבות על חשיבותה של האהבה בעשייה שלנו", אורי מוציא מספרייתו חמישה ספרים, "ליאו בוסקאליה היה סופר ופילוסוף איטלקי גאון. אני קורא את שנה. לתפיסתו, אהבה זה הבסיס לכל החיים. 50 ספריו כבר אהבה בכל נושא שהוא. אהבה לכול, וגם לאהוב את עצמך, כי אדם שלא אוהב את עצמו לא יכול לאהוב אחרים. גם מוויקטור פרנקל בספרו 'האדם מחפש משמעות' למדתי משהו שהפך מוטו מרכזי בחיי".

רעננה "צפון תל אביב על בנייניה הגבוהים פחות התאימה לנו ולכן עברנו לרעננה שהייתה עבורנו אז סוף העולם. הצצנו שנים ונוכחנו לראות שזו עיר נפלאה, 34 ונפגענו. גרנו בעיר במיוחד בהיבט של חינוך הילדים ואופי האוכלוסייה. השתדלנו גם לתרום לאיכות העיר, וכך למשל, הייתי חבר שנה 12 במנהלה שהקימה את הסימפונט ברעננה. לפני עברנו למושב חניאל שבעמק חפר, בין השאר כדי שהילדים והנכדים יהיו יותר קרובים אלינו. עדיין יש לנו פינה מאוד חמה בלב לרעננה". מקצוע עשיתי את ההתמחות במשרדי עו"ד גדולים בארץ שעסקו בתחום עבירות הצווארון הלבן, ומיד לאחר שקיבלתי את רישיון עוה"ד פתחתי משרד. לאחר שנים שבהן כיהנתי כדירקטור בכמה חברות מובילות בארץ וייצגתי מנהלים רבים בבתי המשפט הגעתי להבנה שעל תחום העיסוק שלי לקבל תפנית. במקום לעסוק בתוצאות המעשים או המחדלים הפליליים, יש למנוע אותם. כך זיהיתי את התחום שנים, כשבני ארז 26 של ניהול סיכונים. זה הוביל לכך שלפני הביע רצון להצטרף אליי, הוא למד באוניברסיטת בן גוריון הנדסת בטיחות שיש בה היבטים של ניהול סיכונים ואיכות סביבה והוא זה שמוביל את המשרד עד היום בהצלחה גדולה. ארז מתייעץ איתי לעיתים קרובות אך אני יכול לסמוך עליו לגמרי, והוא זוכה למוניטין בתחום ניהול סיכונים". ניהול סיכונים "המשרד שלנו מייצג את העסקים הכי מסוכנים בארץ, כמו בתחום התעבורה, הכימיקלים, בתי הזיקוק והתעשייה הביטחונית. אנחנו נוקטים בעולם המשפטי בגישה הדומה לזו שבעולם הרפואה - רפואה, דהיינו מונעת, ועושים זאת . אנחנו CT ו- MRI באמצעות כלים משפטיים שניתן להשוותם ל מנסים לזהות את הסיכונים הפוטנציאליים, בבחינת 'איזהו חכם? הרואה את הנולד' ולאחר הזיהוי מביאים אותם לידיעת המנהלים, במטרה למנוע את הצפוי לקרות. בנוסף, במקרה של נזק, אנו מייצגים את המנהלים שהואשמו ברשלנות פלילית". אחריות "האחריות של המנהלים היא אחריות מוחלטת, ועליהם לוודא קיום אורח עבודה ומשמעת, הקפדה על קיום התקנות והחוקים והפעלת השכל הטוב. עליהם לפקח על כך שכולם יידעו איך לא להיכנס לצרה". כך גם לגבי ראשי מדינה? "אחד הדברים שהקפדתי כל השנים להימנע מהם הוא הכניסה לתחום הפוליטי. הייתי יועץ של שבעה שרי ביטחון וראשי ממשלה והיו בתוכם אנשי ימין ושמאל, היה רבין והיה ארנס, היה איציק מרדכי והיו מופז וברק. בנושא השבויים שנה, מעורבים אנשים מימין 40 והנעדרים, שאני עוסק בו ומשמאל וכשהתחלתי את הקשר עם משפחות החטופים, באוקטובר בלילה, ידעתי שיש ביניהם אנשי ימין 7- כבר ב ושמאל. זה חיזק את החלטתי האסטרטגית-אישית, להימנע

מימין: יצחק רבין, תמי סלונים, אורי וילדת וראייטי הראשונה, אלי מנקה.

שבויים ונעדרים "אני מאמין באקראיות שבחיים וכאדם אופטימי אני גם מאמין שדברים טובים יזדמנו לנו, וכשזה קורה יש לדעת 1986- לאמץ אותם. זה קרה לי בכמה מעגלי חיים. וכך גם ב פנה אלי עו"ד חיים הרצוג, מי שלימים היה נשיא המדינה. הוא הכיר אותי מהתחום המקצועי, והציע לי לטפל לתקופה מינה אותי רבין 1988- קצרה בנושא השבויים והנעדרים וב ליועץ מיוחד לנושא (בשכר של שקל אחד לשנה). שרי הביטחון שהיו אחריו, ביניהם משה ארנס, אהוד ברק, שאול מופז ויצחק מרדכי, האריכו את המינוי. הייתי חבר בצוותי המו"מ, עסקתי בתחום המודיעין והשתתפתי במגעים עם גורמים שונים בעולם, הכול היה במטרה להשיב את נעדרי ושבויי צה"ל לישראל ולמשפחותיהם, איתם שמרתי על קשר בכל שנות היעדרותם. באתי לשמש בתפקיד שחשבתי, כמו שהיהדות רואה את פדיון שבויים, הכי קדוש, לתקופה שנה". 40- קצרה, אך נשארתי למלא אותו כ למה הכי קדוש? "איני אדם דתי, אבל דיברתי על הנושא עם עשרות רבנים. התחברתי במיוחד להסבר פילוסופי של רב חב"דניק שפגשתי באקראי, לפיו מה שמאפיין את השבוי ומשפחתו

7

04/2026 - 346 רעננה

- אדם מצא משמעות 7 המשך מעמוד ›

ובתואר האמיתיים שלי יצרו אמינות. צביקה מלחין, לוחם מוסד ידוע ומי שנמנה על אלה שתפסו את אייכמן, אמר לי פעם שהאמת זה כמו שולחן עם ארבע רגליים. אתה מוריד לו רגל אחת, השולחן מתנדנד אך עדיין עומד, אך אם אתה מוריד לו רגל נוספת הוא נופל. כך יש לנהוג עם שקר. כדי לא "ליפול" יש לקחת את האמת ולהוריד לה רק רגל אחת". השבעה באוקטובר "כבר בשבעה באוקטובר בלילה התקשרו אליי אנשים שלא הכרתי ועדכנו אותי שהייתה חטיפה ענקית ושבכוונתם להקים מטה למשפחות החטופים. הם ביקשו שאצטרף למטה. נעניתי מיד לבקשה וביקשתי שהפעם, לראשונה בעיסוקיי מהסוג הזה, תצטרף אליי תמי אשתי לכל המפגשים, כי חשבתי שזה נכון בשל היותן של נשים בין החטופים. לאורך כל הדרך היינו פעילים במטה והגענו לעיתים קרובות לכיכר החטופים". חטיפת אזרחים "בשום מקום לא קרה מעולם אירוע כזה. לכן, למרות שרוב החטופים היו אזרחים, הוקמה מערכת, שבראשה עמדו קציני צה"ל, אנשי מוסד ושב״כ, וכל החטופים, לרבות האזרחים, טופלו כאילו היו הם חיילים". וראייטי , בעודי עוסק בנושא השבויים והנעדרים, פנו 1992- "עוד ב אליי בבקשה להצטרף להנהלת ארגון וראייטי, שהוא ארגון עולמי שעוסק בסיוע לילדים עם מוגבלות ולמשפחותיהם. נעניתי בחיוב והחלטתי שאני רוצה להקדיש את חיי לילדים עם צרכים מיוחדים שלא קיבלו את הצ'אנס לחיים נורמליים. מוניתי לנשיא וראייטי ישראל ומספר שנים אחר 1994- ב 2005 כך לנשיא וראייטי העולמי, תפקיד שבו שימשתי עד ואף המשכתי ושימשתי יו"ר מועצת המנהלים. זה מפעל חיים עבורי. כשהוצע לי להשתלב בארגון לא העליתי בדעתי שאמלא בו תפקידים כה בכירים למעלה משלושים שנה. אחרי המשפחה, הארגון הזה הוא כל עולמי. כל ילד שטיפלנו בו הוא כמו ילד שלך שגידלת וסייעת לו להתגבר על המוגבלות שלו, ובמהלך השנים היו בישראל אלפי ילדים ומיליונים בעולם ששינינו להם את החיים והרעפנו עליהם אין סוף אהבה".

