כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה - ספטמבר 2018 - גיליון 255

255 גיליון

2018 אלול תשע"ח - תשרי תשט"ע ספטמבר

המגזין לאזרח הוותיק ברעננה

13-12

11-10

8-6

אורי אבנרי

בשדה כובס

מנהל העיר

עברית - מבזקים - טריוויה - תשבץ - בישולאה - תזונה - סרט - טכנולוגיה - טיול - אופנה - ספר מדורים קבועים:

לעומת זאת, לו כן הייתה אדיבה ואולי אפילו נחמדה, יכול היה הרווח לפרט ולמדינה להיות משמעותי ולהפוך את המינוס בבנק הפנים של המדינה לפלוס. ובאופן לא מפתיע – לעשות זאת ללא שום מאמץ. מכאן כמובן אני ממריאה לכל שטחי החיים בארץ. האדיבות, השירותיות, הנחמדותומאורהפניםמוסיפיםכלכךהרבהלאיכות החיים. משום מה זה סוד שמור. לו היו יותר אנשים מגלים את הסוד הזה בסניפי הדואר, בקופות החולים, במוסכים, בכבישים, בבנקים, בשירות הציבורי ובעוד אלפי מקומות, לו היו יותר אנשים נחשפים לסוד הזה, אני בטוחה שהבריאות הפרטית כמו גם הלאומית היו משתפרות בהרבה. לחיוך יש יכולות תרפויטיות ידועות, וגם יכולות מניעתיות של כל מיני מרעין בישין. לא ננסה? לכבוד השנה החדשה אני ממליצה לנסות. מותר לנסות את זה לבד בבית. שימו לב שזה מדבק. אם תחייכו אתם, אל תתפלאו אם יחייכו אליכםבחזרה. לא יפתיעאותי גםאםתדווחו עלשיפור ניכר במצב הרוח ובבריאות. מערכת "כיוון חדש" מאחלת לכל גמלאי רעננה שנה טובה ומבורכת. Mehulal2@netvision.net.il

מלכה מהולל מאת: 

"אני ממש לא חייבת להיות נחמדה אליך", ככה בדיוק היא אמרה לי, מי שהציגה עצמה כאחראית על הבודקים הביטחוניים של רשות שדות התעופה כשהערתי לה על התנהגות קשוחה ולא ראויה. שקלתי להמשיך איתה את הדיון על כך, אבל רציתי בכל זאת להספיק לטיסה, וכך יצא שהמראתי ליעדי בתוגה קלה. ומדוע תוגה? משום שברי לי שהבודקים והבודקות לוקחים את תפקידם ברצינות, וכי אחריות גדולה מוטלת על כתפיהם, וכי הם מקבלים הוראות ברורותשלא להתלוצץ עם הנבדקים, ובכל זאת. בכל זאת הם גם הפנים הכמעט אחרונים שהעוזבים את הארץ רואים, ועל כן מוטלת עליהם גם האחריות לעשות את עבודתם באדיבות. לא בסחבקיות, לא בחפיפיות, לא בדאחקות כמו שהחבר'ה אומרים, אלא באדיבות. כי בחשבון של רווח והפסד יוצא שאנחנו בהפסד מגישת ה"אני ממש לא צריכה להיות נחמדה אליך". הגישה הזאת היא הזיכרון שתיירים לוקחים עימם בדרכם הביתה והיא מכתימה כל חוויה טובה שהייתה להם פה. הגישה הזאת מעכירה את מצב רוחם של הישראלים שממילא נמצאים בתקופה שפופה שמעודדת את אווירת הנכאים והקיטורים, ואני בטוחה שהיא גם לא טובה לבודקת עצמה. פלוס 531 סוף סוף באיחור של חצי שנה נפתח לתנועה כביש הוא 531 . פרויקט 20 המתחבר לכביש איילון דרום, כביש מהלך תשתיתי גדול המבוצע בשנים האחרונות במרכז הארץ, וכולל חיבור של כביש רוחב חדש אל כבישי האורך . להשלמת 2 הגדולים: נתיבי איילון וכביש החוף, כביש התוכנית חסר כרגע מקטע נוסף בכביש איילון דרום, עם כביש החוף. 531 שיחבר את הכביש החדש אמור לצמצם משמעותית את זמן הנסיעה מרעננה לתל-אביב. בהחלט חדשות טובות לשנה החדשה. / - פלוס מינוס +

טיפול שורש מאיר חוטקובסקי מאת: 

לאחר שנים של הבטחות, דיונים והקמת וועדות, נמצאסוףסוף התקציב לטיפולי השיניים יזכו הקשישים בני 2019 לגיל השלישי. החל מתחילת שנת ומעלה לטיפולי שיניים משמרים ומונעים בהשתתפות 75 במסגרתקופותהחולים. סגן שר הבריאות ₪30 סמליתשל : "נאבקנו לכלול בספר התקציב את המהלך יעקב ליצמן 1.1.19 למימון טיפולי שיניים למבוגרים והצלחנו. בתאריך יחל המהלך ובימים אלה אנו מקיימים דיונים  סופיים על יישום מתווה התקצוב לפי חלוקה לשנים הקרובות, גילאים וסוגי הטיפולים בהדרגה". meirch@gmail.com

חדשות הגמלאים

עובר ושב עובר ושב

˘„Á

202 גיליון

2014 ניסן תשע"דאפריל

המגזין לאזרח הוותיק ברעננה

מלכה מהולל עורכת ראשית: לאה הראל עורכת לשונית:

נילי אפלבוים, אביבה אסיאו, בלומה בינשטוק, שלמה בינשטוק,

חברי המערכת:

יהודית הלפר, ברכה ויסברט, מאיר חוטקובסקי, עוזי מנור, לאה קליין, אורה צרויה, אביבה קניג, רות רסין. מוטי בן-ארויה צלם המערכת: 4331125 רעננה, מיקוד 114 רח' ההגנה כתובת המערכת:

לעורכת "כיוון חדש" מלכה מהולל ולבעלה ירון, מזל טוב וברכות חמות לרגל נישואי הבת דנה עם בח"ל דור

09-7729320 : , פקס 09-7747041 טלפון: העמותה למען האזרח הוותיק ברעננה המו"ל: 054-6471244 : אסתר טאירי מודעות לפרסום: מנדל עיצוב והפקות דפוס (אנה קירי) גרפיקה:

מאחלים: חברי מערכת "כיוון חדש" והנהלת העמותה

תגובות לכתבות בעיתון ניתן לשלוח לכל אחד מחברי המערכת. ראה כתובת מייל בתחתית הכתבות. רעננה מאחלת שנה טובה לכל גמלאי העיר. תמונת שער: מלכה מהולל צילמה:

2

09/2018 - 256 רעננה

העמותה למען האזרח הוותיק רעננה

לקראת השנה החדשה שלוחות ברכותינו, לראש העירייה, לחברי מועצת העיר והעובדים, לוועד המנהל של העמותה למנהלות המרכזים, לצוות העובדים והמתנדבים למבקרי מרכז היום ומרכז התרבות כושר ופנאי לכולם ברכת שנה טובה שנת בריאות, אושר, נחת ושגשוג יהי רצון שהשנה הבאה תהא שנת שלום ובשורות טובות. ר.ש. שירותי הסעדה 054-2398777 להנהלת מרכז היום, ולכל גימלאי רעננה בברכת שנה טובה ומבורכת בריאות ואריכות ימים לשירותכם תמיד ויקטור - ר.ש. שירותי הסעדה שנה טובה לחברי מערכת “כיוון חדש“ והנהלת העמותה 0 5 4 - 4 8 3 8 3 5 0 מנדל MNDL דפוס ן הפקות ן עיצוב מאיר קצין חיימקה פרלשטיין העמותה מנכ"ל יו"ר

תושבות ותושבים יקרים,

בפתחה של השנה החדשה נאחל לכם מעומק הלב את מלוא האיחולים לשנה טובה!

שנת אושר, בריאות, שלום וביטחון, בה נוסיף לפעול ולהתחדש למענכם, אוכלוסיית הגמלאים והוותיקים היקרה ללבנו, עם סל כלים עשיר ומכלול פעילויות לרווחתכם ולאיכות חיים מיטבית.

מי ייתן והשנה הבאה עלינו לטובה תהא רצופה בבשורות טובות ונדע כולנו אושר ושלווה בכל מישורי חיינו.

שלכם, עיריית רעננה

p.d.s 03-9622339 : מרכז שרות למדפסות טל לכל האזרחים הוותיקים ברעננה שנה טובה ושמחה בריאות ואושר לכל הגמלאים ומשפחותיהם. אייל חיים מנהל

בע"מ 1987 מריטל כל השרון שירותי כח אדם, הסעות ושליחויות. 272 . רעננה ת.ד 100 כתובת: מרכז שושן- אחוזה 09-7487162 : פקס 09-7487160 : טלפון merital@013net.net : דואר אלקטרוני לתושבי רעננה ולגימלאי העמותה למען האזרח הוותיק רעננה

לכל המבקרים היקרים במרכז

שנה טובה ומבורכת בריאות ואריכות חיים אמנון כהן

3

09/2018 - 256 רעננה

ז"ל שמואל גור

שמואל ומשפחתו היו שליחים בקנדה, בברזיל, באנגליה, בוונצואלה ובברית המועצות. שמואל ידע שפות רבות ובעזרת נועם הליכותיו, אהבת הארץ וחוש ההומור שלו קנה את לבם של רבים והצליח להעלות צעירים רבים ומשפחות שלמות ארצה. שמואל ומשפחתו עברו מבני-ברק לרעננה עם קבוצת חברים. ברעננה שמששמואל כמנהל בית הספר הממ"ד "יבנה", כמנהל מחלקת החינוך העירונית וכמפקח ב"עלית הנוער". כששמואל יצא לגמלאות הוא לא ויתר על פעילות חינוכית. שמואל היה, בהתנדבות מלאה, חבר בהנהלה של ה"עמותה למען האזרח הוותיק ברעננה". הוא היה יו"ר הועד הציבורי של "בית חלומי". בבית הכנסת של קהילת "רעות" הוא דאג לקבל את האורחים, דתיים וחילוניים כאחד, בסבר פנים יפות, עם חיוך גדול והתעניינות רבה. הוא קרב לבית הכנסת ילדי בר- מצווה שלא היו חברי הקהילה, ובאו לחגוג עם משפחתם. לשמואל היה חוש הומור מפותח וגם מומחיות גדולה ביחסי ציבור. יחד עם חברו טוביה שוורץ ז"ל, הם ניהלו את פסטיבלי היידיש, שפה ששמואל מאוד אהב. לא לשווא הוא זכה בתואר ) ו"יקיר החינוך הדתי". 2012( " "יקיר רעננה שנים, אסתר לבית 67 שמואל הקים יחד עם אשתו מזה מאירוביץ, בית לתפארת. שמואל לא הפסיק לשבח תמיד את בנים 3 אסתר רעייתו שאותה כינה "אשתי היפה". לזוג גור ובת והם, בלי עין הרע, העשירו את המשפחה בנכדים ובנינים רבים. כולם בעלי מקצועות, כולם אוהבי אדם ועוזרים לאזרחי ישראל כמיטב יכולתם. שמואל הנציח את תולדות משפחתו בספר "שיר לשניים". יהי זכרו ברוך. shinbet37@gmail.com

