כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה - אוגוסט 2018 - גיליון 254

הישראליות האמיתית

מניח שהשאלה שהעלו ילדיי מטרידה גם הורים אחרים בני הארץ. מדוע להמשיך ולהתגורר פה? הכרתי את הקיבוץ והחלטתי לעבור ולהתגורר בו תקופת מה כדי לנסות ולמצוא תשובה לילדיי ולי. כאשר פניתי בפעם הראשונה למזכירות הקיבוץ דחו רוב החברים את בקשתי כי לא רצו שעיתונאי יתרוצץ במקום... רק לאחר שהופעתי בפניהם והסברתי את הרקע ניאותו לקבלני, ומאז זכיתי לשיתוף פעולה מלא מצדם. מצויד במצלמת טלוויזיה ובמכשיר הקלטה ביליתי שם למעלה משנה, כשאני מקליט ומצלם אנשים ואירועים ואוסף רשמים. ובאמת, מצאתי שם את אשר חיפשתי: אנשים שאהבת המולדת היא לחם חוקם, שנאחזים בקרקע כאשר קו הגבול הוא התלם האחרון שהם חורשים, ושסולידריות בין-אישית ודאגה לזולת הם ערכים שטבועים בדמם. עכשיו יש ברשותי חומר רב אותו אני מייעד להפקת סרט תיעודי". כיצד מתקדם הפרויקט? "הפקת סרט דורשת משאבים כספיים רבים. אני ושותפיי לחברת ההפקות שהקמנו מנסים להשיג מקורות מימון מגופים, מארגונים ומקרנות שונים. בינתיים ללא הצלחה". האם ישנם פרויקטים נוספים שאתה מתכנן? "בהחלט. המדובר בפרויקט מיוחד במינו שהולדתו מרתקת. נקרא לו 'פרויקט אתיופיה' ("מבצע משה"). במסגרת המילואים שירתי בחיל האוויר. תפקידי היה לתעד את פעילויותיו השונות. תמיד, אגב, רציתי להיות טייס והמילואים בחיל האוויר אפשרו לי להגשים חלום ולטוס. בדרך לא דרך נודע לי על המבצע להעלאת יהודי אתיופיה. ("מבצע שלמה" שעות הטיסה 36- - הרכבת האווירית שבמשך כ 1991 במאי העלתה חלק מיהודי אתיופיה לישראל -ע.מ.) המדובר היה אז במבצע חשאי לכל דבר שהלהיב את דמיוני העיתונאי. החלטתי לנסות בכל האמצעים שברשותי להשתלב בו במטרה לתעד את המבצע ההרואי". והצלחת? "כן. להשיג את האישור לא היה קל. התעקשתי ובסופו של דבר נטלתי חלק בטיסות של מטוסי הענק "הקרנפים" שהביאו את קלטות. זו 200- העולים ארצה. תיעדתי את המבצע ביותר מ הייתה חוויה של פעם בחיים כולל הביקור בסודאן. הקלטות אוכסנו כחומר מסווג ביותר בארכיון המוסד". ועכשיו אתהמתכוון להשתמשבהן לצורך הפרויקט שלך בנושא? "לא תאמין מה שקרה איתן. לאחר מספר שנים נעשתה בדיקת מצאי והתברר שהקלטות הושמדו בטעות. מעשה שלא ייאמן. עד היום אינני מבין כיצד זה יכול היה לקרות".  10 המשך בעמוד

עם דני רחמים, אחראי על גידולי השדה בנחל עוז.

מה קרה אפוא עם הכוונות הפוליטיות? "לפוליטיקה די נגררתי...בשיחה עם ציפי לבני הבנו שנינו שהדרמה הישראלית הפגישה אותנו באותה נקודה: היא, שחונכה בבית בית"רי אדוק, ואני בבית מפא"יניקי. היא הציעה לי לעבוד ביחד. לאחר התלבטות הודעתי על נכונותי. במסגרת מסע 'מים לים' שכלל הרבה מפגשים נפגשתי עם קבוצת חקלאים מחבל תענך בביתו של מושבניק מאזור טבריה. למחרת שאל אותי אם אני רוצה להיות חבר כנסת ומבלי לחכות לתשובתי אמר: 'לא תהיה'. תהיתי למה והוא השיב שבפגישה אתם אמרתי את האמת שלי ללא כחל וסרק וזו טעות. לדבריו, אנשים לא רוצים לשמוע את האמת ולכן סיכויי אפסיים. התקשרתי לציפי לבני ואמרתי שאני מוותר". פרט פיקנטי: אביו, אל"מ אריה רז, כיהן כשליש הצבאי של הנשיא שז"ר. במהלך שיחתנו נשמע ברקע קולו של קריין החדשות המודיע על עוד תקרית בנחל עוז. רז נדרך. הוא מתנצל ויוצא לעשן. בשובו הוא מספר: "בנחל עוז גרתי לאחרונה שנה. זו הייתה חוויה מדהימה. הגעתי לשם כתוצאה ממפגש שבת משפחתי עם שלושת ילדיי: מאיה שגרה בלוס אנג’לס עם בעלה השחקן מארק איווניר, מיכל, שסיימה לאחרונה בהצטיינות לימודיה בבית-הספר לאומנות 'סלייד' הלונדוני, והיא כבר אמנית בפני עצמה, ויהונתן, עורך דין במקצועו. אביה של ענת רעייתי, פרט חשוב לדיון, היה הטייס שהביא את אדולף אייכמן ארצה. בשיחה סביב השולחן העלו ילדיי את השאלה: למה להתגורר בישראל? זה הפתיע אותי. בפעם הראשונה קרה לי שלא מצאתי מייד את המילים לענות. אמרתי לאשתי ענת, שהיא פסיכולוגית קלינית במקצועה וכיום עוסקת בשיווק ספרים, שלא ברור לי איך גמגמתי ואיך לא השבתי מיד שאין לנו כל אלטרנטיבה". ומה הקשר לנחל עוז? "לאחר המפגש החלטתי לבדוק בעצמי מהי הישראליות בהתגלמותה. איך משתלבות היום הציונות והחלוציות. אני

9

08/2018 - 254 רעננה