זו אי-הוודאות המוחלטת. להיות בשבי זה מצב נורא של חוסר אונים שבו לא ניתן לדעת בכל רגע נתון מה יקרה בעוד דקה. גם כשמתגלה מחלה קשה, ניתן לפנות לרופאים מומחים בארץ ובחו"ל וקיימות תרופות, ויש ציפייה שהם יסייעו לריפוי המחלה. לעומת זאת, דרגת אי הוודאות הגבוהה ביותר קיימת אצל אדם בשבי שכן לא ניתן לדעת מה יהיה גורלו בדקה הבאה: האם יקבל אוכל, האם יתעללו בו, האם יחיה או שמא יירו בו ויהרגו אותו". המוסד ייצגתי את בנק לאומי בתיק שהיה משאת נפש של 1990 בשנת עורכי דין רבים - ויסות מניות הבנקים. נאלצתי לפרוש מהייצוג עקב נסיעותיי התכופות לחו"ל בעניין השבויים והנעדרים. כמו כן פנו אליי מהמוסד וביקשו שאפנה חודשים אחדים (שהפכו לשנה תמימה) לעסוק בפעילות מיוחדת. ויתרתי על שכר גדול מבנק לאומי אך עשיתי זאת ברצון לטובת דבר שבעיניי הוא הכי נעלה. השתתפתי גם באופן מאוד פעיל במבצע של המוסד באירופה שהיה קשור ברון ארד". מותר לספר? "בעיסוקיי בנושא השבויים והנעדרים קיימתי פגישות סודיות רבות עם גורמים שונים באירופה, אך זה המבצע היחיד של המוסד שלקחתי בו חלק פעיל והיחיד שהותר לי לכתוב עליו בספר 'בשליחות הלב' שכתבתי. באותו מבצע, כסייען של המוסד, נפגשתי עם האחים של מוסטפא דיראני, מי שחטף את רון ארד בלבנון והחזיק בו. הפגישות איתם נמשכו לאורך שנה שלמה, בניסיון לקבל מידע על גורלו של רון ארד ושל שבויים ונעדרים אחרים. הייתי הישראלי היחידי שפגש אותם פיזית. אפילו איש מוסד לא פגש אותם".

סייען? ״כסייען אתה אמנם פועל עבור המוסד ואתה כפוף למשמעת ולתקשי"ר, אך אינך עובד ארגון ואינך מקבל משכורת. עמדתי על כך. היתרון הגדול שלי היה שהייתי עו"ד מפורסם וכל הגורמים בחו"ל שאותם פגשתי קיבלו ממני כרטיס ביקור שבו הופיע שמי האמיתי והעיסוק המקצועי שלי כעו"ד. כן צוינו בכרטיס כתובות שונות בעולם ומספרי טלפון אך מאחר שבפועל הם לא היו קיימים, כל מי שצלצל אליי היה נענה ע"י מזכירה של המוסד שהייתה אומרת שאיני זמין ושהיא תעביר לי את ההודעה. השימוש שעשיתי בשם

› 28 המשך בעמוד

8

04/2026 - 346 רעננה

לא רק בייביסיטר: סבתאות בעידן של חיים ארוכים

מאת: מאיר חוטקובסקי  בהרצאה של ד״ר ליה רינג מהמרכז האקדמי רופין נבחנו הממדים הרגשיים,

תפקיד שנמשך שנים רבות בהרצאה מקוונת של האגודה הישראלית לגרונטולוגיה מציגה – עובדת סוציאלית, דוקטור בגרונטולוגיה, ד"ר ליה רינג מרצה ומטפלת – את התפקיד המורכב של סבים וסבתות בעידן המודרני. "גידול נכדים זה לא רק בייביסיטינג", היא אומרת, ומזמינה לראות בשלב זה קריירה ארוכת טווח, רבת משמעות אך גם בעלת סיכונים. עם העלייה בתוחלת החיים, הסבות הופכת מתקופה זמנית לשלב חיים ממושך, שבו סבים נשארים פעילים ומשפיעים. עם זאת, עולה השאלה האם החברה ערוכה לשינוי זה, או שמא הוא יוצר מתחים בין־דוריים. בחירה או גורל? לדברי רינג, הסבות אינה תמיד בחירה אישית, אלא תוצאה של החלטת הילדים להביא צאצאים. "האם אנחנו בוחרים להיות סבים, או שזה מוטל עלינו?" היא שואלת, ומציינת כי השלב מתחיל עם לידת הנכד, ללא טקס מעבר רשמי. בהסתמך על מחקרים גרונטולוגיים היא מציגה מודל הכולל רגשי (השקעה בזמן ובהדרכה), קוגניטיבי ארבעה ממדים: (העברת ערכים והמשכיות) סמלי (שמחה לצד חרדה ותסכול), . לדבריה, ככל שההשקעה בתפקיד ובקשר והתנהגותי המשפחתי גדלה, כך מתחזקת תחושת המשמעות האישית. מחקר, ניסיון ומשברים , גרונטולוג ומזכיר הוועד יונתן למברג בהרצאה, בהנחיית – סבתא ליז פושט המנהל של האגודה, משתתפת גם לחמישה נכדים, מגשרת ואקטיביסטית חברתית. "השמחה נובעת מהנתינה", היא משתפת. רינג מציגה גם ממצאים ממחקר אורך וממחקר שנערך לאחר . ממצאים פרופ' אורית טאומן בן־ארי באוקטובר עם 7 אלו מראים כי בתקופות משבר, כגון מלחמה, התפקיד הסבאי מתעצם. "הסבים הופכים לשומרי השושלת", היא אומרת, ונוכחותם מסייעת בהפחתת תסמינים טראומטיים באמצעות יצירת תחושת עתיד ומשמעות. הדוגמאות כוללות הגנה על נכדים ותמיכה רגשית מתמשכת. הסמליים והאתגרים בתפקידם של סבים וסבתות, תוך דגש על משמעות ומשברים בעידן של תוחלת חיים מתארכת. הכתבה נכתבה לפני פרוץ המלחמה מול איראן אבל עקרונותיה תקפים ואפילו ביתר שאת.

מסורת, רגש ושחיקה לאורך ההיסטוריה שימשו סבים שומרי זיכרון ומסורת, כפי שמסמלים "סיפורי סבתא" או "עוגיות סבתא" – לא רק מזון, אלא מרחב רגשי של פינוק והכלה, בניגוד לסמכות ההורית. "זה לא באמת על אוכל… זה מרחב רגשי", מדגישה רינג. עם זאת, בעידן הזיקנה החדשה קיימים גם סיכונים: שחיקת סבים עקב שימוש יתר, טשטוש גבולות, עומס רגשי ופיזי, ותחושת חובה מוסרית מתמדת. ציפייה לזמינות מלאה עלולה להוביל לעייפות ולפגיעה באיכות הקשר. בין נטל למשמעות רינג מציינת כי יש הרואים בסבות נטל, בעוד אחרים חווים אותה כהעצמה. היא משווה בין מודלים מחקריים לבין מציאות חיים, כמו אלמנות והתאמות בתקופות מלחמה, ומצביעה גם על ביקורת כלפי תפיסות מודרניות הממעיטות בערכם של סמלים מסורתיים. בסיכומו של דבר, הסבות היא קריירה של משמעות ושביעות רצון, אך כזו הדורשת איזון, גבולות ושיח פתוח – במשפחה ובחברה כולה. meirch@gmail.com

9

04/2026 - 346 רעננה

צועדים עם סבא צבי יהושע קליין במצעד החיים מאת: אביבה קניג  ), קרדיולוג מרעננה, 89( ד״ר צבי יהושע קליין בחר לצאת עם אחדים מילדיו ונכדיו למצעד החיים, מצעד שמתקיים מדי שנה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה בעיר אושוויינצ׳ים שבפולין. הרעיון לחנך לזיכרון חי באמצעות הליכה במקום שבו התרחש אחד הפשעים הגדולים בהיסטוריה הוא שהוביל את קליין לצאת למסע הלא פשוט הזה. ,1988 את מצעד החיים יזם וייסד אברהם הירשזון בינואר שנים למרד גטו ורשה. את השם 45 כמצעד נוער לציון 'מצעד החיים' הגה הסופר מאיר ויזלטיר כמשקל נגד לצעדת המוות, שהוא הכינוי לתהליך הפינוי של אסירים יהודים ממחנות ההשמדה במזרח אירופה על ידי הצבא הגרמני בסוף מלחמת העולם השנייה.