בלומה בינשטוק מאת: 

שמואל גור, חבר ותיק 85 בחודש שעבר הלך לעולמו בגיל בהנהלת העמותה לאזרח הוותיק ברעננה, איש רב פעלים ועשייה חברתית. בעיר סנוק שבגליציה. 1933 שמואל גור נולד בפולין בשנת משפחת גראנק הייתה משפחה יהודית מכובדת ואמידה. לסבו הייתה חווה ושם התקיימו המפגשים המשפחתיים. אביו היה בעל השכלה תורנית, אך העדיף לעסוק במכירת מטריות ותיקונן. כשנכנסו הנאצים לסנוק הם שרפו את בתי הכנסת, הרגו יהודים רבים והלאימו את הבתים שלהם. שמואל היה עד להתעללות באביו ואף הוא נשא על גופו צלקת של חרב גורשו שארית יהודי העיר לרוסיה. 1939 שפגעה בו. בשנת שמואל, אביו ואחותו הוגלו לסיביר ויתר בני המשפחה שחזרו 270- לעיר נספו: הסבים והסבתות, אמו, ושתי אחיותיו ועוד כ מבני משפחתו. שמואל ואביו הוגלו לסיביר. אח אחד ברח לאוזבקיסטן. אביו עבד בכריתת עצים ושמואל נשלח לבית הספר ל"חינוך מחדש". ביתר השעות הוא הפך לסוחר קטן ועזר בהשגת מזון למשפחה. לאחר גלגולים רבים הגיעו שמואל ואביו למחנה ,1949 עקורים בברלין ואביו התמנה לרב העיר ברלין. בשנת בזמן "המלחמה הקרה", הצבא האמריקאי שלח מטוס מיוחד שחילץ את המשפחה והביא אותם ארצה. סיפר שמואל: "אבא רכן אל האדמה, נשק אותה ויחד אמרנו ברכת 'שהחיינו'." שמואל ספג בביתו ערכים של אהבת הארץ, אהבת התורה ובעיקר אהבת האדם באשר הוא אדם. בארץ השתלב שמואל בתנועת "בני עקיבא" ועסק בהדרכת עולים. בהמשך למד בסמינר למורים והקדיש את מרבית חייו לחינוך ילדי ישראל בארץ ובגולה.

א' אלול תשע"ח

בס"ד

18/8/12

העמותה למען האזרח הוותיק רעננה מודיעה בצער על פטירתו של חבר הנהלתנו שמואל גור ז"ל מר יקיר העיר רעננה, חבר בוועד המנהל, אהוד על כל מכריו ומביעים צערנו העמוק למשפחה בנחמת ציון וירושלים תנוחמו

ידידיו ומוקיריו בעמותה ובמערכת "כיוון חדש"

4

09/2018 - 256 רעננה

אורה מגידוב לאה קליין מאת: 

"לפעמים אני תוהה מה אבא שלי היה אומר אם הוא היה קם מקברו ורואה שאנשים מוציאים כסף ברחוב מהקיר", אומרת לי אורה מגידוב וצוחקת, "היה לו כזה חוש הומור. אני זוכרת שכשהייתי קטנה וטיילנו ברחוב, עבר לידינו איש עם זקן

ארוך לבן. שאלתי את אבא 'מה זה?' 'האיש בלע סוס והזנב נשאר בחוץ' – הוא ענה". נכדים. 6- בנים ו 2 , נשואה ליענקל'ה ("יעקב - רק כשאני כועסת"), להם 1937 אורה ילידת מתי הגיעו הורייך לרעננה?

סיפור תמונה

לרעננה מהעיר לבוב שבפולין. אבי השאיר שם משפחה שכולה נספתה 1934 "הוריי, טובה ומיכאל אלטשולר, הגיעו בשנת בשואה. הוריי הגיעו עם אחי שהיה בן שנתיים. תחילה גרו ברחוב הרצל בדירות שכורות, ולאחר שנים רבות רכשו בית שניצב בסיבוב הרצלייה.  מהבתים הראשונים במערב רעננה (מול בית לוינשטיין כיום). הבית היה מאוד מבודד. רעננה הייתה מוקפת בכפרים ערביים. ליד הבית הקימו לפרנסתם לול תרנגולות".

והוריו של יענקל'ה? ואביו היה מהנהגים הוותיקים של האוטובוסים המעטים שעברו ברעננה". 30- "אמו, חביבה מגידוב, הייתה מורה בבית הספר העממי ברעננה בשנות ה מה זכור לך מתקופת ילדותך? "אני עוד מהתקופה שהיו אומרים 'ללכת למושבה' – הכוונה למרכז. ולרחוב חנקין אני עדיין קוראת רחוב יהושע על שם יהושע סטבינסקי שזו הייתה אדמתו. הייתי בגן פולה שהייתה חמותה של חנה מרון ואחי היה בגן אורה. הוריי סיפרו לי שרצו לקרוא לי אילנה אבל אחי אמר שיחנוק אותי עם חלבה בפה אם לא יקראו לי אורה על שם הגננת שלו". היכן למדת? "למדתי בבית הספר העממי וכשנפתח בית הספר 'זרם העובדים' עברתי לשם. לא היו כיתות. למדנו ב'בית העם' ובהפסקות היינו משתוללים על הבמה. זיכרון עצוב מבית הספר שנחרט בזיכרוני הוא היום בו נהרג חנוך אבין במלחמת השחרור. אסתר אשתו הייתה בהריון עם תאומים ואביה, המורה מיכלין, קרא ברגש את קינת דוד". ביתכם היה רחוק ממרכז רעננה. מה עשית בשעות הפנאי? "התחביב שלי היה לשבת בחצר על עצי הסיגלון, לעשות שם שיעורים ולשיר. היה לנו לול והרבה פעמים שלחו אותי לשוחט ברחוב רמב"ם עם התרנגולות ובנוסף הייתי צריכה למרוט את נוצותיהם. מאז ועד היום אני לא אוכלת עוף. אהבתי מאוד סרטים. אלה היו מוקרנים בבית הפועלים ולא פעם הלכתי עם התרנגולות בסל הקש לקולנוע. כך צפיתי בסרט ופעם אחת קרה שתרנגולת הטילה ביצה בסל באמצע הסרט.

צָרוֹת רְטֻבּוֹת שלומית כהן-אסיף מאת:  אִישׁ אֶחָד כִּבֵּס אֶת הַצָּרוֹת שֶׁלּוֹ בְּגִיגִית. הוֹסִיף מַיִם וְסַבּוֹן שִׁפְשֵׁף, קִרְצֵף הָמוֹן. הוֹסִיף עֲמִילָן וְסָחַט ׁוְתָלָה אֶת הַצָּרוֹת הָרְטֻבּוֹת אַחַת אַחַת. וְהָרוּחַ לִטֵּף וְהַשֶּׁמֶשׁ יִבֵּש אֶת כָּל הַצָּרוֹת שֶׁיֵּשׁ. וְהָאִישׁ רָאָה אֵיךְ הַכֹּל נִמְחַק פִּתְאֹם חִיֵּךְ, פִּתְאֹם צָחַק. אָמַר הָאִישׁ: בַּגִּיגִית, בְּבֵיתִי אוּכַל לְכַבֵּס לְבַדִּי אֶת הַכַּעַס

היו לי ארבע צמות עבות שאימי קלעה וסובבה סביב ראשי. לא ידעתי לקלוע אותן בעצמי. יום אחד נכנסתי לבצלאל הספר וביקשתי ממנו שיספר אותי. הוא אמר לי להביא פתקה מאימא אבל שכנעתי אותו. הוא גזר אותן ונתן לי ביד. הוריי קיבלו שוק כשבאתי הביתה ואמי שמרה את הצמות בחבילה בארון. החנויות כולן היו במרכז המושבה ובהן קנינו הכול - מגומי לתחתונים ועד למחברות שחצינו לשניים. גם חנות הנעליים 'פיל' הייתה במרכז. אני זוכרת שהלכתי יחפה מהבית בקצה רעננה ועד המרכז וחזרתי נעולה בנעליים. אותן נעליים שימשו אותי זמן רב כי גזרו את קצותיהם במקום של האצבעות כשהרגל גדלה. היו אז חיים אחרים. כולם הכירו את כולם והיו המון דמויות שלכל אחד היה כינוי וסיפור מאחוריו. משחקי החברה היו אחרים מהיום. יום כביסה היה יום קשה. במרכז החצר ניצב דוד גדול, שחומם על גחלים ובו כיבסו. בערב כל בני הבית היו מותחים את הסדינים – כל אחד החזיק קצה ומשך. גם אטריות אימא הייתה עושה בבית בעוד סבתא מצד אימא בישלה מאכלים שאני לא יכולה לשכוח את טעמם הנפלא". היכן המשכת בלימודייך? "למדתי בכפר סבא והצטיינתי בכל המקצועות ההומאניים. במקצוע הערבית לא הייתי טובה, ובסוף השנה, כשהייתה בחינה בערבית, החלטתי לעבור לקיבוץ ולא להיבחן. אני לא יודעת איך, אבל הגעתי 16 לקיבוץ איילת-השחר. שם אפילו נהניתי ופרחתי. אבא כעס מאוד ואמר: 'היה לא יהיה. ילדה בת עוברת לקיבוץ?' אבל נכנע לגחמותיי. אימא הייתה מאוד דומיננטית. היא הגיעה לקיבוץ ואמרה: 'חמודה שלי, את חוזרת הביתה ולומדת מקצוע. כל אשה צריכה מקצוע. אפילו למלכת אנגליה יש מקצוע...' בעצם עד היום אני לא יודעת מהו. התקבלתי לסמינר גבעת השלושה. סיימתי כמורה. התגייסתי כמורה חיילת ולימדתי בבאר שבע. שם היו שנים מעניינות ושמחות. הכרתי את בעלי, נישאתי לו ובבאר-שבע גם נולדו ילדיי. עוד מעט אנו

נשואים שישים שנה". מתי חזרתם לרעננה? "כשהילדים סיימו בית ספר". מה דעתך על רעננה העיר?

