כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה - אוגוסט 2018 - גיליון 254

ברכה וייסברט לאה קליין מאת: 

"השבוע היה לי אירוע מרגש מאוד", סיפרה ברכה וייסברט בישיבת מערכת 'כיוון חדש'. "העברתי הרצאה בסקייפ לכיתות של נכדיי בסיאטל במדינת וושינגטון על נושא השואה. הם ראו אותי ואני אותם. סיפרתי להם על הפרטיזנים היהודים ביער באוקראינה שבו חייתי גם אני כשנתיים וחצי. הם קראו את ספרי 'לחיות ולהילחם יום נוסף' ושלחו לי גלויה גדולה לאות תודה, בה כתב כל תלמיד את התרשמותו". ברכה וייסברט היא אחת מכתבי עיתוננו ובימי זיכרון היא מספרת בבתי הספר ובפגישות שונות על חייה בשואה. , היא אלמנתו של גבריאל ז"ל. להם שלושה ילדים ושמונה נכדים. 80 , ברכה קבענו פגישה אישית לשמיעת סיפורה. "להוריי היה באוקראינה בית חרושת לבדי צמר מעולים שאותו ניהל גרמני מאזור הסודאטים. מהיכן הגעתם ליער ואיך? לאוגוסט 22- כשנלקחנו לגטו הוא המשיך לנהל את המפעל ומדי פעם הביא לנו מעט אוכל וחלב בשבילי התינוקת. ב

סיפור תמונה

הגיע לביתנו שבגטו ואמר שאנו חייבים לעזוב ברגע זה כי הרוצחים הנאצים הגיעו לאזור. סבא לא רצה לעזוב בטענה ש 'הגרמנים הם עם מתורבת' אך אחי לקח את ידי ויצא משער הגטו. אמי, אחותי ודודיי רצו אחרינו והגענו לביתו של איכר אוקראיני ידיד המשפחה והוא נתן לנו מקום מסתור ברפת. לאחר זמן קצר גם אבא הגיע ולקח אותנו משם ליער שבאוקראינה בו הקימו הגברים יחידת פרטיזנים יהודים שלחמו בנאצים". "לאחר הבריחה שמעתי כל הזמן 'אסור לבכות, צריך להיות בשקט', ויש לי עוד זיכרון אחד שהייתי מאוד רעבה ואימא הראתה מה הזיכרון הכי מוקדם שלך? לי פרוסת לחם ואמרה: 'ברנדה'לה (כך קראה לי), זו פרוסת הלחם בשבילך למחר'. בכיתי ואמרתי 'אבל אני רעבה עכשיו', והיא נתנה לי את פרוסת הלחם." "האספקה ללוחמים הייתה על ידי מטוס שנשלח ממוסקבה ומדי פעם גם היה לוקח בחזרה למוסקבה נשים וילדים. אימא קיבלה אספקה מה אכלתם? של קמח ושמרים, עשתה בצק והלכה לכפר נטוש ליד היער שבו נשאר רק בית אחד ובו אח ושם אפתה את הלחם עבור הלוחמים". "כשהייתי בת שש וחצי הגיע הצבא הרוסי לאזור ושוחררנו. הגענו לעיר רובנו שבאוקראינה. שם היינו המשפחה היחידה איך יצאתם מהיער ולאן? ששרדה כמשפחה. אימא ניהלה מחברת שבה הייתה רושמת את שמם של הניצולים וכשבאו עוד ניצולים היו באים לביתנו לראות ולגלות אם נשאר מישהו ממשפחתם". "אימא פחדה לשלוח אותי לבית-הספר ולימדה אותי בבית. תוך זמן קצר עזבנו את רובנו והגענו ללודז' שבפולין. שם פעל ארגון הבריחה למדת ברובנו? לארץ-ישראל שעזר ליהודים לעלות ארצה על ידי ניירות מזויפים. את שמי ברנדה'לה שינו לשיינדל'ה". "אימא הייתה חוזרת ואומרת: 'ברנדה'לה, יש לי סוכרייה בשבילך' וכשהייתי באה לקחת, לא נתנה לי. אבל כשקראה איך מלמדים ילדה לזייף את שמה? שיינדל'ה ובאתי, נתנה לי את הסוכרייה. כשהגענו לגבול אימא הייתה בטוחה שאגיד את שמי המזויף". "מגיל ארבע עד שש וחצי היינו שם כל המשפחה – הוריי, אחיי ודודים. כל הגברים שרתו בגדוד הפרטיזנים של גנרל מדבדב". באיזה גיל היית ביער?