העליתי את הרעיון בפני המשפחה וכולם התלהבו. זה עשה לי טוב על הלב, הרגשתי שזה הדבר המתבקש". המשפחה התארגנה כקבוצה כשהיא מלווה במדריכה מקצועית ותיקה למסעות פולין, איריס מייזלס (גילוי נאות: איריס היא בתי -א.ק.) - ויצאה לדרך. ק"מ בין אושוויץ לבירקנאו. מדי 3- הצועדים עוברים כ שנה מגיעים למצעד בעיקר בני נוער, חיילים ומבוגרים מכל העולם, ולעיתים גם ניצולי שואה המלווים ומספרים את סיפורם האישי. שרים, מדליקים נרות, וכל משתתף אוחז בדגל ישראל. משלחות רבות ממשיכות לאחר מכן לישראל - לשיא סמלי ביום העצמאות. "השתתפות במצעד החיים היא חוויה עוצמתית", מספר קליין, "היא מזכירה שהנרצחים היו בני אדם - עם חיים, חלומות ושמות. עצם הצעדה אומרת: 'ניסו להשמיד אותנו ולא הצליחו'. יש בכך גאווה לאומית, במיוחד כשהקבוצות יוצאות לדרך בשירה אדירה של 'עם ישראל חי'. לאורך המסלול שומרים שוטרים פולנים - מראה שממחיש עד כמה המקום והזיכרון עדיין מטלטלים".

המשפחה במצעד החיים

את ד"ר קליין פגשתי בביתו הצנוע ברעננה. הוא אדם שקט, עניו ונעים הליכות, כשהוא חוזר לזיכרונות הילדות - עיניו מתמלאות דמעות. ", הוא מספר, "דוד של אימי נלקח מהבית 1942 "בשנת שלנו. הוא נתפס על ידי הנאצים ונשלח למחנה הריכוז דראנסי שבצרפת ומשם לאושוויץ. הייתי בן חמש. הדוד עוד הספיק לבקר אותנו. אימא שאלה אותו: 'למה אתה מסתובב במצב כזה?' והוא ענה: 'יש לי אזרחות צרפתית'. למרבה הצער זה לא עזר לו". משפחתו של קליין מקורה בחבל גליציה שבפולין. אביו, אברהם אריה שפירא-קליין, הבין מוקדם שהעתיד בפולין נסע לבדו לצרפת, משום שלא היה בידו 1933 קודר. בשנת כסף לנסיעה משפחתית. הוא עבד שלוש שנים כדי להביא התאחדה 1936 אחריו את האם, הניה מלר, ואת הבן. בשנת , נולד צבי. 1937 המשפחה בצרפת, ושם, בינואר

צבי קליין

לצד מאות רבות של אנשים צעדה משפחת קליין: צבי, אשתו, שני ילדיו, חני ובעלה אבי, וכן שבעה מנכדיו (חמישה מהם . Klein Family - Israel : נשואים). כולם נשאו בגאווה שלט מספר קליין: "כבר מזמן שמעתי על מצעד החיים וחשבתי שזה חשוב, ובעיקר חשבתי שיש לכך משמעות לנכדים.

10

04/2026 - 346 רעננה

כשהמצב הביטחוני הלך והחמיר, הבינה אימו שאין ברירה. היא מסרה את צבי למשפחה נוצרית בעיירה בהרי האלפים בשם בלה. "הייתי כמו בן משפחה, האישה לקחה אותי לעירייה והצהירה שאני בן מחוץ לנישואין. כלומר - רשמו שאני ממזר", הוא מספר בחיוך. מטר מהדירה. 50- הגסטפו הקים משרד במרחק של כ "ההורים אמרו שחייבים להיפרד", מספר צבי. חבר משפחה, שהיה בקשרים עם המחתרת הצרפתית, סידר לו מסתור אצל משפחה אחרת. הדרך הייתה מסוכנת: מחסומים גרמניים בכל מקום, נסיעה בדרך לא דרך. המשפחה שקלטה אותו ניהלה מסעדה בשרית, שאליה הגיעו קצינים גרמנים לאכול. "הם לא ידעו שבעל המסעדה היה מראשי המחתרת", הוא מספר, "ומתחת לשולחן היה זכה ד"ר קליין להעניק לבן המשפחה 2012 סליק". בשנת את אות "חסיד אומות העולם", ושמם נחרת ביד ושם. לאחר המלחמה התאחדה המשפחה מחדש - אב, אם . החשש ממלחמת 1952 ואח - והם נשארו בעיר ליון עד עולם שלישית גבר, ובני המשפחה החליטו להגר לפרו, שם ,"1952- התגוררה דודתם בבירה לימה. "עברנו ללימה ב מספר צבי. "גרנו שם שנתיים וחצי. למדתי ספרדית, סיימתי תיכון, ושלחתי בקשה להתקבל לישיבה יוניברסיטי בניו יורק - והתקבלתי". משם המשיך ללימודי רפואה. רפואה הייתה שאיפה שלך? " כן ולא", הוא משיב. "לא חשבתי על זה באופן אקטיבי, אבל למדתי כימיה וזה עניין אותי מאוד. מנהל המחלקה קרא לי הצידה ואמר: 'אני חושב שכדאי לך ללכת לבית ספר לרפואה - זה מתאים לך. אני אכתוב לך מכתב המלצה כדי שתוכל גם לקבל מלגה'. ובאמת בזכותו קיבלתי מלגה והתקבלתי לבית הספר לרפואה אלברט איינשטיין. חשוב להבין - אז יהודים לא תמיד התקבלו ללימודים, הייתה אנטישמיות גם בניו יורק". במהלך הלימודים, כדי להתפרנס, עבד קליין כמלצר - ושם הכיר את דבורה אשתו (ז"ל). בהמשך עלו ארצה, לאחר ביקור "פיילוט" למציאת עבודה. "פגשתי את פרופ' קפלינסקי וקיבלתי עבודה בבית החולים מאיר בכפר סבא. אחר כך עברנו לרעננה". ד"ר צבי קליין שימש שנים רבות כרופא קרדיולוג בבית החולים. אף שפרש הוא עדיין עובד כמפענח בדיקות אקו לב. הוא חזר לאושוויץ מספר פעמים מטעם הרופאים. 'מצעד בלבן' הוא קורא לזה, אך לצאת עם הילדים והנכדים כקבוצה מאורגנת למצעד החיים זה סיפור אחר. מדובר בסגירת מעגל. "יש לזה משמעות", הוא מסכם, "במיוחד לנכדים. זה הותיר אצלם רושם חזק והקשר שלהם איתי התהדק. זה החזיר אותי לאושוויץ ולמלחמת העולם השנייה. הנכדים גילו עניין ושאלו שאלות. זה עשה לי טוב ללב. זה פשוט היה מסע שהתבקש להיערך". Kenig1@bezeqint.net

לגימלאי רעננה והסביבה ולמבקרי העמותה לאזרח הוותיק ברכת פסח שמח וכשר פלאש א.ב שיווק בע"מ חברה ליבוא ושיווק מוצרי ניקוי וחיטוי, כימקלים, ציוד מוסדי למטבחים למלונות ומסעדות, מוצרי נייר, ניילונים כלי ניקוי ומוצרי טואלט.