אֶת הַקִּנְאָה אֶת הָעֶלְבּוֹן וְאֶת הַשִּׂנְאָה. אוּכַל לְכַבֵּס הָמוֹן, אִם יִהְיוּ לִי מַיִם וְסַבּוֹן.

"לא מכירה אף אחד ברחוב ואף אחד לא מכיר אותי. רעננה כיום הוא מקום שטוב לחיות בו. הרבה פעילויות. אבל פה ושם - כשאני הולכת עם נכדיי ברחובות העיר ומספרת על העבר – אני מתמלאת נוסטלגיה ומתגעגעת לתקופת הילדות והנערות". cleah1@walla.com

5

09/2018 - 256 רעננה

מנהל העיר

מלכה מהולל מאת: 

שנים ושירת תחת שלושה ראשי עיר: יצחק 24 יוסי רביד היה מזכיר העיר המיתולוגי במשך שנים הוא לא עזב אותה אלא 84 שקולניק, בנימין וולפוביץ וזאב בילסקי. מאז הגיע לרעננה לפני לצורך שירות צבאי. הוא גם מעולם לא הפסיק את עבודתו הציבורית, אף שבעשרים וחמש השנים .90 האחרונות הוא עושה זאת בהתנדבות. כן, ומלאו לו השנה

מהו הזיכרון הראשון שלך?

בינוני, עדיין הייתי תמיד מסודר, נקי ולבוש למשעי. אבי היה מורה לעברית וחשבון בגימנסיה 'תרבות' בפולין. מהדירה ברחוב יהושע עברנו לבורוכוב ומשם למגרש שאבא קנה ברחוב יהושע, ועליו בנה את ביתנו. שם היה לנו משק עזר עם עיזים ופרה. הבית שכן ממש על גבול רעננה והכפר הערבי ח'ירבת עזון. אני זוכר את עצמי כילד בן שמונה או תשע משחק עם הבנים של ילדי משפחת הערבי דובלאן, שכל הפרדסים באזור היו ל"י. משכורתו 60 בבעלותו. אני זוכר שהמגרש בן הדונם עלה אז ל"י". 4 על אבי הייתה אז היית בן יחיד? . היא גרה רוב 1937- "עדה אחותי נולדה תשע שנים אחריי, ב שנותיה בארה"ב". היו אז חיי חברה? "בוודאי. כל החיים התרבותיים החל מכיתה ג' היו במסגרת התנועה. אני הייתי ב'מחנות העולים' עד שהתגייסתי לנוטרות. התנועה היריבה לנו הייתה 'מכבי צעיר'. הם רקדו ריקודים סלוניים והבנות גרבו גרבי משי. אצלנו זה היה הס מלהזכיר. התחלנו בתנועה כצעירים וגדלנו בה עד שהפכנו למדריכים. המדריכים שלנו, הבוגרים, היו שליחי הקיבוצים". זיכרונות מיוחדים מאז? "אי אפשר לתאר את הבוץ שנערם בימי החורף. היו נוצרות שלוליות ענק ואנחנו העדפנו ללכת יחפים ברגל, לשקוע עד ברכינו בבוץ ולשאת נעלינו בידינו. יותר קל היה לשטוף את הרגליים מאשר את הנעליים. אני גםזוכרשאהבנו לטפסאלתוךבריכותההשקייהבפרדסים. הן היו בנויות לגובה, היינו מטפסים בסולם וקופצים למים. נס גדול היה שזה לא נגמר אף פעם באסון. הרבה פעמים גם היינו מגיעים לבית האריזה, אבל לא כדי לסייע. היינו עושים קליעה למטרה עם אבנים, ומי שהצליח לפוצץ חלון, יצא המנצח. יום אחד תפס אותנו השומר בכפר נחמן, אסף את בגדינו, שהשארנו בצד כשנכנסנו לבריכה והוביל אותנו לבושים בתחתונים בלבד עד מרכז המושבה. 'בפעם הבאה זה יהיה גם בלי התחתונים' התרה בנו". נשלח רביד על ידי "ההגנה" במסגרת הגדנ"ע לקורס מ"כ 15 בגיל בשפייה, ומאז שימש גם כמפקד ב"הגנה" וגם כמדריך בתנועה. נתבקש 17 בתיכון למד בכפר מל"ל ואחר כך בהרצליה. בגיל

"נולדתי בפולין (היום אוקראינה) להוריי, עטל וצבי 1928 בשנת רביץ. שניהםהיו ציונים והיו חברים ב"הכשרת החלוץ". הגענו באונייה לנמל יפו. האונייה לא יכלה להגיע עד המזח, אז אני זוכר שזרקו אותי ממדרגות האונייה לעבר הסירה שהביאה אותנו עד למזח. מי שזרק אותי היו חובשי תרבושים, ואני זוכר אותם בבירור". למה בחרתם בנס-ציונה? "דודתי, אחות אימי, הגיעה לפנינו

יוסי רביד כנוטר צעיר

והיא גרה שם. אבא החל לעבוד מיד בחפירת בארות, אבל בתוך זמן קצר מונה למנהל לשכת העבודה של נס-ציונה וראשון לציון. היה לו כבר אז רכב צמוד". באמת?? "כן", צוחק רביד, "היה לו חמור לבן, והוא נהג להסתובב בין הפרדסים כשהוא רכוב עליו. לא עבר זמן רב וגם אני רכבתי עליו, אפילו לבדי". עוברת משפחת רביץ לרעננה, שם הוצעה לאב 1934 בשנת משרה דומה, אלא שרעננה "הייתה אז כבר מושבה מכובדת,

בעוד שנס-ציונה הייתה נקודה זערורית על המפה". יוסי למד בבית-ספר "מגד" שאז עוד נקרא "עממי". דירתם הראשונה הייתה ברחוב חנקין, שאז עוד נקרא "יהושע", דירה בת חדר אחד. את המטבח והשירותים המשותפים הם חלקו עם ד"ר הורן, הרופא היחיד בקופת-החולים ברעננה. איך הייתה רעננה של אז? "אפילו כביש אחד לא היה בה

1934 יוסי רביד

אז, אבל בית-הספר תפקד מצוין עם שמונה כיתות מא' ועד ח'. מרים קראו למורה שלי, ואף שהייתי פרחח לא קטן ותלמיד

6

09/2018 - 256 רעננה

להתגייס לנוטרות והפך להיות מפקד פלוגת רעננה של הגדנ"ע. באימוני שדה, אימוני 18-14 במסגרתתפקידו זה אימן את גילאי ספורט ונשק בחצר בית-הספר "עממי" שבקצה שלה שכן צריף "ההגנה". מאוחר יותר התמנה למפקד גדוד הגדנ"ע בכל השרון.

אביו של רביד נפטר בגיל צעיר ואילו אימו האריכה ימים עד וחצי. רביד נהג לבקרה בבית האבות בו חיה בשנתה 92 גיל האחרונה. בוקר אחד היא קמה כהרגלה, עזרו לה להתקלח, וכשיצאה אמרה למטפלת שלה: אני הולכת לנוח כמה דקות, ואכנס לחדר האוכל מאוחר יותר. כך השיבה נשמתה לבורא. , והוא כבר אחרי התקף לב קשה, אמרה 70 כשמלאו לרביד לו אימו: "אתה עברת את הגיל של אביך...סימן שאתה הולך במסלול שלי"... שנים כמנהל חברת 10 לעיריית רעננה הגיע רביד לאחר ההובלה של חמיו. העבודה לא הייתה לרוחו, ולכן, כשהוא מצויד בכושר ארגון יוצא דופן ובמיומנויות ניהול שרכש בצבא ובעבודתו, הוא מתקבל לעבודה בעירייה.

70 - יוסי רביד בישיבת חגיגית של המועצה בשנות

ואיך התניידת ממקום למקום? "גם לי היה רכב צמוד כמו לאבי", צוחק יוסי, "אלא ששלי היה אופנוע 'הארלי דוידסון'. רק למפקדים ב'הגנה' ולטראפיקים (שוטרי התנועה) של המנדט הבריטי היו אופנועים כאלה. אגב, מתושבי רעננה היו חברי 'ההגנה', והם עסקו אחרי העבודה 98% בעיקר באימונים ובשמירה מפני הכנופיות הערביות. אני זוכר פעם שבאחדהפטרוליםנכנסאחדהצמדיםלפרדס, ואשכוליתעסיסית נפלה לאחד השומרים על ראשו. 'טוב למות בעד ארצנו' הוא צעק בעודו משתטח על הקרקע. לא היה לו ספקשהוא נורה בראשו". בנים ובנות שירתו ביחד? "בוודאי. אני חייב לומר לך שטוב שלא היה אז חוק נגד יחסים רומנטיים בין מפקדים לפקודות. רובנו, אגב, כולל אני, התחתנו עם חניכות שלנו". איך באמת הכרת את גבי אשתך? "ההיכרות הראשונה הייתה עוד בגדנ"ע, בסניף שלה ברמות השבים. אני הייתי מג"ד והיא הייתה מדריכה בוגרת. אבל רק במסיבת סיום שערך אחד מהפקודים שלי, ראיתי אותה שוב מקרוב. לא הפריע לי שהיא הייתה חברתו של חתן המסיבה. שנה, עד 56 ליוויתי אותה לביתה, ומאז ליוויתי אותה במשך שנפטרה, למרבה הכאב, לפני שנים אחדות. היא הייתה האישה שנים 29 הכי יפה ברעננה. כולם אמרו זאת. היא שימשה מורה ואף הקימה את ספריית בית-הספר הממלכתי 'ברטוב'". , כשהוקם צה"ל, גויס לצה"ל וסיים את שירותו 1948 בשנת בדרגת רב סרן. "גבי אמרה לי שאני 1954 בצבא הקבע בשנת צריך להיות קרוב יותר למשפחה". ) חי בארה"ב ועוסק 66( ילדים: עודד 3 לרביד ולאשתו נולדו 47 ) חיה ברעננה, והדר, בת הזקונים, בת 59( בנדל"ן, אורלי נינים. 4- נכדים ו 8 גרה בשדה-וורבורג. בסך הכול יש לרביד "גרנו בתחילה ברחוב סולד והיו לנו שם המון עצי פרי, תרנגולי הודו, ברווזים, ואפילו שפנייה". שפנייה?? "אכן שפנייה. גידלנו אותם לצורך מאכל ואני הייתי מומחה בפשיטת עורן".

