כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה - אוגוסט 2018 - גיליון 254

זה אולי מפתיע אבל לפעמים אני מהרהרת בליבי: הלוואי שיכולתי לחזור לתקופה שחייתי במעברה, לחיי הפשטות, היופי, הנתינה אחד לשני. הרגשנו את החגים, במיוחד את קניית הבגד החדש לקראת החג. לקראת הקיץ קנו לנו נעלי גומי, ולפני ראש השנה, לקראת החורף, קנו לנו מגפיים. לאבא היו ידיים טובות הוא בנה בכוחות עצמו שני צריפונים: אחד לשירותים ואחד למטבחון. הכול היה מטופח ונקי, בגינה גדלו פרחים מרהיבים, בכל יום שישי הכינה אימי זרים למורות שלנו. משפחתי הייתה מאושרת ושמחה, לא הרגשנו קיפוח, התקדמנו יפה, נחשבנו למשפחה טובה וילדים עם חינוך טוב. לפעמי אני חושבת לעצמי שהייתי עוברת היום לעיר פיתוח בדרום, לירוחם או לדימונה, להרגיש שוב מה שחוויתי במעברה". אבל לא כולם הרגישו כך. כדי להתגבר על קשיי התחבורה מהמעברה למושבה תפס אחד מתושבי העיר יוזמה פרטית ובהיותו בעלים של משאית פתח "קו הסעות" פרטי וקבע כראות עיניו את לוח הזמנים ואת מחירי הנסיעה. רבים מאוד מאנשי המעברה פנו לפשע וחיו מגנבות. ובסוף, כמו תמיד, הרתיחה הפנימית הביאה לפיצוץ. תושבי המעברה יצאו להפגנה סוערת מול משרדי מועצת רעננה. וכך :1954 בספטמבר 28- נכתב בעיתון "קול העם" ב "הפגנהסוערתערכוהבוקרתושבימעברתכפרנחמן ... בדרישה לספח את המעברה למועצה המקומית רעננה במטרה לקבל שירותים מוניציפאליים ובעיקר סידור עבודה. בין המפגינים היו נשים רבות שהחזיקו בזרועותיהן את ילדיהן. המפגינים צעדו ברחוב אחוזה ומנעו בכך את תנועת המכוניות, נשאו לחם! ועבודה! המועצה המקומית, כרזות וקראו סיסמאות: .. שוטרים, בעזרת אלות ומעצרים ניסו לפזר הכירי במעברתנו! את המפגינים אבל מאמציהם כשלו, ולאחר שהמפגינים איימו לשבות על רחוב אחוזה, ניאותו חלק מחברי מועצת רעננה לקבל משלחת של המפגינים ולשמוע את בקשותיהם. ראש המועצה לא נמנה עליהם כי ברח מבניין המועצה כי נפל פחד המפגינים עליו." ההפגנה השיגה את מטרתה והמעברה סופחה לרעננה ברוב דעות ממש חגגנו. ההפגנה עשתה לה הדים בכל הארץ, המוסדות הארציים התערבו, והביאו לסוף את סיפור מעברת רעננה למועצת רעננה. , הספר בה"א הידיעה של רעננה, זוכר היטב את הרצל אדיר הימים ההם. הוא נולד וגדל במעברת רעננה כמעט במשך כל ימי שנות קיומה. הרצל הגיע למעברה כעובר בבטן אימו וזכה לברית מילה רק בהיותו בן שנה שכן לא נמצא מוהל במעברה. עזב הרצל עם משפחתו את המעברה ועבר להתגורר 12 בגיל בעיר, שעוד הייתה בימים ההם מושבה.

הלכנו כולנו, כל הילדים, לעבוד בשדות. עם סיום העבודה נתנו לנו האיכרים מעט מהתוצרת כגון: ירקות, בוטנים, תפוזים, תפוחי אדמה וכדומה. כך העשרנו במקצת את סל המזונות הדל של המשפחות. "תנאי המגורים במעברה היו קשים. תחילה גרנו באוהל, אחר כך עברנו לצריף הבנוי מפחים. המגורים בפחים היו קשים. בחורף דלף הגשם,

צילום: מוטי בן-ארויה

הרצל אדיר

בסופות קשות הכול דפק והרעיש והיו דליפות מים רבות. מהרוחות הכול התנדנד, והצריף חישב לעוף לכל הרוחות. על חימום לא היה מה לדבר. אם רצית להתפנות היה עליך לצאת החוצה כי שם היו ממוקמים השירותים. על רחצה במים חמים במקלחת יכולנו לחלום. אם רצית להתרחץ במים חמים, היה עליך לחמם מים בקומקום על הפתילייה. לילדים לא היו מיטות וישנו על מזרונים. הוריי מספרים , בהיותי תינוק, גשמים ושלגים רבים ירדו 1951 כי בשנת בארץ. הגשמים זרמו באוהל כנחל שוטף. מיטת תינוק לא הייתה בנמצא והמים שזרמו באוהל השיטו כסירה את הדלת ששימשה לי תחליף למיטת תינוק, כמעט עד הוואדי. למזלי אחד מתושבי המעברה מצא אותי והחזיר אותי להוריי".

מבט על מעברת רעננה בכפר נחמן

החוויות הקשות השפיעו על החיים? "היו צרות והיו המון קשיים", עונה הרצל, "המזון שלנו התבסס בעיקר על לחם יבש עם מרגרינה וסוכר ולפעמים גם קצת ריבה, אבל לנו הילדים הייתה המון שמחת חיים. טיילנו בלי סוף בסביבה היפה, בחורף קטפנו נרקיסים ליד הרכבת בשפיים, ובאביב כלניות ופרגים, וכולנו הקמנו משפחות נהדרות בארץ- ישראל". חוסלה סופית המעברה בכפר נחמן ותושביה 1964 רק בשנת הועברו לרעננה ולישובי הסביבה. orazruya@walla.com

"למדתי בגן ובבית-הספר בכיתות רב גיליות. את המשחקים בנינו במו ידינו, לאחר שסיימנו את יום הלימודים בבית הספר

5

08/2018 - 254 רעננה