כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה - אוקטובר 2016 ראש השנה תשע"ז - גיליון 232

"הבחירה שלי אז והגאווה שלי עד היום הייתה לעבוד עם בני נוער. בשנות הצנע היה קשה למצוא עבודה ואנחנו עזרנו להורים במשכורותינו הצנועות. בזמנו יזמתי הקמת חוות נוער בשטח החקלאי שם נמצא היום בית הדיור המוגן 'אחוזת בית'. בני נוער גרו אז שם, עבדו שש שעות במהלך היום ובערב 25 למדו. זו הייתה הצלה של ממש. אחר כך גם שיפצתי את צריף הנוער עובד והלומד ברחוב רמב"ם ולשם הגיעו הנערים ללמוד אחרי העבודה. לא היו להם תנאים ללמוד בבית".

ארון הבובות של סוזן

ואחר כך? "אחר כך מוניתי לגזבר ההסתדרות, הפעלתי 'בית משפט לחברים' מטעם ההסתדרות והייתי פעיל במשמר האזרחי, בעמותה לאזרח הקשיש, ועדיין פעיל במאו"ר". לצדו של אברהם יושבת בתו דיתה ומקשיבה לסיפורים בקשב רב אף שהיא מכירה אותם היטב. שלוש בנות הביאו סוזן ואברהם לעולם: שרה, שהייתה גננת, דיתה שעוסקת בתראפיה באומנות ואסנת, עובדת בחברת תקשורת. ארבעה נינים יש לו לסטרומזה. "כאן נולדתי", מספרת דיתה בהתרגשות. "מה עשתה אימא כשכרעה ללדת? הייתה ממתינה לאבא שייסע למרכז להזמין טקסי. לא היה ברור מי יגיע ראשון אני או הטקסי". סוזן האישה והאם "התופרת של רעננה" קראו לה. "אילו הייתה מתמודדת על תואר אשת השנה הרי היה התואר קטן מדי בשבילה", כך .80- כתב לה אברהם בברכה ליום הולדתה ה סוזן הייתה תופרת משכמה ומעלה. את כל התחפושות לתהלוכותהעדלאידעברעננההיאתפרה, כמו גםאתהתלבושות )!( 180 ללהקות המחול. עד היום מסודרות בביתם על קולבים תחפושות. גם סוזן, כמו בעלה, התנדבה בעמותה למען האזרח הקשיש, תפרה תיקים למכירה וסייעה רבות לנזקקים". "אחד הזיכרונות הכי שמחים שלי מבית ההורים הוא חג פורים", מספרת דיתה, "בכל הבית היו תלויים כנפיים של פרפר, טול של כלה, שמלה של נסיכה. הבית היה שמח,אנשים נכנסו ויצאו שמחים עם תחפושת על כל אביזריה". מבין כל התחפושות שעל הקולבים שולפת דיתה את תחפושת הנמר שאימא תפרה לה בילדותה ועדיין עוברת מילד לילד. "זה אוסף שיקר לליבנו", אומרת דיתה, "אימא השכירה את התחפושות לנזקקים ואנו חושבים להמשיך את דרכה". kenig1@bezeqint.net

15

10/2016 - 232 רעננה