יוסי רביד ובת זוגו יהודית רז

"יצחק שקולניק שהיה חקלאי במקצועו, היה איש מסודר, מאורגן וקפדן, וניווט את המועצה בשכל רב. חברי המועצה, אף שבאו מרשימות שונות, ידעו לנתב את כל מרצם לטובת קידומה של המושבה. היו אמנם קואליציה ואופוזיציה, אבל הדברים התנהלו בכבוד הדדי ובסדר מופתי. שקולניק היה זה שהכין את תכנית המתאר הראשונה של רעננה, והיא הבסיס לתכנית המתאר הנוכחית. עד אז הייתה רעננה רחוב אחד שממנו התפצלו רחובות משנה. כדי לעבור מרחוב לרחוב היו האנשים חוצים דרך החצרות הפרטיות שלא היו מגודרות אז. שקולניק גם השאיר חותם של בניית תשתיות הביוב ובריכות החמצון, סלילת הכבישים והקמת התיכון הראשון במושבה". ובנימין וולפוביץ'? ) דבר שהאיץ את 4 נפתח כביש גהה (כביש 70- "בשנות ה התפתחותה של רעננה. הגיעו המוני משפחות צעירות, ועל כן וולפוביץ', שהיה איש צנוע, טוב לב ומקצוען, נתן תשומת לב מיוחדת לחינוך, להקמת גנים ציבורייםקטנים לרווחתהאימהות הצעירות, לסלילה מאסיביתשל מדרכות ולחזות פני העיר. תמיד אמר שתשתיות נכונות של ישוב הן הבסיס לתפארת המקום". איך מתמודדים עם גידול מהיר כל כך של המושבה? "פה באו לידי ביטוי כושר הארגון שלי והניסיון שצברתי בצבא ובעבודתי הקודמת. מועצת רעננה הייתה בנויה כמו משרד

7

09/2018 - 256 רעננה

קטן, ואני שיניתי את המבנה לחלוקה מסודרת של מדורים, מחלקות ובהמשך גם אגפים. עד אז היה כל עניין מגיע לפתחו של המזכיר. בהדרגה החלו דרגי הביניים לטפל בעניינים". לא היו גרעונות? "הבעיה הכי גדולה בכל הרשויות המקומיותהיא כוח האדם. זהו עקב אכילסשל כל עירייה כי בכל תחילת חודש חייבים לשלם משכורות. אם

אחד ולאף אחד לא קרא 'אחי', כנהוג היום, אבל כולם העריכו אותו. את חוש ההומור הנדיר שלו הרשה יוסי להפגין רק לאחר פרישתו כשהקמנו את פרלמנט פורשי העירייה". אבי רחף, מי ששימש מנהל אגף המשק והאחזקה, אינו חוסך תשבחות. "ליוסי יש כריזמה טבעית. הוא לא צריך לדבר הרבה. אתה מיד מבין מה הוא רוצה. היה לו ויש לו עדיין חזון. אני הגעתי מהתעשייה האווירית והבאתי משם ידע וניסיון להקים מחסן ממוחשב. יוסי נתן לי את כל מהשצריך ואמר לי: 'תמריא'. אתה מרגיש שאתה נמצא ליד איש עם שיעור קומה, אמין, ישר, רציני וגם חבר טוב". חנניה אלקבץ, שהיה מנהל הרכש לפני רחף, מסכים עם גת ורחף. כמו את חבריו, גם אותו קיבל רביד לעבודה, וגם הוא כמותם רוחש לו כבוד רב: "הוא המזכיר הטוב ביותר שפגשתי. התחברתי אליו כבר מהיום הראשון ועבדנו יחד בהרמוניה שנים רבות. גם כשפרשנו המשכנו להיפגש מדי שבוע, ואני שנה בבריאות מלאה". 30 מאחל לו עוד יש לך עצה לראש העיר הבא של רעננה שייבחר בסוף השנה? "רעננה בנויה לתת את השירותים הטובים ביותר לאוכלוסייה תושבים. מעבר לכך, ייווצרו קשיים 100,000 שמונה עד בתשתיות הכוללים פקקי תנועה, בעיות חנייה וגם קושי באספקת שירותים מיטביים לכלל התושבים. הייתי מציע להתרכז במאמץ מתמשך להיטיב את השירותים לכל סוגי האוכלוסייה, ולזנוח את התכניות להגדלה משמעותית של מספר התושבים. בניינים גבוהי קומות, כמו שנבנו בערים שכנות – לא יעשו טוב לעיר". ומבחינת הגמלאים? "היצע השירותים הניתנים היום לגמלאים ברעננה בהחלט מניח את הדעת, אבל הייתי שמח לראות הגדלה והעשרה של שירותים אלה. מאוד הצטערתי כשהתכנית לבנות בית גדול לרווחת הגמלאים במקום בית מועצת הפועלים בפינת אחוזה אליעזר יפה – נגנזה. זו תהיה בכייה לדורות, לדעתי". אתה משתעמם? "גם כשפרשתי מהעירייה שימשתי במשך ארבע שנים עוזרו האישי של שר הקליטה דאז, הרב יצחק פרץ. אלה היו ימי קליטת העלייה הגדולה מרוסיה ומאתיופיה. אחר כך התחלתי בפעילות ההתנדבותית שלי: הקמתי בביה"ח 'מאיר' את העמותות למחלקה הקרדיולוגית ולאחר מכן למחלקה האורולוגית ואני פעיל בהן גם כיום. בנוסף, אני ממשיך בפעולות התנדבות ברעננה, ביניהן בהנהלת העמותה למען האזרח הוותיק, בארגון ותיקי 'ההגנה' ואני עומד לרשות ארכיון רעננה. חברי 'ההגנה', אגב, זוכים לכבוד רב ברעננה מצד כל ראשי העיר. גם יש חלקה מיוחדת לאנשי הארגון בבית- העלמין הישן בקלאוזנר, גם נבנה שם קיר זיכרון וגם נחנכה כיכר יפה ברחוב קרן היסוד פינת ההגנה כהוקרה לארגון 'ההגנה'. בין לבין אני משתדל לעשות הרבה ספורט ולהשתתף בהרבה אירועים. את כל זה אני עושה בלוויית בת הזוג שלי, יהודית רז. אז בתשובה לשאלתך: לא, אני לא משתעמם". Mehulal2@netvision.net.il

לא מקפידים על היקף כוח האדם, בקלות אפשר ליפול לבור של גירעון תקציבי. העיקרון שלי היה שתמיד יחסר כוח-אדם. ככה יכולתי להיות בטוח שכולם עובדים. לעומת נושא כוח-האדם, בכל תכנון אחר אפשר לעכב או לדחות את בנייתו. זאת הסיבה שלקח לנו שמונה שנים לבנות את "יד לבנים". לא התפשרנו על איכותו, אבל לא הסכמנו ליפול לגירעון גדול. לכן לרעננה היו מאז ומעולם יחסיםשל אמינות ואמון עםמשרד הפנים. בכלל בנושאאיכות, אני רוצהלומרשאיכותחיי התושבים ורווחתם הייתה לנגד עיניי בכל שנות עבודתי". ובילסקי? "עם בילסקי עבדתי רק שנה אחת. מסיבות בריאותיות הרגשתי צורך לפרוש, אבל ליוויתי אותו בשנתו הראשונה. הוא באמת עשה מרעננה מודל לחיקוי בין כל הרשויות בארץ". והמנכ"לים אחריך? "אני זוכר שראיינתי לתפקיד, לבקשתו של בילסקי, מישהו שהגיע מעמדה בכירה בצבא. הואשאל אותי איך זה להיות מנכ"ל העירייה. אמרתי לו: "זהו תפקיד יוצאמן הכלל. כל יוםאתה רואה מה עשית, מהאפשר לשפר ומה לתקן. מצדשני, אתה גםמתעסק כל יום באשפה ובביוב". הוא לא נשאר, אבל אני שמחשמי שהגיע אחריו, אורי קידר, עשה עבודה יוצאת מן הכלל בניהול העיר. רעננה הרוויחה בגדול משיתוף הפעולה בין בילסקי לקידר". אתה עצמך לא רצית אף פעם לרוץ לראשות העירייה? "תתפלאי לשמוע, אבל הייתי מועמד לראשות העיר לפני הקדנציה הרביעית של וולפוביץ', אף שהרגשתי שאני לא באמת רוצה בזה וגם גבי, שהייתהאישה צנועה, התנגדה. בסוף הייתה זו מלחמת לבנון שהכריעה. הבחירות נדחו בשנה, ובסופה הצעתי לוולפוביץ' לרוץ שוב – וכך היה, לשמחתי הגדולה". אריה גת, מי שכיהן שנים ארוכות כמהנדס העיר מספר: "יוסי קיבל אותי לעבודה. הוא ניהל את מנגנון העירייה ביד רמה, וביצע את החלטות מועצת העיר וראש העירייה עד הפרט האחרון. הוא איש חריף, ישר כסרגל, קשוח אם כי רגיש לצורכי התושבים. אי אפשר היה לעבוד עליו. אני זוכר יום אחד שנכנסתי לחדרו וראיתי אותו מתלבט מול נייר לבן כשעיפרון בידיו. שאלתי אותו במה העניין והוא ענה: 'אני מתלבט למי מעובדי העירייה הבכירים להקצות מאוורר'. כל החלטה קיבל על פי קריטריונים מקצועיים טהורים. הוא לא התחבק עם אף

8

09/2018 - 256 רעננה

והצהרת ממשלת ישראל לגבי שינוי החוק שלמה בינשטוק מאת:  "החוק הפולני"

טור אישי

לאחרונה ניתנה הצהרה משותפת של ראש הממשלה נתניהו ועמיתו הפולני בה נאמר כי פולנים רבים עזרו להציל יהודים, ושלמרות שרוב השמדת יהודי אירופה נעשתה על אדמת פולין, הרי מדובר בעיקר באחריות של הגרמנים.