הַהַבְטָחָה ברכה ויסברט מאת:  אַתְּ הוֹלֶכֶת בְּרֹאש מֻשְפָּל בּוֹחֶנֶת כָּל מִרְצֶפֶת ְכְּאִלּוּ כָּאן יִמָּצֵא הַמִּבְטָח. וּלְרַגְלַיִך ְרַק צוֹאַת כְּלָבִים. הָרִימִי רֹאשֵך שְֹאִי עֵינַיִךְ אֶל הַשָּמַיִם רְאִי אֶת הַכּוֹכָבִים הַזּוֹהֲרִים הָאוֹת לַהַבְטָחָה הָעַתִּיקָה, שֶנִּתְּנָה לָאֲבוֹתַיךְ. אֶת הָאוֹצָר לֹא תִּמְצְאִי בַּשָּמַיִם, רַק הַכּוֹכָבִים זֵכֶר לַהַבְטָחָה שֶנִּתְּנָה, שֶאוּלַי תְּקֻיַּם, לֹא, לֹא לָךְ... אַךְ אוּלַי לְבָנַיִךְ?

"מפולין הגענו לברלין ההרוסה. ארגון הבריחה שיכן אותנו במלון ונאמר לנו שנהיה המשך המסע? תמיד מוכנים לרגע שיגידו לנו לקום וללכת. וכך עברנו גבולות רבים עד שהגענו למחנה עקורים בגרמניה , אחרי 1948- המערבית. שם הייתי שלוש שנים והתחלתי ללמוד מכיתה א' עד ג' בבית ספר עברי. ב הכרזת קום המדינה, נסענו למרסיי ועלינו על אוניה ששמה היה 'פאן יורק' ושונה לאחר מכן לשם עברי 'עצמאות'. הגענו לחיפה. שם קיבל את פנינו שר הקליטה כי היינו האנייה הראשונה הליגלית שהגיעה למדינת-ישראל. "בעזרת המשפחה שלנו בארץ קיבלנו שני חדרים ביד אליהו שבהם גרנו איך הסתדרה המשפחה בארץ? שתי משפחות. אחד הדודים מארצות הברית שלח כסף למקרר חשמלי. זו הייתה תקופה הצנע וכל יום רביעי חילקו מנות בשר וכל השכנות הביאו את מנות הבשר למקרר. בספרי 'חיים חדשים בארץ חדשה' סיפרתי על כל הקשיים." "לאחר שנישאנו עברנו לארצות הברית. שם חיינו תשע שנים וכשחזרנו התיישבנו בחיפה גרתם בארץ? והתחלתי לעבוד בספרייה של אוניברסיטת חיפה ולמדתי ספרנות. לאחר עשרים שנה חזרנו לארצות הברית ובה ניהלתי את ספריית היודאיקה הגדולה ביותר במדינה ניו-ג'רזי בקמפוס של מטרו-ווסט, שהתיכון של רעננה על שמו. שם הכרתי את ביילסקי וחופרי שהיו ראשי עיריית רעננה ואת בילי הספרנית, וכשחזרנו מארצות הברית והגענו לרעננה הגעתי לארכיון. שם תרגמתי את מכתביו של ברוך אוסטרובסקי - שהיה ראש המועצה הראשון של המושבה - מאידיש לעברית". "כמובן כותבת בעיתוננו, מתנדבת ב'עזר מציון' ב'קהילה תומכת' וב'בנק הזמן'. כרגע ובגמלאות? כותבת את ספרי החמישי". "אני קוראת לפחות ספר אחד בשבוע, מנויה לקונצרטים ולהצגות. חיי חברה מאוד חשובים ובילויים? לי. אני בקשר מתמיד עדיין עם חברותיי מבית-הספר העממי והתיכון וכמובן אוהבת לבלות בחיק המשפחה". cleah1@walla.com

3

08/2018 - 254 רעננה