כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה - יוני 2018 - גיליון 252

רְצוֹנִי לְיוֹתֵר דוד אשל מאת:  כַּמָּה אֱוִילִי הַחַיִּים בְּגִילִי, רְצוֹנִי לְיוֹתֵר וַאֲנִי חַיָּב לְוַתֵּר. בִּגְלַל בִּרְכִּי אֲוַתֵּר עַל הַסְּקִי, בִּגְלַל שִׁכְחָה אֲוַתֵּר עַל שִׂיחָה, וּבִגְלַל דִּיסְק עִם פְּרִיצָה אֲוַתֵּר עַל רִיצָה.

טובה וולף מלכה מהולל מאת: 

את עדיין מתכוננת לפני שיעורים בתנ"ך שאת מעבירה במרכז היום? אני שואלת את טובה וולף, מורה מיתולוגית לתנ"ך בתיכון "אוסטרובסקי" בעיר. שעות בשבוע אני עובדת 30-25 "בוודאי", היא עונה לי בתמיהה על עצם השאלה, "בין על כל הרצאה. אני לא יכולה להרשות לעצמי להגיע לא מוכנה. חייבת לדייק בכל דבר עמודי פוליו, אבל לא מוציאה אותם מהתיק. בדיוק כמו שעשיתי 40 ועניין. אני כותבת ב"אוסטרובסקי". כל שיעור היה מוכן בתיק, אבל אף פעם לא הוצאתי את הדפים". טובה וולף עומדת בפני מעבר משמעותי. אחרי עשרות שנים ברעננה היא עומדת נכדים. 6- ילדים ו 2 לעבור לדיור מוגן בכפר-סבא. יש לה "אני מוכנה", היא אומרת בהחלטיות, "קשה לי להיות לבד. יש לי ילדים נהדרים ונכדים נהדרים אבל כולם עובדים קשה וגם עושים כמיטב יכולתם לבקר אותי, אבל

סיפור תמונה

אני לא רוצה להכביד עליהם. אני גם עם פחות אנרגיות לצאת. אני בטוחה שיהיה לי שם טוב". טובה היא אישה עם אנרגיות בלתי מתכלות. פעם בשבוע היא מתייצבת במרכז היום ומרצה על פרשת השבוע. יש הבדל בין עמידה לפני תלמידים בתיכון ובין תלמידים קשישים? "בטח", היא צוחקת, "לפני התלמידים הרשיתי לעצמי לנבל את הפה, פה אני לא מעזה." לנבל את הפה? "כן, הסופר המקראי מדגיש למשל שבת-שבע הלכה למקווה וכבר נהייתה טהורה, כדי להדגיש שההיריון הוא מדוד ולא מבעלה. אני נהגתי לספר להם על ספרו של ג'וזף הלר "אלוהים יודע" בו הוא הפך את דוד לדמות אנושית שקל להזדהות איתה ואת בת-שבע לדמות פחות פאסיבית. עכשיו הבנתי למה טובה מתכוונת ב"לנבל את הפה". . את השואה הם עברו באוזבקיסטאן לשם ברחו 1950 טובה עלתה ארצה עם הוריה ואחיה מפולין בסוף שנת חזרו לפולין וגרו בלודז'. 1945- עם פרוץ המלחמה. ב למה עליתם רק כעבור חמש שנים? "אימא לא רצתה לעלות, והיא ידעה על מה היא מדברת. עד יומה האחרון לא התערתה פה. אבא לעומתה התערה מיד. הוא היה איש מכירות של כימיקלים בתחילת דרכו ואחר כך של דבש מקיבוץ שמיר. כשנולדו הנכדים, הייתה לאימא שמחה". איפה למדת? "למדתי בבית הספר החקלאי במגדיאל, ואחר-כך בסמינר בבית-הכרם בירושלים. שירתתי בצבא כמורה בנח"ל בקיבוץ רעים. לא תקופה שהייתי חוזרת אליה. בהמשך החלטתי שאני לא רוצה ללמד בבית-ספר יסודי ועל כן המשכתי לאוניברסיטה העברית בירושלים, שם למדתי תנ"ך, פילוסופיה יהודית וקבלה". וחתונה? . ברעננה כולן התחתנו אז בגיל 25 "את מוטק'ה פגשתי רק בתום לימודיי באוניברסיטה. הייתי כבר זקנה בת . מוטק'ה היה מבוגר ממני והוא היה בעל נפלא ואבא נהדר לילדינו. הוא נפטר לפני מספר שנים". 18 איפה פגשת את דוד קורנגרין, מנהל תיכון "אוסטרובסקי"? . הוא היה עדיין סטודנט אז, 22 "קורנגרין היה שכן שלנו בשכונה שכבר לא קיימת, שכונת לסטר באחוזה שעות 5 וכשקיבל כעבור שנים אחדות את ניהול התיכון, הוא קרא לי ללמד בו. בשנה הראשונה הוא נתן לי שבועיות, שעה אחת בכל יום, ואני הייתי מגיעה באוטובוס מחולון עד רעננה. אחר-כך עברנו להרצלייה והמשרה שלי גדלה, ובהמשך חזרנו לרעננה". איך היה ללמד ברעננה? "בהתחלה נתן לי קורנגרין ללמד ספרות ולשון, ואני בכלל לא למדתי לשון, אבל את בניין קל אפילו אני ידעתי. התלמידים מייד עולים על נקודות תורפה של המורים החדשים, אז כשלימדתי את ההטייה של השורש ש.פ.כ שאל אותי תלמיד אם אפשר להטות גם בבניין הפעיל. 'כן, עניתי לו, אבל אתה לא מסוגל'. מאז נהיה שקט". ואיך היה בהמשך? "מוטק'ה בעלי תמיד אמר ש"אוסטרובסקי הוא ביתי הראשון". ובאמת, לא היה יום שלא רציתי ללכת לבית- הספר. מעשרים השנים הראשונות אני זוכרת כל תלמיד בשמו. עד היום יש לי חבורת תלמידות שאני פוגשת פעם בחודש, והן כבר סבתות. כשמוטק'ה חלה והיה מאושפז בבי"ח "מאיר", טיפלו בו כמה וכמה רופאים שהיו תלמידיי. מאוד ריגש אותי שזכרו לי חסד נעוריי וטיפלו בו במסירות רבה". וכשפרשת? שנה הרצאות 15 "לימדתי עוד שבע שנים במכללה שהיום קרויה על שמו של קורנגרין, אחר כך שמעתי בספרות מפי רוחמה אלבג וגם הרצאות בנושא אקטואליה ומשפט מפרופ' סוזי נבות המרתקת. עכשיו כבר קשה לי לעלות ולרדת מהאוטובוס אז הפסקתי, אבל אני ממשיכה ללמד בבית. תלמידים שרוצים לשפר את ציון הבגרות שלהם בתנ"ך כדי להגדיל סיכוייהם להתקבל לבי"ס לרפואה". מה משמח אותך? "אני אגיד לך מה משמח אותי. כשהייתי חיילת הייתי חוזרת מהקיבוץ אחרי נסיעה ארוכה וישר הולכת לבקר חודשים ויושבת בלול בחצר של סבתה. לימים הייתה אורנה תלמידתי 8 את אורנה (נהרי) אהרון שהייתה בת ב"אוסטרובסקי" והיום היא מנהלת את תיכון "אביב" בו לומדת נכדתי. זה משמח אותי". Mehulal2@netvision.net.il