כששער עץ גדול נמצא בכניסה. השוער היה פולני. ההמון ניסה לפרוץ את השער ולהיכנס לחצר כדי לסיים את מה שהיטלר לא הצליח. כל הגברים יצאו מהחדרים והתאספו ליד השער ומנעו את פריצתו. המשטרה הפולנית הגיעה באיחור ופיזרה את הפורעים. רק אז הבינה משפחתי וחלק גדול מהיהודים האחרים שיש לעזוב את פולין בה חיו יהודים כאלף שנים! ואכן, בדרך לא דרך, הברחנו את הגבול לגרמניה. שם התגוררנו במחנה עקורים במשך שנתיים וחצי, עד שקמה מדינת ישראל ועלינו ארצה. בחיי הבוגרים הרגשתי צורך לחנך את הצעירים וללמד אותם את מה שקרה בזמן השואה. לימדתי ב"יד ושם" קורס של מורי דרך לפולין. שלוש-עשרה פעמים הדרכתי בני נוער ומבוגרים במסעות בפולין ותמיד, אבל תמיד, הדגשתי את האנטישמיות השורשית הפולנית כפי שהוריי סיפרו בילדותי וכפי שראיתי וחוויתי על בשרי. גם בזמן המסעות חווינו אנטישמיות. כשביקרתי עם תלמידים בעיירה גורא קלווריה, ליד בית מדרשו של הרבי מגור, הקיפה אותנו קבוצת נערים. הםקיללו אותנו ואף רגמו אותנו באבני חצץ מהמדרכה. כשראו זאתאנשי המשטרה, שעקבו אחרינו, הםהגיעו במהירות וגירשו אותם בעזרת אלותיהם. ב"שקצים" שכאלה נתקלנו גם בלודז' כשסיירנו בחלק הישן של העיר. רוב משלחות הנוער יוצאות בליווי אנשי ביטחון. בערים הראשיות מתלווה גם בדרך כלל ניידת משטרה פולנית. כשביקרנו בקילצה, ליד הבית שבו היה הפוגרום, נפתח החלון מעלינו וזכינו למטר של קללות מתושבי הבית. מתברר שהם חוששים שהיהודים באים לקחת חזרה את הרכוש שהם פלשו לתוכו. בעיירה יבוז'נה סיירתי עם יהודים מארה"ב ומקנדה שבאו לעיירה שבה נולדו או שבה חיו הוריהם. כאשר המקומיים ראו שאנשי הקבוצהמתכוונים להיכנס לחצרות, בהם גרו לפני המלחמה, הם החלו להמטיר אבנים וגרמו לנו להסתלק מהמקום. בלודז' עיר הולדתי, כאשר עמדתי בחצר והראיתי לאשתי היכן נולדתי, החלו לזרוק עלינו מהקומה העליונה בקבוקי וודקה ריקים בליווי קללות. מובן שוויתרנו על הביקור בדירה ועזבנו מיד את המקום. כשהסתובבנו בעיר ראינו במספר מקומות צלבי קרס, ראינו גם כתובותבפולניתשלאהבנו, אך התרגום שקיבלנו היה אנטישמי. "החוק הפולני", שבא לטהר את ה"שרץ", פסול בעיניי ונוגד את העובדות ההיסטוריות כי הרי מאות ואולי אלפים נספו אחרי המלחמה כאשר חזרו לערים ולעיירות ששם נולדו. איני מבין מה דחף את ממשלת ישראל להסכים ל"חוק הפולני", גם אם נכנסו בו מעט תיקונים. את מה שקרה בפולין לפני המלחמה, בעת הכיבוש הנאצי ואחרי השחרור צריך להשאיר בידי חוקרי ההיסטוריה. Shinbet37@gmail.com

משפטים אלה ממעיטים בחלקו של העם הפולני כמי שסייע להשמדה זו. ההצהרה הזו מדאיגה ומכעיסה את חוקרי השואה וביניהם פרופסור יהודה באואר, חתן פרס ישראל ובכיר חוקרי השואה בעולם. גם אני מצטרף לדאגתו ולכעסו. בעיר לודז' שבפולין. כילדחוויתי אתהחיים 1937 נולדתי בשנת בגטו תחת השלטון הגרמני כמעט חמש שנים וחצי, מהכיבוש . לפני 19/1/1945- הגרמני ועד השחרור בידי הצבא הרוסי ב שנסגר הגטו ברחנו לעיירה מחוץ לעיר. ניסינו להסתתר שם, אך זה לא התאפשר. בדרך חזרה זיהו אותי ואת אמי כיהודים והיכו אותנו קשות. אבי, שנראה כגוי, החליט לעזור איכשהו לנו וגם הוא הוכה ונחבל. בתקופת הגטו נספו חלק גדול מבני משפחתי שנשלחו לחלמנו ולאושוויץ. אני, אחותי והוריי שרדנו כי אבי עבד בהובלתמצרכים מהרכבת והיהעובד נחוץ. לפני המלחמההיו לו חבריםפולנים והם נהנו מאוד לבואאלינו בערבי שבת ולאכול חלה יהודית וגעפילטע פיש, שאמי היטיבה להכינם. חלק מחברים אלה, כבודדים, עזרו לאבי בהברחת מזון לגטו שסבל מאוד מרעב, אך הם לא העזו להסתכן יותר כי פחדו לסכן את משפחותיהם. אני יודע שמספר חסידי אומות העולם מפולין עולה על ששת אלפים איש ואישה. זה היה מסוכן מאוד מבחינתם, אבל זו הייתה טיפה בים, כי יהודי פולין מנו לפני המלחמה כשלושה וחצי מליון יהודים! השנאה ליהודים לא פסקה גם לאחר המלחמה. אני חוויתי זאת על בשרי כשסוף סוף נגמרה המלחמה והתחלנו, אני ואחותי, ללכת ללמוד בבית-ספר פולני. היינו שם ילדים יהודים בודדים- שיצאו מהמחבואים, חזרו מרוסיה, ובודדים, כמוני וכמו אחותי, ששרדו את אימי הגטו. בבית-הספר הייתה תלבושת אחידה. החולצות הלבנות, שלבשנו בבואנו לבית-הספר, הפכו אדומות מדמנו בגלל המכות שהילדים הפולנים היכו בנו. המורים הפולנים לא נקפו אצבע לעזור לנו. אחרי מספר חודשים העבירו אותנו ההורים ל"חדר" יהודי שנפתח בעיר החדשה. מאז אני לא מדבר פולנית. גם אם ידעתי מעט, זה נשכח. המילה "ז'יד" רדפה אותי במשך שנים רבות. לא פעם שמענו את הפולנים צועקים "ז'ידים- לפלסטינה" (יהודים לפלסטינה). אך בזה לא תמו סבלותינו. כמעט יותר משנה אחרי תום )4/7/1946( , המלחמה, ואחרי הפוגרום הנורא בקילצה התנפל המון פולני באחד הלילות על הבית שבו התגוררנו עם עוד משפחות יהודיות. זו הייתה חצר גדולה שסביבה חדרים,

9

09/2018 - 256 רעננה

ריח של כביסה נקייה

מלכה מהולל מאת: 

אז ספר שלם על כביסה? "לפני כשנתיים שאלו אותי אנשים, כאלה שמכירים את הצורך הבלתי נלאה שלי בפרויקטים, אם אני מתכננת מיזם למדינה. לקח לי שבריר 70- כלשהו לכבוד יום העצמאות ה שנייה לענות: 'בטח, אנתולוגיה על כביסה ישראלית'. זה לא שחשבתי על זה רק באותו רגע, אבל באותו רגע פתאום התחוור לי שהאהבה והמשיכה שלי לכביסה בכל רחבי העולם עומדת ללבוש צורה של ספר, ולהתרכז בישראל בלבד. היה לי ברור שלא אכתוב את הספר, אלא אאסוף חומרים מכמה שיותר יוצרים. לחלקם היו חומרים מן המוכן, חלקם כתבו או צילמו במיוחד לספר. גם אליך הרי פניתי בבקשה לקבל תמונה והיא מופיעה בספר". "במכבסה הקטנה שלי אני פוגש אינספור טיפוסים ומפתח אתם שיחות נפש. הם מספרים לי סיפורים ומעשיות, שחלקם צריך לתלות וחלקם צריך לכבס..." (עובד לוגשי, בעלים של מכבסה)

הכביסה בשיח הישראלי תופסת מקום של כבוד. החל מ"מכבסת, תולה, מכבסת תולה" האלמותי של מתי כספי, עבור דרך המצווה הבלתי כתובה: "לא מכבסים את הכביסה המלוכלכת בחוץ" וכלה בעצות לעקרת הבית: איך ממיינים כביסה, מתי מוסיפים חומץ למכונה, איך תולים, איך עושים כביסה ריחנית ובאיזו תכנית בוחרים כדי שהכביסה לא תתכווץ. אבל מכאן ועד לערוך אנתולוגיה שלמה על כביסה ישראלית? את השאלות אני מפנה לד"ר מירי (קריצלר) דבי, ההוגה, המפיקה ועורכת הספר "בשדה כובס – כביסה ישראלית על חבל".

