כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה - ספטמבר 2018 - גיליון 255

והצהרת ממשלת ישראל לגבי שינוי החוק שלמה בינשטוק מאת:  "החוק הפולני"

טור אישי

לאחרונה ניתנה הצהרה משותפת של ראש הממשלה נתניהו ועמיתו הפולני בה נאמר כי פולנים רבים עזרו להציל יהודים, ושלמרות שרוב השמדת יהודי אירופה נעשתה על אדמת פולין, הרי מדובר בעיקר באחריות של הגרמנים.

כששער עץ גדול נמצא בכניסה. השוער היה פולני. ההמון ניסה לפרוץ את השער ולהיכנס לחצר כדי לסיים את מה שהיטלר לא הצליח. כל הגברים יצאו מהחדרים והתאספו ליד השער ומנעו את פריצתו. המשטרה הפולנית הגיעה באיחור ופיזרה את הפורעים. רק אז הבינה משפחתי וחלק גדול מהיהודים האחרים שיש לעזוב את פולין בה חיו יהודים כאלף שנים! ואכן, בדרך לא דרך, הברחנו את הגבול לגרמניה. שם התגוררנו במחנה עקורים במשך שנתיים וחצי, עד שקמה מדינת ישראל ועלינו ארצה. בחיי הבוגרים הרגשתי צורך לחנך את הצעירים וללמד אותם את מה שקרה בזמן השואה. לימדתי ב"יד ושם" קורס של מורי דרך לפולין. שלוש-עשרה פעמים הדרכתי בני נוער ומבוגרים במסעות בפולין ותמיד, אבל תמיד, הדגשתי את האנטישמיות השורשית הפולנית כפי שהוריי סיפרו בילדותי וכפי שראיתי וחוויתי על בשרי. גם בזמן המסעות חווינו אנטישמיות. כשביקרתי עם תלמידים בעיירה גורא קלווריה, ליד בית מדרשו של הרבי מגור, הקיפה אותנו קבוצת נערים. הםקיללו אותנו ואף רגמו אותנו באבני חצץ מהמדרכה. כשראו זאתאנשי המשטרה, שעקבו אחרינו, הםהגיעו במהירות וגירשו אותם בעזרת אלותיהם. ב"שקצים" שכאלה נתקלנו גם בלודז' כשסיירנו בחלק הישן של העיר. רוב משלחות הנוער יוצאות בליווי אנשי ביטחון. בערים הראשיות מתלווה גם בדרך כלל ניידת משטרה פולנית. כשביקרנו בקילצה, ליד הבית שבו היה הפוגרום, נפתח החלון מעלינו וזכינו למטר של קללות מתושבי הבית. מתברר שהם חוששים שהיהודים באים לקחת חזרה את הרכוש שהם פלשו לתוכו. בעיירה יבוז'נה סיירתי עם יהודים מארה"ב ומקנדה שבאו לעיירה שבה נולדו או שבה חיו הוריהם. כאשר המקומיים ראו שאנשי הקבוצהמתכוונים להיכנס לחצרות, בהם גרו לפני המלחמה, הם החלו להמטיר אבנים וגרמו לנו להסתלק מהמקום. בלודז' עיר הולדתי, כאשר עמדתי בחצר והראיתי לאשתי היכן נולדתי, החלו לזרוק עלינו מהקומה העליונה בקבוקי וודקה ריקים בליווי קללות. מובן שוויתרנו על הביקור בדירה ועזבנו מיד את המקום. כשהסתובבנו בעיר ראינו במספר מקומות צלבי קרס, ראינו גם כתובותבפולניתשלאהבנו, אך התרגום שקיבלנו היה אנטישמי. "החוק הפולני", שבא לטהר את ה"שרץ", פסול בעיניי ונוגד את העובדות ההיסטוריות כי הרי מאות ואולי אלפים נספו אחרי המלחמה כאשר חזרו לערים ולעיירות ששם נולדו. איני מבין מה דחף את ממשלת ישראל להסכים ל"חוק הפולני", גם אם נכנסו בו מעט תיקונים. את מה שקרה בפולין לפני המלחמה, בעת הכיבוש הנאצי ואחרי השחרור צריך להשאיר בידי חוקרי ההיסטוריה. Shinbet37@gmail.com

משפטים אלה ממעיטים בחלקו של העם הפולני כמי שסייע להשמדה זו. ההצהרה הזו מדאיגה ומכעיסה את חוקרי השואה וביניהם פרופסור יהודה באואר, חתן פרס ישראל ובכיר חוקרי השואה בעולם. גם אני מצטרף לדאגתו ולכעסו. בעיר לודז' שבפולין. כילדחוויתי אתהחיים 1937 נולדתי בשנת בגטו תחת השלטון הגרמני כמעט חמש שנים וחצי, מהכיבוש . לפני 19/1/1945- הגרמני ועד השחרור בידי הצבא הרוסי ב שנסגר הגטו ברחנו לעיירה מחוץ לעיר. ניסינו להסתתר שם, אך זה לא התאפשר. בדרך חזרה זיהו אותי ואת אמי כיהודים והיכו אותנו קשות. אבי, שנראה כגוי, החליט לעזור איכשהו לנו וגם הוא הוכה ונחבל. בתקופת הגטו נספו חלק גדול מבני משפחתי שנשלחו לחלמנו ולאושוויץ. אני, אחותי והוריי שרדנו כי אבי עבד בהובלתמצרכים מהרכבת והיהעובד נחוץ. לפני המלחמההיו לו חבריםפולנים והם נהנו מאוד לבואאלינו בערבי שבת ולאכול חלה יהודית וגעפילטע פיש, שאמי היטיבה להכינם. חלק מחברים אלה, כבודדים, עזרו לאבי בהברחת מזון לגטו שסבל מאוד מרעב, אך הם לא העזו להסתכן יותר כי פחדו לסכן את משפחותיהם. אני יודע שמספר חסידי אומות העולם מפולין עולה על ששת אלפים איש ואישה. זה היה מסוכן מאוד מבחינתם, אבל זו הייתה טיפה בים, כי יהודי פולין מנו לפני המלחמה כשלושה וחצי מליון יהודים! השנאה ליהודים לא פסקה גם לאחר המלחמה. אני חוויתי זאת על בשרי כשסוף סוף נגמרה המלחמה והתחלנו, אני ואחותי, ללכת ללמוד בבית-ספר פולני. היינו שם ילדים יהודים בודדים- שיצאו מהמחבואים, חזרו מרוסיה, ובודדים, כמוני וכמו אחותי, ששרדו את אימי הגטו. בבית-הספר הייתה תלבושת אחידה. החולצות הלבנות, שלבשנו בבואנו לבית-הספר, הפכו אדומות מדמנו בגלל המכות שהילדים הפולנים היכו בנו. המורים הפולנים לא נקפו אצבע לעזור לנו. אחרי מספר חודשים העבירו אותנו ההורים ל"חדר" יהודי שנפתח בעיר החדשה. מאז אני לא מדבר פולנית. גם אם ידעתי מעט, זה נשכח. המילה "ז'יד" רדפה אותי במשך שנים רבות. לא פעם שמענו את הפולנים צועקים "ז'ידים- לפלסטינה" (יהודים לפלסטינה). אך בזה לא תמו סבלותינו. כמעט יותר משנה אחרי תום )4/7/1946( , המלחמה, ואחרי הפוגרום הנורא בקילצה התנפל המון פולני באחד הלילות על הבית שבו התגוררנו עם עוד משפחות יהודיות. זו הייתה חצר גדולה שסביבה חדרים,

9

09/2018 - 256 רעננה