08-9150801 : טלפון 08-9150804 : פקס

בע"מ 1987 מריטל כל השרון שירותי כח אדם, הסעות ושליחויות. 272 . רעננה ת.ד 100 כתובת: מרכז שושן- אחוזה 09-7487162 : פקס 09-7487160 : טלפון merital@013net.net : דואר אלקטרוני לתושבי רעננה ולגימלאי העמותה למען האזרח הוותיק רעננה חג פסח כשר ושמח אמנון כהן

11

04/2026 - 346 רעננה

מילים שמנצחות הסיפור של יעקב ברזילי

ברזילי הוזמן לדבלין לאירוע להנצחת ראול וולנברג, בו השתתפו נציגים מישראל, הונגריה ושבדיה. כשהגיע אמרו לו שראש עיריית דבלין לא מכיר בישראל. הם לא מתקשרים עם שנה. ההרצאה הייתה בספרייה הגדולה 11 השגרירות כבר בדבלין ודווחה למשרד החוץ. בזכות ההרצאה, ברזילי הצליח שנה. הוא יצר קשר אמיץ עם ראש העיר 11 לשבור חרם של שאמר "חשוב לשלוח את יעקב ברזילי לכל מקום." עוד אירוע שהשאיר חותם היה בעיר באיה בהונגריה. לאחר . הכומר אמר: ״אני 17 ההרצאה נגשו אליו כומר ונערה בת רוצה את השירים שלך, בעזרתם אצליח לשרוף את ביצות השנאה ולטעת במקומן אהבה״. כשחזר לארץ קיבל ברזילי מכתב מהנערה ובו היא מספרת על השינוי שחל בה. "כששמעתי את השירים שלך החלטתי להתגייר, מאז אני עוזרת למוסדות יהודיים". למדינת ישראל אנגלה מרקל, קנצלרית גרמניה, 70 בשנת 45 יזמה אירוע חגיגי ששחזר את הקונצרט שהתקיים במאי עם סיום המלחמה. בתום המלחמה כינסו את כל המשוררים ששרדו וקיימו קונצרט של שורדי שואה. ישראלית שחיה במינכן פנתה ליעקב ברזילי וביקשה שיכתוב שיר לאירוע, והלחין אהרון חרל"פ. היא בחרה שלושה משוררים: דן פגיס, חנה סנש ויעקב ברזילי. כבוד גדול להיכלל בכזאת נבחרת. החזרה הגנרלית התקיימה במפקדה של היטלר. כשנלקח עם 11 ברזילי, שריד מחנה המוות ברגן בלזן, היה בן משפחתו מהעיר דברצן שבהונגריה. "הגענו חמישה: אימי, אבי, סבי, אחותי ואני. היינו שלושה דורות ברכבת ההיא. בברגן בלזן רק אימא עבדה. אבא היה חולה וסבא היה זקן. לא היה להם כל סיכוי להינצל. אבא וסבא נשארו שם". ספר על אימא שלך, איך שרדה את המחנה עם שני ילדים? ברזילי מקריא שיר שכתב על אימא שלו וכך מצליח לתאר אותה. אני מצטמררת מעוצמת השיר והוא מוסיף: "הייתה לי אימא מיוחדת במינה. היא הבטיחה שתציל אותנו ואני האמנתי שזה יתקיים. היא נטעה בנו ביטחון". 65,000 . בתוך המחנה היו מחנות קטנים למטרות שונות יהודים מתו מרעב, צפיפות ותנאים סניטריים ירודים. לא פגעו ביהודים. 44 יהודים, עד מרץ 800,000 בהונגריה חיו חודשים 3 בשלב האחרון נכנסו הנאצים להונגריה ותוך מהיהודים שחיו מחוץ 90% יהודים. 600,000 השמידו לבירה הושמדו. הוציאו אותם לדנובה. הם לא רצו לבזבז על היהודים תחמושת. באכזריות רבה הטביעו את היהודים בנהר. קשרו את הראשון לאבן ריחיים ואת האחרים קשרו אליו. ירו בראשון וכולם נפלו אחריו לנהר. נפרדתי מאימי ואחותי ועליתי לארץ. הייתי אז 49 "בשנת חניך "השומר הצעיר". לילה אחד הם שיחדו את הרשויות כשעליתי. 16 וכך באישון לילה יצאנו מהונגריה. הייתי בן

מאת: רותי סנדלר 

בעולם שבו אנו נעים בין זיכרון לשכחה, יעקב ברזילי הוא עדות לעוצמת המילים

ולכוחם של סיפורים. הוא לא רק זוכר את העבר האפל של השואה, אלא שואף להאיר את הדרך לעתיד, להעניק תקווה ואופטימיות לדורות הבאים. כל מילה שלו היא קריאה להתנגדות לשנאה ולחיים מלאים המילים שניצחו את התופת: סיפורו באהבה ויצירה. של יעקב ברזילי , בחיוך, בהומור ובחוכמה רבה, 93 ברזילי, תושב רעננה בן הוא ממשיך לעשות את מה שהבטיח לעצמו בילדותו האפלה בהונגריה: לזכור, להזכיר, ובעיקר – לכתוב. ברזילי מארח אותי בחדר העבודה שלו, איש מרשים ורהוט. מהרגע הראשון אני מרותקת לשמוע את מוצא פיו. הוא מוביל את השיחה ויש לו המון מה לספר: "אני עוסק בספרות: סופר, משורר ומרצה. אני כותב שירה ופרוזה שנה חרשתי 65 ומתרגם ספרים מהונגרית לעברית. במשך את הארץ והרציתי במאות בתי ספר בארץ ובהונגריה". והוא שואף לכתוב עוד ספר 19- בימים אלו יצא ספרו ה שירים 140 במניין ספריו. ברחבי העולם יש לו 20- אחד, ה מולחנים לתזמורות, מקהלות והרכבים קאמריים. ברזילי הקים שני מיזמים שמתפרסמים לקבוצת עוקבים: שנה אחת לחודש הוא שולח 16 האחד "שיר החודש". במשך איש. הוא כותב על טבע, הגות, משפחה, אהבה, 570- שיר ל ארוטיקה והומור, והשני בין "שיר לשיר". כבר חמש שנים הוא שולח חומר מצולם על השירים. לדברי ברזילי לשירה יש כוח לשנות סדרי עולם.

יעקב ברזילי

12

04/2026 - 346 רעננה

קטע מתוך השיר "החיוך":

ואחותי 56 כעבור שבע שנים, הן עלו ארצה. אמי נפטרה בגיל נפטרה לפני כחודש". איך הייתה הילדות לפני המלחמה? "למדתי בבי"ס יהודי בעיקר לימודי דת. היה לי סבא אחד דתי וסבא אחד חילוני. הייתי קשור במיוחד לסבא החילוני. היינו בית שומר מסורת. אבי היה חייט צמרת. הוא תפר מסך לתיאטרון המקומי. לא היה להם כסף לשלם לו. הם נתנו בתמורה שני כרטיסים להופעה. כאן התחיל המפגש הראשון שלי עם התיאטרון". איך הילדים שלך הושפעו מסיפורי השואה? "הילדים הזדהו איתי, הם מכבדים אותי מאוד והיום מייצגים אני לא נוסע לאירועים בחו"ל. 2014 אותי בכל אירוע. משנת הניצחון הגדול ביותר שלי הוא לא רק ששרדתי," הוא אומר ומצביע על תמונות נכדיו וניניו המעטרות את קירות ביתו, "אלא שיכולתי ליצור יופי מתוך האפר. השפה העברית היא הנקמה המתוקה שלי במי שרצה להשתיק אותנו לנצח." מהן הנסיבות שמזכירות לך את אירועי העבר? "האמת כל דבר כמעט מזכיר לי את חיי בגטו. המחשבות לא נחות". מאיפה העברית שלך? "עברית היא לא שפת אם עבורי. אהבתי מאוד שפות. הצטיינתי בלטינית וכשחזרתי מברגן בלזן הצטרפתי לשומר הצעיר. הכינו אותנו לעלייה לארץ. התאהבתי בשפה העברית, קלטתי אותה מהר ושלחו אותי ללמד עברית בערים שמקיפות את דברצן. כשהגעתי שאלו אם אני מחפש את אימא? ״לא", אמרתי "אני המורה". מה המסר שלך לבני הנוער? "קודם כל שיהיו ישרים, שלא יפזרו הבטחות שאי אפשר לקיים. חשוב ללמוד. השכלה מובילה לדרך טובה. אני מצפה שהנוער יקח את הלפיד ויעביר הלאה". מה מחבר אותך לרעננה? "אני מאוד אוהב את רעננה, יישוב קטן, עיר לוויין לעיר הגדולה תל אביב. הייתה לי פעם גלריה ברעננה. בתקופה של בילסקי ואורי קידר השתתפתי באירועים רבים. קפה הבית שלי היה קפה שלונסקי". מתי הבנת שיש לך כישרון מיוחד? הוצאתי את הספר 54 "אני במקצועי יועץ מס, רק בגיל הראשון". הוא מחזיק בידו את הספר "גבורות" ואומר: "זה שירים שכתבתי". עם זכוכית מגדלת, 238 התנ"ך שלי. יש בו בקול צלול הוא מקריא משיריו שחודרים ישר ללב. מעולם לא פניתי וביקשתי שיפרסמו את שיריי, תמיד פנו אליי. אני אוהב לשמוע את היצירות שלי בביצוע של נשים במיוחד. בחוצות יד ושם הקימו עמודים עם שיריי. פעמיים הוזמן ברזילי לכנסת ביום השואה. את השיר "החיוך" הוא קרא באירוע הממלכתי.