מירי דבי

ספר שלם על כביסה? מירי דבי ואני מסבות לקפה בבית הקפה של עדנה בבני דרור. הפעם האחרונה שנפגשנו הייתה לפני כעשר שנים בסיום קורס שנתי בכתיבת סיפורי חיים באוניברסיטה הפתוחה. היא הייתה כבר אז עם רקורד עשיר של כתיבה שהחל, איך לא, עם כתיבת סיפורי החיים של משפחתה ומשפחת בעלה. היום יש לה הוצאה לאור משלה "דבי אופקים", והיא מעסיקה על פי הצורך מראיינים, עורכים ספרותיים ומעצבים ומוציאה לאור ספרים מסוגות שונים, שירה, עיון, מסע, צילום, ביוגרפיות משפחתיות, ילדים ועוד. מירי דבי, תושבת נתניה, נשואה לאפרים ("אני אשר על המילים, הוא אשר על המספרים"), באה מתחום החינוך שם שימשה בתפקידים שונים ובהם סגנית מנהלת מרכז פסג"ה (פיתוח סגלי הוראה). במסגרת תפקידיה היא כתבה שורה ארוכה של חומרי למידה, תכניות לימודים ומחקרים, ואף הנחתה מורים בתהליכי הוראה-למידה. לדבי שלושה ילדים ושמונה נכדים וזהו ספרה השמיני. "ברך אותי, אלוהי בפשוט ביותר./בבוקר חדש, בשגרת יום, בדברי הבל,/ בכביסה ריחנית שאתלה על חבל". (עדי אביטל-רוזין)

כביסה בנחלאות בירושלים (מתוך הספר) 2013 , צילום: מלכה מהולל

וזהו, פשוט אוספים חומרים ומחברים אותם לספר? "פשוט זה כמובן לא. מדובר בשנתיים של עבודה במהלכה ליקטתי שירים, סיפורים, צילומים, ואפילו טיפים מבעלים של מכבסה – וכולם עוסקים בכביסה. הייתי צריכה להחליט מה ייכנס ומה יישאר בחוץ, זוהי מלאכה קשה ביותר, שכן כל המילים שנכתבו היו ראויות להיכלל באנתולוגיה. אחרי התלבטות החלטתי לסדר את החומרים בסדר אקלקטי, כמו שתולים כביסה: גרב ליד חזייה ליד חולצה. המשוררת שלומית כהן אסיף סייעה לי רבות במלאכה זו, ותרמה שני )5 שירים נפלאים משלה". (ראה עמוד

10

09/2018 - 256 רעננה

והעיצוב? איזה משקל היה לו? "עיצוב מדויק מצליח להעביר את החוויה של התוכן בלי להתרברב. הוא מצליח לרגש ולהעצים את הפנמת הקריאה בלי שתהיה מודע בכלל לעבודה שהושקעה בעיצוב. היה לי קשה באמת לבחור את המעצב, כי לא ידעתי בדיוק מה אני מחפשת. אבל כשפגשתי את אוהד חדד ידעתי שמצאתי בדיוק את מה שחיפשתי. לכאורה אנחנו שני הפכים. הוא קם מאוחר ורק אחר כך 09:30 בבוקר, יוצא עם כלבו לטיול ארוך בשעה מתיישב לשולחן העבודה שלו. אצלי זה כבר אמצע היום, אבל אוהד לימד אותי שגם אם מתחילים מאוחר אפשר להספיק המון. אוהד הצליח ברגישותו ובכישרונו להתאים את הצבעים, האיורים, הפונטים, הגדלים בדיוק מושלם לטקסטים, לציורים ולצילומים. הוא באמת עשה עבודה מדהימה". "כביסה סיפור של בית, בגדי תינוק תלויים בשמש עם מתחלפים הקיצית, חולצות של תלבושת אחידה. הנה בגדי צופים, ולפני שמבינים מה קורה, מגיעים מדי החאקי". (אורנה גטניו) נהיית כביסולוגית? לומדים משהו על האדם מהאופן בו הוא תולה כביסה? "או-הו", צוחקת דבי, "אפשר ללמוד מכך עולם ומלואו. גם על האדם וגם על החברה או העיר או השכונה. אפשר ללמוד אם בעלת הבית פדנטית או מפוזרת, נקייה יותר או פחות, אם נולד ילד, אם בן התגייס או חלילה עם הבעל עזב את הבית או נפטר. לא ידעתי כמה הכביסה טבועה בחיינו הפיזיים והרוחניים. אנשים תמיד תולים כביסה תוך שהם מהרהרים בחייהם, בתלאותיהם, בשמחותיהם כמו גם בעיצבונם. בכלל, אפשר לומר שמלאכת הכביסה ותלייתה היא מטאפורה לחיים בארץ וגם השתקפות שלהם. הכביסה הישראלית נראית בעיר ובכפר, במעברה ובשכונות היוקרה, באזורי ספר ובלב העיר". "הכביסה משקפת אותנו כפי שאנחנו באמת: ברוח ובשרב, בשמש ובצל, באור ובצללים, בלי מסכות. כמו שאנחנו – עירומים, בלי גוף." (איזי מן) בסוף דבר לספר כותבת דבי: "המקום שבו כבסים תלויים לייבוש משרה ביטחון, משקף טוהרה מוסרית וניקיון כפיים, מדיף ניחוח בושם של התחדשות. לעתים, הכביסה היא מחוז הכיסופים והגעגועים". בעולם שבו כמעט בכל בית יש מייבש כביסה עדיין תולים כביסה? "בוודאי תולים כביסה", עונה דבי, "יש התולים במרפסת או בחצר המשותפת ויש התולים בביתם, אבל כולם תולים. מייבש הכביסהמקצר אתתוחלתהחייםשל הבגד, את זה כולם יודעים, מספרת תלויה

על כן מעדיפים רבים עדיין לתלות. בבתים מסוימים עושה זאת עובדת משק הבית, ויש בתים שזוהי עבודת הגבר דווקא. יש משהו במכאניות של הפעולה שמכניס את האנשים לשקט". עשרות רבות של יוצרים באים ליד ביטוי בספר. חלקם ידועים כמו ביאליק, ש"י עגנון, יהודה עמיחי, חיים חפר, עמוס עוז, דוד גרוסמן, דן אלמגור, יהורם טהרלב ואגי משעול, חלקם ידועים פחות אך כולם חולקים את החוויה הקולקטיבית של הכביסה בחיי העם. נשיאה הראשון של המדינה, חיים ויצמן, פותח את הספר: "ארץ ישראל – מקום מצוין לייבוש כביסה", ואילו נשיאה העשירי של המדינה, ראובן (רובי ריבלין) מסיימו: "אחת התמונות החזקות של ההוויה הישראלית, היא לצעוד ברחוב בימים שאחרי יום העצמאות ולראות דגל ישראל נקי ומכובס מתייבש לו בנחת על חוט כביסה". ערכת בעבר אנתולוגיה על פרי ההדר "בארץ התפוז", מה יהיה הנושא הבא? "עוד חזון למועד", עונה דבי, "אבל יש לי אוסף גדול של הגיגים מפיהם של ילדיי שהם בעצמם כבר הורים, ומפיהם של נכדיי. אני מחכה לנכדי התשיעי שייוולד בקרוב, ומדגדג בי החשק לעשות משהו עם זה.". Mehulal2@netvision.net.il

שעות 24 חברת הסעות בכל סוגי הרכבים

ללקוחותינו היקרים במרכז היום לאזרח הוותיק רעננה ולכלל תושבי רעננה שפע ברכות לשנה טובה ומתוקה נשמח לעמוד לשרותכם מהנהלת "אמצע הדרך" ועובדיה 09-8996969

העמותה למען האזרח הוותיק — רעננה

הטלוויזיה הקהילתית "מבט-רענן" אתם מוזמנים לצפות בשידור המגזין שלנו לחודש ספטמבר מה במגזין? תוכנית אולפן ) מחזמר אוליבר - ביצוע תלמידי תיכון מטרווסט. 1 ) קליפ על השיר "למה לי למה לך". 2 מתי משדרים?

שעות שידורינו השתנו: שימו לב !!! .17:00- ובימי חמישי ב 14:30- בימי רביעי ב איפה? .HOT וב- YES ב- 98 בכבלים בערוץ ניתן לצפות בכל המגזינים והכתבות באתר העמותה קהילתית T.V בלשונית www.amutaraanana.co.il

צפייה מהנה !

ייתכנו תוספות ושינויים.

11

09/2018 - 256 רעננה

"ללא מורא אורי אבנרי וללא משוא פנים" במוצאי שבת לפני שבועות אחדים התארגן אורי אבנרי בביתו לקראת יציאתו להשתתף בהפגנת הדרוזים נגד חוק הלאום. הוא לא הגיע להפגנה. אירוע מוחי קשה שתקף אותו הביא אותו במקום זאת לבית החולים "איכילוב", שם שכב מורדם ומונשם עד שנפטר, שבועות אחדים לפני יום הולדתו . כתבנו מאיר חוטקובסקי זכה לראות ולשמוע את האיש בהופעתו הפומבית האחרונה בפני 95- ה חברי אגודת העיתונאים התקופתית בתל-אביב. מאיר חוטקובסקי מאת: 