בִּגְלַל אֵיזֶה מֶחְקָר אֲוַתֵּר עַל סֻכָּר, וּמִטַּעֲמוֹ שֶׁל מוּסָר

לֹא אֶטְעַם שׁוּב בָּשָׂר, וּבִגְלַל גִּזְעָנוּת בְּבֵיתָ"ר אֲנִי אוֹהֵד בְּנִסְתָּר. רְצוֹנִי לְיוֹתֵר וַאֲנִי חַיָּב לְוַתֵּר.

סְפָרִים עַל זִקְנָה הֵם אֶצְלִי בָּאָפְנָה.

אֲנִי קוֹרֵא עַל חָכְמוֹת מַה קּוֹרֶה אַחֲרֵי מוֹת וְהוֹן תּוֹעָפוֹת מוֹצִיא עַל תְּרוּפוֹת. הֲנָאָתִי מִגְּנִיחוֹת רַבָּה יוֹתֵר מִבְּדִיחוֹת. אֲנִי שָׁר וּמְזַיֵּף וְגַם בַּשֵּׁנָה... אֲנִי מִתְעַיֵּף.

וּבְתוֹךְ חֲלוֹמוֹת עוֹד יֵשׁ לִי חָמוֹת רְצוֹנִי לְיוֹתֵר וַאֲנִי חַיָּב לְוַתֵּר.

סֶקְס זֶה נִפְלָא אַךְ הַהִתְרַגְּשׁוּת מַגְבִּילָה. כְּשֶׁנִּסִּיתִי צְלִילָה הַגּוּף כִּמְעַט לֹא עָלָה וְאִם אֶכְתֹּב יְצִירָה יֹאמְרוּ: הוּא וַדַּאי בְּצָרָה. אֲנִי רוֹצֶה עוֹד נְכָדִים אֲבָל יֵשׁ לִי מְעַט יְלָדִים,

וְהֵם לֹא רוֹצִים יוֹתֵר לְנַסּוֹת וַאֲנִי נְכָדִים, לֹא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת. תִּקְוָתִי שֶׁהַנְּכָדִים מְבִינִים שֶׁעֲלֵיהֶם לְהַרְבּוֹת עֲבוּרִי בְּנִינִים.

בִּגְלַל שֶׁאֵינֶנִּי זוֹכֵר יוֹצֵא לִי מִפִּי מַשֶּׁהוּ אַחֵר,

הָיָה לי בָּרֹאשׁ רַעְיוֹן כֹּה מֻשְׁלָם הָיָה לִפְנֵי רֶגַע וּפִתְאוֹם נֶעֱלַם. הָה כֵּן נִזְכַּרְתִּי... רְצוֹנִי לְיוֹתֵר וְעַל זֹאת... לֹא אֲוַתֵּר: לֹא אֲוַתֵּר עַל מַהוּתִי שֶׁכָּל רֶגַע... יִהְיֶה אֵיכוּתִי, לֹא אֲוַתֵּר עַל אַהֲבָתִי כִּי הִיא...הַדָּבָר הָאֲמִתִּי. אֶתְבּוֹנֵן בַּחִיּוּב וְלֹא בַּשְּׁלִילִי וְאֶרְאֶה...כַּמָּה נִפְלָא וּמַפְלִיא יְכוֹלִים לִהְיוֹת... הַחַיִּים בְּגִילִי.

3

06/2018 - 252 רעננה