ֶחִִיעַַדלֶֶחִִי. �ֶּ ְֵךְ מ ִִל �ֵּ ִיך לְְחַַי �ִׁ ָא ה ִִמ ְְש �ָּ אב ַח ֲֲנֶֶה �ַּ ַע ֲֲר ֵֵי ה ַַמ �ַׁ ִפְְתְְחו ש �ִּ ֶנ �ֶׁ ְש �ְּ ַם כ �ַּ ְֵך ג �ֵּ הוּּאלֹֹאהִִפְְסִִיקלְְחַַי ָר �ָׂ ָש �ָּ ֵי ב � ְחּוֵּׁש �ְּ ְנֵֵי סּוִּסִים כ �ְׁ וַַע ֲֲגָָל ָָה ר ְְתּוָּמָה ל ִִש ַיִִם �ַּ ַע ֲֲצ ַַל ְְת �ַּ ְנִִימ ָָה ב �ְּ ָר ְְכ ָָה פ �ָּ ְת �ְׂ נ ִִש ָר ִִים. �ָּ ִס ְְד �ִּ לְְכ ִִּוּּוּןמ ִִגְְרָָש הַַמ ּּו ִּסִים ּדֹּוֹמוֹֹת ה ָָיו ל ִִפ ְְנֵֵי א ָָד ָָם. ְנ ֵֵי ה ַַּס �ְּ פ ְֵךְ. �ֵּ ְנּוָּעָה וְְר ַַק ח ִִי �ְּ ָשׁׁ ל ְְל ֹֹא ת �ָּ ַר ְְג �ַּ ָכ ַַב ע ַַל ה ַַד �ָׁ ָא ש �ָּ ׁׁא ַַב ְכו א ֶֶת ה ָָע ֲֲגָָל ָָה ל ְְיַַע ַַד ק ָָבּוַּע ֵמֵֹרֹאש �ְׁ ּּו ִּסִים מ ָָש ה ַַּס ָה ֶֶם, �ָּ ֶע ֶֶגְְלוֹֹן יִִנְְה ַַג ב �ֶׁ ְל ִִי ש �ְּ מ ִִב ֵב. �ֵּ ִימ ְְא ֹֹד,נוֵֹֹגֵַעלַַל �ִׁ ֶהו אֱֱנוֹֹש � �ֶּׁ ָלו מַַש �ָּ ּּו ִּסִים ה ַַל ַּס �ַּ ּּה ָָיָָה ב ֶהו � �ֶּׁ ִיד מ ַַש �ִּ ָארוֹֹצֶֶהלְְהַַג �ָּ ֶא ַַב �ֶׁ ָאנִִדְְמ ֶֶההָָיָָהש �ָּ ל ְְא ִִמ ְֵךְ. �ֵּ ְמ ַַן ח ִִי �ְּ ָל ה ַַז �ָּ ֵר, הוּּא כ �ֵּ ִב �ִּ אֲֲבָָלהוּּאלֹֹאד ָב ֵֵד �ָּ ֶל ֶֶג ה ַַכ � �ֶּׁ ַש �ַּ ְשׁׁו ב �ְּ ְד �ְׁ ִש �ִּ ּּו ִּסִים ד ר ַַג ְְל ֵֵי ה ַַּס ָר ִִים. �ָּ ִס ְְד �ִּ ָהאֶֶתמִִגְְרָָש הַַמ �ָּ ִס �ִּ ֶכ �ֶׁ ש ִה ְְיֶֶה לוֹֹ ק ַַר �ִּ ֶי �ֶׁ ִי ש �ִּ ַב ְְת �ַׁ ָאעַַלהָָעֲֲגָָלָָה,חָָש �ָּ ֵֶהִֵנִיחו א ֶֶת א ַַב �ֶׁ ְש �ְּ כ

ִיא, �ִּ ַק ְְפ �ַּ ֹר ה ַַמ �ֹּ ְתו ֵמֵַהַק �ְּ ָנָָיו יִִת ְְע ַַו �ָּ וְְעוֹֹד מ ְְע ַַט פ ְֵךְ. �ֵּ ִיך לְְחַַי �ִׁ ָש ׁׁוּּט ה ִִמ ְְש �ָּ א ֲֲבָָלזֶֶהלֹֹאק ָָרָָהוְְהוּּאפ ֶק ֶֶת ר ֵֵאוֹֹת, �ֶּ ַל �ַּ ֵל ד �ֵּ ְק ַַב �ְּ ֶי �ֶׁ ִי ש �ִּ ָח ַַד ְְת �ָּ פ ִי. �ִּ ָת ַַק ְְת �ָׁ ָב ָָר, ש �ָּ ִיד ד �ִּ ִי ל ְְה ַַג �ִּ אַַך לֹֹא ֵהֵַעַזְְת ָא �ָּ ַע ֲֲב ֹֹר זְְמ ַַן ֵהִֵנִיחו ל ְְיַַד א ַַב �ַּ כ ְא ֵֵב �ְּ ִיעו כ �ִּ ָנָָיו ה ִִב �ָּ ֶפ �ֶׁ ֶהו ש �ֶׁ עוֹֹד מ ִִיש ָב רוּּחוֹֹ, �ָּ ֶהיְְקַַלְְקֵֵלאֶֶתמַַצ �ֶּ ֶז �ֶׁ ָטּוַּח ש �ָּ וְְה ָָיִִית ִִי ב ַע ַַם ט ָָע ִִית ִִי �ַּ ַם ה ַַפ �ַּ ֶג �ֶׁ ָר ֵֵר ש �ָּ ה ִִת ְְב ָנ ָָיו. �ָּ ּּוִִּי ְּךלֹֹאמ ָָש ֵמֵַעַלפ ִי ה ַַח �ִּ כ ִים �ִׁ ֵֶהִֵבִיאו עוֹֹד א ֲֲנָָש �ֶׁ ְש �ְּ כ ְט ָָח ה ָָע ֲֲג ָָל ָָה �ְׁ ְבָָרלֹֹאהָָיָָהמָָקוֹֹםעַַלמִִש �ְּ כ ָא. �ָּ ֶל א ַַב �ֶׁ ָמו אוֹֹת ָָם ע ַַל ה ַַּגּּוּף ש �ָׂ ו ְְש ֶהוּּא ֵיֵָחָנֵֵק, �ֶׁ ִי ש �ִּ ְת �ְׁ ַש �ַׁ ְח ָָש ְֵך �ֵּ ִיך לְְחַַי �ִׁ ֶהוּּא מ ַַמ ְְש �ֶׁ אֲֲבָָלרָָאִִיתִִיש ְפ ָָחוֹֹת ל ֹֹא יִִה ְְיֶֶה לו ק ַַר.... �ְּ ֶל �ֶׁ ִי ש �ִּ ָמ ַַח ְְת �ָׂ ו ְְא ָָז ש

ruthysendler@gmail.com

13

04/2026 - 346 רעננה

חיה שברץ ״אני חלוצה״ הקרקע – אישה ראשונה - חיה שברץ. הקדימו אותה רק ארבעה גברים, ממברס של אחוזה א׳ ניו יורק ובהם ג׳ק שברץ, אחיה של חיה. שמה אולי אינו מוכר לרבים, אך סיפורה הוא חלק מהותי מהקמתה של רעננה ומהמפעל הציוני כולו סיפורה של חיה שברץ מסופר כיום מחדש בספר , ובזכות נורית חליף , שכתבה הסופרת ׳מבראשית׳ נכדתה, מימי רוזנשטיין, שפועלת כדי להחזיר אותה אל הזיכרון הציבורי, בין השאר באמצעות הרצאה שנתנה בארכיון רעננה. זהו סיפור על חלוציות, נחישות, נתינה – וגם על מורשת שעוברת מדור לדור. מאת: מאיר חוטקובסקי  , כשאדמות רעננה היו עדיין 1922 בשנת חולות וביצות, דרכה אישה אחת על

קרקעות בארץ ישראל, ולא הסתפקה בדיבורים – אלא בחרה לפעול. עלו חיה ואחיה ג’ק לארץ ישראל. היא הגיעה 1922 בשנת חודשים ספורים אחריו. שניהם עזבו קריירה מבוססת וחיים יציבים כדי להגשים חלום: לבנות יישוב חדש בארץ. זמן קצר לאחר הגעתם, הייתה חיה לאישה הראשונה שדרכה על אדמת רעננה. "הרוח הציונית לא הייתה אצלה רק מילים," אומרת מימי. "זו הייתה בחירה של חיים."

