כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה - יולי 2018 - גיליון 253

אופנה הצועדת מתש"ח עד תשע"ח אופנה ישראלית מימי הקוקו והסרפן ועד חדוות השופינג בימינו אילה רז אוהבת אופנה. לא במובן הפשטני של חובבת שופינג, אלא אהבה אמיתית לאופנה הישראלית, למקורותיה, להשראותיה ולהתפתחותה. את הספר "חליפות העתים", הסוקר את של המאה שעברה, היא 80- ועד תחילת שנות ה 1882 התפתחות האופנה בארץ ישראל מאז של המדינה שבנו לעיין 70- כתבה לפני עשרים שנה בתום מחקר של ארבע שנים. לכבוד יום הולדתה ה בו. בצירוף מקרים לראיון איתה נפתחה במוזיאון ישראל בירושלים תערוכה הנושאת את השם: "מקום לאופנה: מסע בעקבות הבגד הישראלי". אביבה קניג מאת: 

אז איפה הן, הבנות עם הקוקו והסרפן? "העליות ארצה עם קום המדינה הכתיבו סגנונות לבוש שנעו בין רקמהתימניתלחולצהרוסית. אין ולאהיהאףפעםסגנון ישראלי. הישראלי מתלבש באופן כללי איך שנוח לו, דהיינו לא מעונב מדי ולא מהוגן מדי. סנדלי שורש וכפכפים עושים את העבודה. רוב סגנונות הלבוש בארץ כיום בנויים על קולאז' שמורכב ממוצרים היו ימי הזוהר של 70- וה 60- מועתקים ומיובאים מחו"ל. שנות ה תעשיית האופנה והטקסטיל הישראלית. זו הייתה התקופה שבה נעשה ניסיון של ממש לגבש סגנון ישראלי מקורי המשלב בין אתניות למודרניות. היום רוב מעצבי האופנה הישראלים עושים ככל שביכולתם לטשטש את הישראליות שלהם".

זהו כפתן הפסים שזקני הפלאחים עדיין לובשים. סבתא מעודה לא תפרה קומבז', אבל תמורת אורז ועדשים לילדיה היא לקחה על עצמה את המשימה. משני שקים של קמח היא הצליחה לתפור קומבז' לתפארת. כילדה אהבתי לבוא אליה. אני זוכרת שהייתי מוציאה ערימה של שאריות בדים צבעוניים שסבתא הייתה מאכסנת בתוך ציפית של כרית. סבתא הייתה גוזרת בגדים לבובה שלי ואני הייתי תופרת. זה היה הניסיון הראשון שלי בתפירה ומאד מצא חן בעיניי. החלטתי ללמוד תפירה בצורה מסודרת, וכך באמת עשיתי". רז למדה אופנה באקדמיה לאומנויות יפות ברוטרדם, הולנד, ועבדה כמעצבת אופנה בכמה מפעלים מיתולוגיים כמו "אתא" ו"לודז'יה". במשך עשרים ושש שנה שימשה מרצה בכירה ב"שנקר", מתוכן כיהנה במשך שבע שנים כראש החוג לעיצוב אופנה תוך שהיא מתמחה בהיסטוריה של האופנה במאה . היא גם מעצבת תכשיטים, אוצרת תערוכות ומחברת 20- ה ספרים בנושא. רז נשואה לדני רז, אדריכל וצייר, אימא לשרון, מהנדסת העיר יהוד ולעודד, פרופסור לאלקטרו-אופטיקה באוניברסיטת נכדים. 5- איינדהובן, הולנד, וסבתא ל איך הייתה האופנה הישראלית בשנותיה הראשונות של המדינה? צריך היה להתלבש כדי שלא יהיה קר וכדי לא 50- "בשנות ה 30- ללכת עירומים. מעבר לכך זה נחשב למותרות. בשנות ה נוסדה אופנת 'אתא' שנחשבה לסמל האיכות. הימים היו קשים והבגדים נמכרו במחירים זולים. מי שאימצו בחום את סגנון הלבוש הפשוט והאחיד היו חברי הקיבוצים וההכשרות. הבנים לבשו מכנסי חאקי, ואילו הבנות לבשו מכנסי התעמלות קצרים עם גומי. בגדי העבודה הכחולים שלטו בנוף הקיבוצי. בקיץ גיוונו עם מכנסיים קצרים (שיבר) ובשבת לבשו חולצה חגיגית רקומה, סימן ההיכר החזותי של החברה הישראלית במשך שנים. לבוש מרושל זכה לכינויים כמו 'שלומפר', 'שלוך', חוראני ועוד.

צילום: מוטי בן-ארויה

אילה רז בביתה

אישה אצילית ונאת מראה אילה. היא נצר לאחת המשפחות המיוחסות והוותיקות בטבריה, משפחות ענתבי וחיון שהגיעו לטבריה אחרי גירוש ספרד. "אני לא מזרחית ולא אשכנזיה", צוחקתאילה, אניס"טבמקור. בביתסבתי דיברו לדינו. למעשה האהבה ללבוש ולעיצוב באה לי מצד אבי. סבתי למדה לתפור בשביל לחיות. באחד הימים בא אל סבתא אחד הנכבדים הערביים וביקש שתתפור לו קומבז'. קומבז' הוא הלבוש המסורתי של ערביי ישראל לפני מלחמת העולם הראשונה.

8

07/2018 - 253 רעננה

Made with FlippingBook HTML5