במשרד חקירות, במערכת עיתון רוויזיוניסטי ובעוד עבודות מזדמנות. כנער התנדב אבנרי לאצ"ל ופרש ממנו כשדרכה של המחתרת לא נשאה חן בעיניו. הוא החל לכתוב מאמרי דעה בהם תקף את ההתנהלות ה"טרוריסטית" של הארגון. אבנרי הוא אוטודידאקט שלמד מקריאת ספרים ואין לו השכלה פורמאלית. במלחמת השחרור התנדב ל"שועלי שמשון" שהייתה יחידת הקומנדו של "ההגנה". נפצע קשה בבטנו ואושפז לתקופה ארוכה. פוליטיקה או עיתונות רכש אבנרי את השבועון "העולם הזה" שהיה עד 1950 בשנת אז בבעלותו של אורי קיסרי, אחד מאושיות העיתונות באותה העת. "היו שני מועמדים 'ענקים' שחפצו לרכוש את השבועון: , קפצתי 27- גרשום שוקן ועזריאל קרליבך. אני הילד בן ה באמצע ו'חטפתי' להם את העיתון, דבר שלא שכחו לי כל ימי חייהם". אבנרי התלבט רבות בסיום המלחמה אם להיכנס לפוליטיקה או לעולם העיתונות. "בעת המלחמה אנוכי, כמו רבים מחבריי, התחלתי להתנגד לשלטון החדש ובמיוחד לדוד בן גוריון. חשבתי כי אנו החיילים הקרביים הקמנו את המדינה ולא הפוליטיקאים שישבו בת"א והפכו לשרים. הם לא היו מדינאים, הם היו עסקנים. ההתנהלות שלהם, ובמיוחד של בן גוריון, לא מצאה חן בעיניי והחלטתי שחייבים להילחם על דמותה של המדינה שהקמנו". לדברי אבנרי, החיים שקיבל במתנה בזכותם של ארבעה חיילים, עולים חדשים ממרוקו, לאחר פציעתו הקשה, הביאו אותו לתובנה כי הוא חייב להקדיש את עצמו לעתידה של המדינה. "החלטתי כי הסיכוי שלי, כחייל פשוט, לעשות מהפיכה בארץ הוא קלוש, אז גמרתי אומר ללכת לעיתונות, כי בזה הבנתי". בכל זאת, שנים לאחר מכן הקים אבנרי מפלגה "העולם הזה – קדנציות (בכנסת 3 הכוח החדש", התמודד לכנסת וכיהן בה כיהן מטעם מפלגת של"י). 9- ה אויב המשטר בתקופה שאבנרי רכש את "העולם הזה", העיתונות בארץ הייתה 'מטעם'. לכל מפלגה היה ביטאון ששיקף את עמדות

אבדון ואופטימיות ) לגבי עתיד המדינה מבלבלת. 95( תחזיתו של אורי אבנרי מחד הוא חושש שימיה של מדינת ישראל ספורים, אך מאידך הוא גם מלא תקווה כי המצב הפיך. "ההיגיון אומר לי כי המדינה הזו אבודה. היא הולכת לקראת אבדון עם מלחמת שנה. יכול 50 נצח. מצד שני אין שום דרך לחזות מה יהיה בעוד לקום איש חדש שייקח את ההגה של ה'טיטניק' ויסובב אותה על מנת למנוע התנגשות. אני מאמין בזה. אני אופטימי". 10 ובהיותו בן 1923 הלמוט אוסטרמן נולד בגרמניה בשנת עלה עם משפחתו הציונית לארץ ישראל וכאן הפך להיות אורי אבנרי. , בהיותו בכיתה ז', נאלץ אבנרי להפסיק את לימודיו 14 בגיל על מנת לסייע בפרנסת משפחתו. הוא עבד במשרד עורכי דין,

12

09/2018 - 256 רעננה

ראשיה. "מאוד לא מצא חן בעיני כיצד העיתונות נראתה אז. רציתי לעשות עיתונות חדשה מסוג חדש". אבנרי מאמץ את הקונספט של השבועון האמריקאי "טיים מגזין", דהיינו מאמרים קצרים, ללא שמות כותבים ועםסגנון שפה ייחודי. "בשביל לחקות את הסגנון של "טיים מגזין" נאלצנו להמציא מילים חדשות שבהמשך אומצו על ידי האקדמיה".

שנה (עד ליום פטירתה בשנת 60- לרעייתו למשך קרוב ל ) ושותפתו לרעיונות השלום והצדק. אבנרי התוודה כי 2011 מעולם לא הצהיר בפניה כי הוא אוהב אותה. "בעיניי שלוש המילים 'אני אוהב אותך' הן חסרות תוכן. הקשר בינינו היה מאוד עמוק ללא צורך בהצהרות". לאחר אירוע שנאה 1953 יחסי הקרבה ביניהם החלו בשנת שחווה אבנרי על בשרו בעקבות עמדותיו הפוליטיות. לימים יחשוף אבנרי כי משה דיין היה יוזם התקיפה בעקבות מאמרים ביקורתיים של השבועון נגדו. "הכרתי את רחל באופן שטחי, והחלטנו שניפגש באחד הלילות קרוב לחצות בעת שאני מסיים את עבודתי במערכת. באותו לילה, בעת שרחל חיכתה אנשים עם ידיות טוריה 4 לבואי בבית קפה סמוך, התנפלו עליי ושברו את שתי ידיי. הועברתי מיד לבית החולים. רחל ראתה שאיני מגיע לפגישה ובאה לחפש אותי במערכת. אנשים שהיו בקרבת מקום סיפרו לה על התקרית והיא הגיעה מיד לבית החולים ולאחר מכן הסכימה לסעוד אותי במשך מספר ימים בהם לא יכולתי לעשות שימוש בידיי השבורות. הימים הפכו שנה פלוס שמבחינתי היו שנים של אושר גדול עם אישה 50- ל מאוד מאוד מיוחדת שהייתה מורה לכיתות א' ו-ב' בלבד, והפכה לאגדה בקרב הורי הזאטוטים שהיו תלמידיה". חשיפת שחיתויות "העולם הזה" הצטיין בשנות קיומו בחשיפת שחיתויות שהעיתונות המסורתית/ממסדית לא העזה לגעת בהם. אבנרי 'נכנס' במי שרק היה יכול מנציגי הממסד ובסמלי שלטון שדרכם סרה. זה החל נגד עיריית חיפה שהתגלו בה שחיתויות ולימים החשיפה נודעה בשם פרשת 'חושיסטאן', נגד עמוס בן גוריון שהיה סגן מפכ"ל המשטרה וניהל במסגרת תפקידו עסקים פרטיים, נגד אשר ידלין מבכירי תנועת העבודה, ונגד אברהם עופר. העיתון חושף את אירועי כפר קאסם, ומטיף בעד ביטול הממשל הצבאי בשטחים ובעד הפרדת הדת מהמדינה. אין לאיש ספק שהוא הקדים את זמנו בהרבה והיה פורץ דרך הן לתקשורת היום והן לתנועות השמאל. "הפרשה הכי קשה שלנו הייתה עם איש הכלכלה, יעקב לוינסון. למעשה הוא היה דיקטטור כלכלי במדינה, יותר חשוב משר האוצר. כשבדקתי חומר שקיבלתי והבנתי שהוא אמין, החלטנו לצאת בסדרת מאמרים על אי סדרים בכספים הציבוריים עליהם היה לוינסון אמון. לאחר הפרסום הראשון הפגישה אותי חנה זמר, עורכת "דבר", עם לוינסון בביתה. לא השתכנעתי מדבריו והפרסומים בשבועון המשיכו, לצערי. אני אומר לצערי כי בעקבות הפרסומים האיש שלח יד בנפשו. בדיעבד אני מתחרט על הפרסום. אילו הייתי יודע שזו תהיה התוצאה, לא הייתי מפרסם". אתיקה עיתונאית "העולם הזה" היה ממודר מוועדת העורכים של העיתונים הממסדיים. אבנרי מעולם לא הוזמן לשיחות רקע שלא לפרסום על ידי גורמים ממשלתיים. "העיקרון שלי היה

כך למשל חידש אבנרי מילים כגון: ח"כ, בליין, מחזמר, יומון, כאשר טיסה לחלל הייתה 1953 חללית, מילה שהגה בשנת עדיין בגדר מדע, וגם את המילה "כְּתַבְלָב",כינוי לעיתונאי לא- אובייקטיבי המתחנף לבעלי-כוח שלא תפסה כל כך. בהמשך מחליט אבנרי להילחם על טוהר מידות המדינה. "התחלנו לחשוף פרשיות שחיתות שאז עדיין לא היו במימדים של היום. היה יותר קשה להגיע למקורות שכן המוסר הפוליטי היה גבוה ודברים לא יצאו החוצה. המקורות שלנו היו עיתונאים ממערכות אחרות שהיה להם מידע ולא יכלו לפרסם אותו בעיתונם. מעולם לא שילמנו שקל עבור מידע. באופן הזה דרכנו על בהונות הרגלים של הרבה אנשים חזקים וחשובים. לא נרתענו להילחם בבן- גוריון שבוע אחר שבוע, שהדביק לנו את הכינוי 'השבועון המסוים'. ראש השב"כ דאז, איסר הראל, הצהיר פומבית כי '"העולם הזה" ואורי אבנרי הם האויב מספר אחד של המשטר'. הדבר החמיא לי מאוד. אך היה לזה מחיר כי התחילו להתפוצץ פצצות במערכת". געגועים לרחל

אבנרי, האיש והאגדה, שם את היסוד לעיתונות חוקרת כפי שהיא היום. הוא מרוצה מהיעלמות העיתונות המגויסת אך מודאג מעתידה הכלכלי של העיתונות הכתובה. הוא רהוט בדיבורו. המבטא היקי שלו עם העברית התקנית טבועים בו היטב ומשמשים כסמלו המסחרי מזה שנים. הוא נעזר בפתקים שהכין מראש על מנת שלא ייגרעו נושאים בהם בחר להתמקד. שמיעתו לוקה

אורי ורחל אבנרי (מתוך ארכיון אורי אבנרי)

והוא נעזר במכשיר שמיעה. למרות השיח הרציני בכינוס מול אנשי התקשורת ששותים בשקיקה את ה"אני מאמין" שלו, הוא מצליח לסחוט פרצי צחוק מהקהל. בערגה רבה הוא מתאר את תחילת יחסיו עם רחל שתהפוך

› 16 המשך בעמוד

13

09/2018 - 256 רעננה

מבזקים... מבזקים... מבזקים יהודית הלפר מאת: 

לאיור 14- הביאנלה ה נפתחה בחודש יולי באכסדרת "יד לבנים" "ילדות ישראלית בנושא: שנות המדינה" 70 לאורך - התערוכה, שהוכנה ע"י האוצרת אורנה פיכמן, כוללת את מיטב

מבזקים

5- מי יודע מה זה "כלב שגרם נזק לצמיג" ב • במרכז היום של אותיות? - זהו "פינצ'ר". העמותה לאזרח המבוגר התקיימה בחודש . את ההרצאה שעבר הרצאה בנושא תשבצי היגיון המרתקת נתנה יפעת שוורץ, מנהלת השירות לריפוי בעיסוק של בית לוינשטיין. המשתתפים התאמנו בפתרון תשבצי היגיון וקיבלו כלים לחשיבה "מחוץ לקופסא". פתירת תשבצי ההיגיון מאמנת את המוח לגמישות מחשבתית, לחשיבה יצירתית, ספונטנית ומסתגלת, שיש בה כדי לסייע בשליפה מהזיכרון, בלמידת תהליכים חדשים ובהסתגלות טובה יותר לסביבה.