איידה חיה ליברמן נעים שברץ

הבית שלא היה מפואר – פשטות וחום משפחתי אני זוכרת את הבית שלהם", מספרת מימי, "הריהוט היה פונקציונלי מאוד, עץ פשוט. לא יודעת מאיפה הביאו אותו - אולי מקנדה, אולי מכאן. לא היו רהיטים מהודרים." היא מתארת את המרפסת בכניסה לבית, שם התקיימו רוב המפגשים החברתיים. "על המרפסת, או ליד שולחן האוכל בפנים, זה היה הלב של הבית". שם גם הרבתה חיה לארח את 1929 הקהילה האנגלוסכסית מהארץ ומאמריקה. בשנת נישאה חיה לגרשון ליברמן (שעיברת את שמו לנעים גרשון עם עלייתו ארצה) ושנה לאחר מכן נולדה בתם היחידה פרידה (פסיה) עדנה. הם גרו ביחד עם ג'ק אחיה במבנה שמבחינה אדריכלית היה ספרטני אך חכם. היום אדריכלי הבנייה הירוקה מתכננים כמו שסבא שלי וג'ק בנו אז. הם ידעו איך לנצל כל זרם אוויר, כל צל." חיה לא אהבה לבשל. "זה היה מטבח קטן," מספרת מימי בחיוך, "והיא בישלה רק מה שמוכרחים, אוכל בסיסי, בריא ללא מלח וללא טעם. הם גידלו את המזון שלהם. סבא שלי היה הולך למשחטה שהייתה לא רחוק מהבית, ליד הדואר הראשי

ליטא - מונטריאול - ניו יורק - רעננה בליטא בשם איידה שברץ 1892 חיה שברץ נולדה בשנת למשפחה מסורתית בת חמישה ילדים. כשהייתה בת שנתיים בלבד היגרה משפחתה להמילטון, קנדה, ובהמשך עברה למונטריאול. בבגרותה עברה עם אחיה ג'ק לניו יורק, שם הקימה וניהלה בית ספר ללימודי מסחר והייתה אישה עצמאית ומשכילה – דבר לא מובן מאליו באותם ימים. אך לצד החיים הנוחים יחסית, פיעם בה חזון ציוני. ביחד עם אחיה ג'ק הייתה פעילה בארגון יהודי שעסק ברכישת

14

04/2026 - 346 רעננה

היא 1927- מאתיופיה בבית ספר תחכמוני בירושלים. ב חזרה לתל אביב ולימדה קצרנות ואנגלית לפרנסתה. היא גם רכשה שטח אדמה במרכז בעלי מלאכה אותו הפכה לבניין להשכרה מאוחר יותר. כאשר מימי מדברת על כך, קולה רועד מעט. "כשאני קוראת על זה, אני מבינה משהו על עצמי. על הדרך שבה גדלתי. על איך חומלים ולא מוותרים על ילדים." כשאני הייתי בת שמונה חודשים, התגלתה אצלי בעיה בריאותית: צליאק. היום מדובר במחלה מוכרת, אך אז - בסוף שנות החמישים - מעטים ידעו איך לטפל בה. "סבתא הייתה משימתית", מספרת מימי, "והיא זו ששמה לעצמה למטרה למצוא פיתרון". עם 1993- הדר, בנה הצעיר של מימי נולד ב תסמונת קבוקי - תסמונת נדירה הגורמת לעיכובים התפתחותיים ולקשיים תפקודיים. "כשהדר נולד," היא אומרת בשקט, "לא ידעתי מה צופן העתיד. אבל חשבתי על סבתא - על הילדים שהיא הביאה, על איך היא לא ויתרה על אף אחד ובעיקר לא לעצמה. ואמרתי לעצמי: אני גם לא מוותרת." עדנה הבת - דור המשך: "סבתא הייתה גאה בה מאוד" נולדה לחיה ולגרשון בת יחידה: 1930 בפברואר 1- ב פרידה-פסיה, ששמה שונה מאוחר יותר לעדנה. "אימא שלי גדלה בחיק המשק," מספרת מימי. "החצר, הפרדס, גינת הירק - כל זה היה מגרש המשחקים שלה." עדנה למדה לנגן בצ'לו, הצטרפה לתנועת 'המחנות העולים', ולבסוף הגשימה את החלום החלוצי במלואו: הצטרפה ל'הכשרת מעוז א׳ בפלמ״ח', שירתה במלחמת העצמאות כפקידה של יגאל אלון, ולאחר מכן עלתה לקיבוץ רביבים בנגב. "חיה הייתה גאה בעדנה מאוד," אומרת מימי. "היא ראתה בה את המשך הדרך החלוצית. אישה שבוחרת בעצמה לחיות חיים של שליחות." הכירה עדנה את מולה (שמואל) פרנקל, ניצול 1957- ב במרץ 20- שואה שאיבד את כל משפחתו. הם נישאו ב , והקימו משפחה קטנה ואוהבת. 1958 היא עדיין חידה בעיניי "בשלוש השנים האחרונות אני חוקרת את הסיפור של האישה הזאת שהייתה סבתי ומוכרחה להודות שהיא עדיין חידה בשבילי. לא תמיד הייתה קלה להבנה. אני חייבת לומר בכנות: סבתי לא הייתה סבתא חמה ומפנקת. היא הייתה "טיפוס" – אישה אנגלו-סקסית גאה, חזקה, חכמה, דעתנית ואינטלקטואלית".

של רעננה. הם לא קנו ולא מכרו בשוק השחור גם במלחמת העולם השנייה. היא עיצבה ותפרה בגדים לה ולבתה. אף שהבית לא הצטיין במותרות, הוא התאפיין בחום אנושי ובנדיבות לב. על פי עדויות וסיפורים שנכתבו לזכרו של ג'ק, בראשית ימיה של רעננה, בשעות הלילה החשוכות נהגו החלוצים להתכנס בביתם. ג'ק הביא עמו גרמופון מניו יורק, והמקום הפך למוקד של מפגש, מוזיקה וריקודים. הבית היה פתוח ומזמין לכל בני הקהילה.

מימין למעלה: גרשון נעים, ישראל סולניצקי, מרים נעים-סולניצקי, יצחק נעים וג'ק שברץ. למטה מימין: חיה שברץ-נעים, יעקב נעים, דניאלה נעים

מכונת הכתיבה והסיפורים שלא נשכחו בפינה אחת של הבית, על שולחן קטן, עמדה מכונת כתיבה עם אותיות אנגליות. "סבתא שלי כתבה רק באנגלית," אומרת מימי. "היא לא כתבה בעברית - רק דיברה מעט, עם מבטא אמריקאי כבד." היא נעצרת. "המכונה הזו, אני זוכרת אותה. היא הייתה חלק ממנה." חיה שברץ לא רק עבדה באדמה - היא גם הייתה אשת רוח שכתבה סיפורים קצרים ומאמרי דעה באנגלית על נשים שמתמודדות, על חלוציות, על ילדים שגדלים במדבר השממה. הסיפורים התפרסמו בעיתונים ובכתבי עת בארץ ובעולם. בכתיבתה היא תיארה את חיי החלוצים, ובעיקר את חוויית הנשים – את הקשיים, התקוות והחלומות. "מצאתי כשנים עשר סיפורים קצרים שלה. אחד מהם, . היא לא כתבה יומן 1967- 'טיול לכפר סבא', פורסם ב אישי, היא תיעדה את חייה דרך דיאלוגים עם העולם כפי שבאו לידי ביטוי במכתבים שכתבה למשפחתה." ילדים יתומים מלבנון ומסוריה: שליחות מעבר לגבולות , חברה סבתי ל'הסתדרות נשים 1926-1923 "בשנים ציוניות הדסה' וסייעה בהקמת שירותי רווחה, הדרכה ופעילות חינוכית, וגם נסעה ללבנון ולסוריה - כדי להביא ילדים יתומים לארץ". מדובר היה במעשה יוצא דופן, במיוחד לאישה באותה תקופה. אך עבור חיה, זו הייתה שליחות טבעית. היא האמינה בעזרה לזולת ובאחריות חברתית". בהמשך גם הצטרפה חיה ליוזמת לימוד נערים

› 29 המשך בעמוד

15

04/2026 - 346 רעננה

העברה בין-דורית: המטען שאינו נראה

מאת: רן תלמודי 

בוגרים עצמאיים. בשלב הזה צפים קשיים וקונפליקטים המתעוררים אצל בני הניצולים כשעליהם לקשור קשרים אינטימיים עם בני זוג. אחת התופעות עליה מדברת ורדי היא "מינוי" באופן לא מודע של אחד הילדים במשפחת שורדי שואה ל"נר זיכרון". הילד, נר הזיכרון, נבחר לשאת את משא האובדן והאבל של ההורים. נרדי כותבת: "...ההורה השורד מנסה לבנות מחדש, דרך ילדיו, את תחושת זהותו. על ידי התייחסותו לילדיו כאל שלוחה של עצמו, ההורה מספק את צרכיו הפנימיים לזהות ולהזדהות, אלא שבכך הוא מונע מן הילדים את היכולת ליצירת זהות ייחודית... אריה ,1946- לחייו, מספר: נולדתי ב 40- (שם בדוי) בשנות ה אחרי שנודע להוריי שכל בני משפחותיהם נספו. יש לי שלושה שמות פרטיים: אריה, צבי ומשה, וגם שלושה שמות משפחה. אתמול, כשהייתי באיזו מסיבה ושאלו אותי לשמי, פתאום התבלבלתי. אני ממש סוחב את כל המשפחה על הכתפיים שלי." , היא 1946 עוד מספרת נרדי: "...דבורה (שם בדוי), ילידת "נר זיכרון" במשפחתה. עצוב לי, אמרה דבורה: מחניק לי. חשבתי על חוסר השקט שלי, על אי הנוחות התמידית שלי, על הריקנות והחרדה הקשורות לכל הסמלים והתפקידים והמשמעויות שהקרובים אליי רואים בי... בשביל אבא אני המשך לאחותו דבורה, לאחיו הצעיר שמוליק, לאביו, לאימו, לכולם. משהו כל כך טעון, כל כך קשה, משהו המסמל דברים מפחידים..." תופעה אחרת עליה נרדי כותבת היא מעבר הטראומה מההורים לילדים דרך שתיקות רועמות או דרך סיפורים שחוזרים על עצמם ויוצרים חרדה אצל הדור השני ואף השלישי. הורים רבים בחרו לשתוק כדי "לחסוך" מילדיהם את הזוועות. אולם הילדים קלטו את החרדה והכאב דרך ערוצים לא מילוליים כמו שפת גוף, הבעות פנים ומתח באוויר. השתיקה יצרה אצל הילד פחד תמידי מלשאול את ההורה שאלות שמא יתרסק ההורה. במקום המילים הילד מילא את החסר בדמיונות משלו שהיו מפחידים. לפעמים היה הדיבור אך הוא כלל מסרים סמויים של "אני שרדתי כדי שאתה תחיה", מה שהטיל על הילד משא כבד של ציפיות לספק להורה פיצוי על כל מה שאבד לו. ? DNA המהפכה הא ֶֶפ ּּיגנטית: האם הטראומה נכתבת ב אפיגנטיקה היא תחום בביולוגיה שפיתוחו צבר תאוצה בעשור האחרון. המדע גילה כי העברה בין-דורית אינה רק עניין של חינוך או פסיכולוגיה, אלא גם של ביולוגיה. האפיגנטיקה בוחנת כיצד סביבה וטראומה (תזונה, לחץ, אורח חיים)

היא תהליך בו "מטען" העברה בין-דורית שאינו נראה עובר מהורים לצאצאיהם. המטען הזה כולל ערכים, דפוסי התנהגות,

ואף טראומות. זהו הציר עליו נעה ההמשכיות האנושית. מצד אחד, הוא מאפשר שימור של מורשת ותרבות, ומצד שני, הוא עלול לכבול דורות שלמים לדפוסי הרס וסבל. בעשורים האחרונים המחקר הרחיב את היריעה של העברה בין-דורית מהתבוננות פסיכולוגית בלבד אל מחקרים אפיגנטיים (כלומר השפעה על התנהגות הגנים) וסוציולוגיים, המשרטטים תמונה מורכבת של האופן בו העבר מעצב את ההווה. הפן הפסיכולוגי: דפוסי היקשרות תאוריית הבסיס להבנת ההעברה הבין-דורית טמון ב ) 1990-1907 של ג'ון ּבֹּוֹלב ּּי (פסיכיאטר בריטי ההיקשרות וממשיכיו. לפי בולבי, איכות הקשר המוקדם בין ההורה המטפל לילד יוצרת מודל עבודה פנימי המלווה את הפרט בבגרותו. התאוריה עוסקת בקשר המתפתח בין הילד להורה המטפל בו במהלך שנות חייו הראשונות, כבונה את התייחסותו של הילד לעולם החברתי הסובב אותו, וכן את תפיסתו העצמית. תאוריה זו מבוססת על ההנחה שבנפש הפעוט טבוע צורך מולד ליצור קשר עם ההורה (או מחליף להורה אם ההורה לא קיים), וקשר זה חיוני להתפתחות חברתית ורגשית תקינה של התינוק. הקשר עם ההורה בילדות ישפיע בבגרותו של התינוק על יצירת קשריו שלו, הרגשיים והזוגיים בפרט, וכן על ציפיותיו מעצמו 80% - 70% ומהעולם. מחקרים מראים מתאם גבוה של בין סגנון ההיקשרות של ההורה לזה של הילד כשיהפוך לבוגר. זיכרונות מודחקים של ההורה מילדותו שלו צפים ועולים בעת גידול ילדיו ומפריעים לקשר הבריא. העברת טראומה בין-דורית: מצלקת לצלקת אחד הנושאים המרתקים והכואבים בהעברה בין-דורית הוא העברת טראומה. , פסיכותרפיסטית, הייתה 1938 דינה ורדי, ילידת מהראשונים בארץ שעסקו בטיפול קבוצתי בבני הדור השני לשואה. היא ערכה מחקרים על שורדי שואה וצאצאיהם נושאי החותם: דיאלוג ופרסמה את תוצאותיהם בספרה . מחקריה חשפו כי הטראומה אינה עם בני הדור השני נעצרת אצל מי שחווה אותה פיזית. היא מספרת שרבים מבני הדור השני הפונים לטיפול, עושים זאת בסוף העשור השלישי לחייהם או בראשית העשור הרביעי. זה גיל שבו הצעירים מתחילים להתמודד עם חייהם בתור

16

04/2026 - 346 רעננה

קטיעת העברה בין-דורית של פוסט טראומה – האפשר? הדרך היעילה ביותר למנוע מהילדים לספוג את הטראומה של ההורה היא שההורה יטפל בעצמו. מומלץ להורה שעבר טראומה לשים לב לדברים הבאים: שתיקה היא אחד המנועים החזקים ביותר להעברת טראומה. ילדים מרגישים שמשהו לא בסדר, ואם לא מסבירים להם, הם ממלאים את החלל בדמיונות, פחדים או אשמה עצמית. צריך לדבר עם הילדים על כך שאבא/אימא עברו פעם משהו קשה ולכן לפעמים הם עצובים, נבהלים מרעש, כועסים וכו'. זה צריך להיות דיבור שתואם את גיל הילדים. על ההורה לראות את הילד כישות נפרדת עם רגשות וצרכים משלו, מבלי להשליך עליו את הפחדים שלו. הורה עם פוסט טראומה נוטה לפעמים להורות מגוננת מדי, מתוך פחד שהעולם מסוכן. לחילופין, ההורה נוטה לפעמים להורות נמנעת, מתוך קושי להתמודד עם רגשות עזים. כדאי לעודד את הילד לקיים מערכות יחסים קרובות ובטוחות מחוץ לתא המשפחתי, למשל סבים, דודים, חברים. מערכות אלה יכולות לשמש כבולם זעזועים רגשי עבור הילד. בשורה התחתונה, מצד אחד, המעבר הבין-דורי נקטע ברגע שהסוד הופך לסיפור והתגובה האוטומטית הטראומטית של ההורה הופכת לבחירה מודעת בעזרת טיפול מתאים. מצד שני, תהליך העיבוד והטיפול למי שעבר טראומה הוא תהליך כואב וקשה, לפעמים בלתי אפשרי. לסיכום, העברה בין-דורית היא מארג סבוך של חוטים ביולוגיים, רגשיים וחברתיים. היא מעניקה לנו בין היתר, את השפה שאנו מדברים, את הדרך בה אנו נקשרים לאנשים אחרים, אוהבים, מקימים משפחה, ואת המקום בו אנו ניצבים בסולם החברתי. בנוסף היא מוסרת לנו ידע צבור של סך ההוויה האנושית לדורותיה וגם, לא עלינו, חורטת בנו את הטראומות של הורינו. עברית: פיקוד העורף הוסיף/חידש מילים לעברית במלחמת "שאגת הארי": פוליגון -צורה גיאומטרית רבת צלעות בהקשר של מיפוי גיאומטרי רחב של שטחי המדינה מול ירי הטילים. מסבירן – תפקיד של קריין בתקשורת שמסביר כיצד לנהוג במקרים של התרעה ואזעקה. harelea@gmail.com rtalmudi@gmail.com

משנות את ביטוי הגנים, כלומר את ייצור החלבונים בתא, עצמו. לפי האפיגנטיקה, DNA מבלי לשנות את רצף ה סביבה וטראומה יכולות לעבור בתורשה בין דורות.

, פסיכולוגית אמריקאית, מצאה 1958 , ילידת רחל יהודה כי לצאצאים של ניצולי שואה יש רמה נמוכה של קורטיזול (הורמון הלחץ), רמה הדומה לזה של הוריהם הסובלים מפוסט טראומה. ממצאים אלו מרמזים כי חוויות קיצוניות של ההורים "מתכנתות" את מערכת התגובה ללחץ של הצאצאים כבר ברחם. גברים ונשים 32 המחקר של פרופ' יהודה נעשה על יהודיים מתקופת מלחמת העולם השנייה, שהיו במחנות ריכוז בשואה, או שהיו עדים לזוועות ולעינויים או שנאלצו להסתתר. במחקר ניתחה יהודה את הגנים של ילדי אותם שורדי שואה והשוותה לגנים של ילדי משפחות יהודיות 32 שלא חיו באירופה בשנות המלחמה. פרופ' יהודה וצוותה התעניינו במיוחד בגן הקשור להורמון הלחץ – קורטיזול - שידוע כי טראומה משפיעה עליו. הקורטיזול מופרש מבלוטת האדרנל. הוא מתפקד כ"מנהל העבודה" של הגוף בזמני דחק. תפקידו העיקרי הוא לגייס משאבים כדי שהגוף ישרוד בזמן איום מידי. במשך שנים חשבו שפוסט-טראומתיים מאופיינים ברמת קורטיזול גבוהה בגלל הלחץ המתמיד. אולם מחקרים כמו אלו של פרופ' יהודה גילו כי אצל שורדי טראומה רבים, ובמיוחד אצל אלו שפיתחו פוסט-טראומה, רמת הקורטיזול דווקא הייתה נמוכה מהממוצע. זאת בין היתר כדי למנוע נזק לרקמות כתוצאה מחשיפה רעילה לאורך זמן של קורטיזול גבוה. המחקר של פרופ' יהודה הוא דוגמה ברורה בבני אדם למעבר של טראומת ההורה לילד באופן ביולוגי דרך מה שמכונה "הורשה אפיגנטית". העברה בין דורית – הזווית של קרל יונג , פסיכואנליטיקאי מתלמידיו של פרויד, 1960-1875 , יונג טען שמתחת ללא מודע האישי (במבנה שכבות הנפש על פי פרויד) נמצא הלא מודע הקולקטיבי. על פי יונג זוהי שכבה מולדת שבה טמון ידע עצום על כל מה שכרוך בחוויה האנושית. הלא מודע הקולקטיבי, טען יונג, הוא מעין תורשה שעוברת אלינו מהורינו הקדומים. מקורו בחוויות שהצטברו במשך דורות של קיום המין האנושי, עוד מימי האדם הקדמון.

עברית מילה

מילת החודש לאה הראל מאת:  - באג ֶק ֶֶל �ֶּ ת

harelea@gmail.com

17

04/2026 - 346 רעננה

מאת: דני הורוביץ  ז"ל, מי שעמד בראש קבוצת מיכאל שטראוס המזון המשפחתית, ביקש יחד עם אחותו רעיה להבטיח את המשכיות העסק לדור הבא. השניים פנו ליועצים מקצועיים מחו"ל, במטרה לבנות תהליך מסודר של העברת השליטה והניהול. הרקע לכך היה מורכבות העסק לצד מתחים משפחתיים, ובעיקר חילוקי דעות בנוגע לעתיד החברה. למרות המאמצים, התהליך לא הצליח כפי שקיוו. בין רעיה שטראוס לבין עפרה שטראוס, בתו של מיכאל, שנבחרה להוביל את הקבוצה, התגלעו פערים עמוקים בתפיסת העולם העסקית. רעיה אף אמרה כי אינה יודעת להתפשר על עקרונותיה. בסופו של דבר היא פרשה מהחברה ומכרה את חלקה, והשליטה נותרה בידי עפרה. אחים אחרים במשפחה בחרו שלא להיות מעורבים בעסק. העברה בין–דורית המטען העסקי

היחסים בין בני המשפחה ועל המורשת שנבנתה לאורך שנים. בדרך כלל, התהליך כולל תכנון מסודר ולעיתים גם ניסוח של מסמכים כמו אמנה משפחתית, הסכמים פנימיים וצוואה, המבטאים את ההסכמות שהושגו״. לא רק חברות גדולות ״למרות הדוגמאות מהעולם העסקי הגדול, חשוב להבין שהנושא רלוונטי מאוד גם לעסקים קטנים. במדינת מהעסקים הם עסקים קטנים ובינוניים 90% ישראל מעל מהם הינם עסקים משפחתיים. 50% ומעל עסק משפחתי יכול להיות חנות, מסעדה, מוסך או משרד מקצועי. מעבר להיותו מקור פרנסה, הוא מהווה פעמים רבות חלק מהזהות המשפחתית. לכן, כל שינוי בו – ובמיוחד העברתו לדור הבא – מעורר רגשות חזקים״.

דילמות כאלה ואחרות ליוו ומלוות גם משפחות רבות אחרות, חלקן מהצמרת הכלכלית כמו סגול, תשובה, עופר ואחרות, אבל הן גם מלוות משפחות צנועות יותר בנכסיהן. זה אף פעם לא פשוט, בעיקר בשל העובדה שתמיד מעורבות בנושא תחושות אנושיות טבעיות כמו קנאה, קיפוח, רצון בשליטה, חילוקי

מטרות התהליך ״המטרה המרכזית של העברה בין־דורית היא להבטיח שהנכסים והפעילות העסקית יעברו לדור הבא בצורה מסודרת, תוך שמירה על המורשת המשפחתית כמו גם על יחסים תקינים במשפחה. כדי להשיג זאת, חשוב לזהות מראש נקודות חיכוך אפשריות ולמצוא להן פתרונות מוסכמים. מדובר בתהליך שמטרתו למנוע סכסוכים עתידיים, ולא רק לפתור בעיות בדיעבד״. מתי זה נדרש? ״התהליך חשוב במיוחד כאשר מתקיימים שני תנאים: האחד, כאשר יש למשפחה נכסים משמעותיים – עסקיים, נדל"ניים או פיננסיים. והשני, כאשר המבנה המשפחתי מורכב – למשל משפחות בפרק ב’, או משפחות עם מספר ילדים בעלי צרכים ויכולות שונות. כאשר מדובר בעסק משפחתי, המורכבות גדלה עוד יותר. לדוגמה: אם רק חלק מהילדים עובדים בעסק – האם הם יקבלו אותו? ואם כן, מה יקבלו האחרים?

רו״ח יניב וולף

דעות מקצועיים ועוד. מעל הכול מרחף רצון המייסדים לשמור על שלמות והרמוניה במשפחה. כדי ללמוד כיצד עושים זאת נכון פניתי לרו"ח ומשפטן יניב וולף שזהו בדיוק תחום התמחותו. הוא עצמו עבד בעסק המשפחתי, וגם ליווה משפחות רבות בתהליכים של תכנון וביצוע העברה בין דורית. מהי העברה בין־דורית? של עסק משפחתי? ״העברה בין־דורית היא תהליך שבו מועברים נכסים, כספים, ידע ולעיתים גם עסק שלם מדור אחד לדור הבא. כאשר מדובר בעסק משפחתי, מדובר לא רק בהעברת רכוש, אלא גם בהעברת אחריות, סמכויות וניהול. ההעברה נעשית בין במתנה ובין בהורשה, באופן שמייצר רציפות עסקית משפחתית. המטרה המרכזית היא ליצור המשכיות – גם כלכלית וגם משפחתית. כלומר, לא רק לשמור על הנכסים, אלא גם על

18

04/2026 - 346 רעננה