איוריהם של חברי אגודת המאיירים, בהצדעה לדורות הצברים ילידי הארץ, המאפיינים ילדות ישראלית על כל פניה: במשפחה, במוסדות החינוך ובהווי שעות המאיירים המשתתפים בתערוכה מציגים 43 . הפנאי עבודות, אשר הוכנו בטכניקות ובמדיומים שונים. 95 בתמונות מופיעים דימויים בעלי מכנה משותף: אהבה לארץ, לאנשיה, לנופה, לתנובתה, לחגיה ולמועדיה, לערכיה ההיסטוריים והחינוכיים ולהווייתה הייחודית. במסגרת התערוכה קיימה האוצרת הדרכה להורים/ סבים סבתות ונכדים. הביאנלה תוצג בגלריה העירונית שבבית יד לבנים עד .1.10.18- יום ה "עדים לעד": אתר חדש ובו סיפוריהם של שורדי • השואה ברעננה, הושק באחרונה באתר העירייה, כחלק מהמאמץ המתמיד להנצחת זיכרון השואה . כתובת האתר: וסיפורי השורדים .www.raanana.muni.il/Survivors האתר כולל תמונות וסיפורים אישיים של שורדי השואה, תושבי העיר, בעדויות אישיות מצולמות. תושבי העיר המעוניינים למסור עדות ולצרפה למאגר העדויות, מוזמנים לעשות כן באמצעות טופס מקוון המופיע באתר.

עיריית רעננה הציבה "רמזורי שניות" להולכי הרגל במעברי החצייה, בשני צמתים מרומזרים, הסופרים את השניות שנותרו לחצות את הכביש עד התחלף האור .  רמזורים אלו הוצבו, ברמזור כפרויקט פיילוט, במעברי חצייה ברחוב אחוזה בשני מקומות: אחוזה-בן-גוריון

ואחוזה-ברנר. הרמזורים הוצבו במטרה להגביר את בטיחותם של הולכי הרגל החוצים את הכביש במעברי החצייה. הפרויקט חשוב במיוחד להולכי רגל הנעים באיטיות, עקב גילם או מוגבלותם. כך יוכלו לתכנן את חציית הכביש באופן שיספיקו לחצותו טרם התחלף הרמזור. בעתיד מתכננת העירייה להציב "רמזורי שניות" נוספים. בנוסף הוצבו, עבור הנהגים, "רמזורי שניות" בפניות שמאלה ובמעברי חצייה לאורך רחוב אחוזה. מקהלת "רננה" השתתפה בסוף חודש יולי בכנס • מקהלות ייחודי ברחבת האנדרטה שהוקמה לזכרם של החיילים שנהרגו בשני פיגועי ההתאבדות בצומת . בפיגוע הכפול 1995 שאירעו, זה אחר זה, בשנת בית-ליד חיילים וחיילות, שהמתינו להסעות לבסיסיהם, 21 נהרגו נפצעו. 54 . ואזרח אחת לחודש מתקיים במקום אירוע מוזיקלי, המאורגן ע"י עמותת מתנדבים המבקשת להחיות את זכר הנופלים. עיריית רעננה יוצאת בימים אלו במהלך שדרוג • בין היתר ושיפוץ רחוב החרושת באזור התעשייה: יכלול השיפוץ הרחבת המדרכות, הצבת עמודי תאורה, שדרוג הגינון וחידוש הכביש; לנוחות התושבים תבוצע העבודה במקטעים לשמירה על שגרת הפעילות העסקית באזור. תכנון השיפוץ, הצפוי להימשך מספר חודשים, נעשה בשיתוף הסוחרים ובעלי העסקים במקום.

בתחרות הסקווש הארצית שהתקיימה בירושלים זכה • , תושב 78- דיוויד בלוך, בן ה שחקן הסקווש הוותיק רעננה, בפרס השחקן הפעיל והוותיק בישראל.

במסגרת אירועי הקיץ שהפיקה ירדנה ארזי בפארק • עיריית רעננה, הופיעה ירדנה ארזי במבחר שיריה, בפארק רעננה. מתחם אירועי החוצות, שהתקיים בדרך כלל ברחבת "יד-לבנים" שינה מקום. העירייה הקצתה רחבה גדולה באחת הפינות של פארק האגם,

והציבה בה מאות רבות של כיסאות. במקום המרווח והפתוח, הממוקם לאגם, סמוך נשבה רוח קלה, שהקלה על תחושת והחום הלחות הכבד והגבירה את הנאת התושבים מהאירוע.

14

09/2018 - 256 רעננה

אורה צרויה מאת:  קול שופר לשמוע

עם המשפחה הקמנו בבני יהודה שבגולן מפעל משגשג ולידו מרכז מבקרים שבו תצוגה ומוקרנים סרטונים הממחישים את דרך ייצור השופר מקרן גולמית לשופר מושלם". ממה מייצרים שופרות?

"כל הקרנות הבאות מבעלי חיים טהורים כשרות לייצר מהן שופר, חוץ מקרן פרה, שלא להזכיר לפני אלוהים ביום הדין את חטא העגל, חטא חמור שחטאו בני ישראל במדבר. השופר הטוב, המהודר והיפה עשוי מקרן של אייל". איך הופכת קרן אייל לשופר? "ראשית אנו מעצבים את הקרן הגולמית לשופר. מייצרים את הפייה, מרוקנים את החומר הממלא את תוך הקרן, מנקים היטב בפנים ומחליקים. לאחר מכן אנו מחליקים ומלטשים את הצד החיצוני של השופר עד שמקבלים שופר יפה. אנחנו מנסים אותו לוודא שתקיעתו בעלת צליל יציב והוא קל לתקיעה. אם הצליל אינו מושלם אנו מתקנים ומשפרים. המאמץ הגדול בייצור השופר מושקע בסילוק הריח שבקרן. אנו מקפידים לרכוש קרנות ללא ריח". היופי חשוב? "בוודאי", עונה קינן, "היופי החיצוני הוא קודם כל תוצאה של מיון מדוקדק של הקרנות ושימוש רק בחומר הגלם הטוב ביותר. בנוסף לכך אנו שמים דגש רב על רמת ליטוש והברקה גבוהה ביותר. כל שופר עובר לפחות שבעה שלבים של ליטוש, הברשה והברקה. השופרות שלנו ידועים ביופיים וגם בכשרותם. כל חשד לפסילה, בין אם זה חור, סדק, קליפה וכיו"ב נבדק ביסודיות ואם מדובר בשופר פסול, הוא יוצא מהמחזור באופן מיידי. יש לנו מוניטין שמאפשר גם למחמירים ביותר לקנות אצלנו ללא חשש". איפה רוכשים קרני אייל? "בעיקר בארצות ערב, כשהמובילה בהן היא מרוקו". כמה עולה שופר? "תלוי בטיב השופר, ביופיו ובהדרו. טווח המחירים נע בין שמונים לשמונה מאות שקלים. אנחנו משווקים את השופרות לכל העולם". ופרנסה יש מזה? "זו בדיוק הסיבה שאני עוסק בכך. יש במלאכתי שילוב מושלם של פרנסה טובה, יצירה ובעיקר מצווה". ‏ orazruya@walla.co.il

שמעון קינן

התקיעה בשופר היא חלק בלתי נפרד מאווירת הימים הנוראים ומאווירת ימי הסליחות המקדימים אותם. מצוות שמיעת קול שופר היא מצווה מן התורה, והיא זו המאפיינת את ראש השנה: "וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם--כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ:  יוֹם תְּרוּעָה, )1 . (במדבר כ"ט יִהְיֶה לָכֶם" חיפשנו מפעל ליצור שופרות ומצאנו את "קול שופר", מפעל משפחתי ביישוב בני יהודה שברמת הגולן. המפעל הוקם על ידי אב המשפחה שמעון קינן, בעל תקיעה ותיק ובקי ברזי השופר. ליד המפעל קיים מרכז מבקרים שבו מוצגים, סרטונים, סוגי שופרות, ועוד מוצגים הממחישים את דרכי ייצור השופר. למה שופר? "אפשר לומר עליי, שנולדתי עם שופר ביד", מספר לי קינן, "כבר בגיל תשע רציתי מאד לתקוע בשופר, אך לאהיה בידי כסף לרכוש שופר. מצאתי צינור חלול וחיברתי אותו למשפך וכך הצלחתי לתקוע את תקיעותיי הראשונות. בגיל שמונה עשרה תקעתי בראש השנה בבית הכנסת, וכך נהפכתי לבעל תוקע מוסמך". איך הגעת להקמת מפעל שופרות? קינן: "שנים ניהלתי מפעל למתכת, ושם התגלה שיש לי 'ידיים טובות'. ברבותהימיםהלכתי לעבוד במפעלקטן לייצורשופרות, ושם קלטתי במהרה את סודות המקצוע, ונהייתי מומחי לייצור שופרות. מכאן הייתה הדרך קצרה להקים מפעל משלי. יחד

15

09/2018 - 256 רעננה

בר שי עזרא

001

להמתין רגע, להיעזר בחבר או פשוט למצוא מילה חליפית.

משחררת כאבים ומתח • עומס מהגב התחתון וממפרקי הברכיים מקילה על הליכה בעליות, בירידות • בשרירים באזור צוואר וכתפיים משפרת יציבה • מתרגלת ומשפרת קואורדינציה • ובשטחים חלקים פעילות נעימה • צריכת קלוריות מוגברת • ומאזנת את שיווי המשקל מתאים לגברים ונשים • בחברותה המאפשרת שיחה בזמן פעילות הליכה זו מתאימה גם למוגבלים בתפקוד, • ברמות הליכה שונות כחלק משיקום וחזרה לשגרה. ומשירת העשבים נעשה ניגון של הלב – חגיג שבועות • במאי במרכז התרבות ופנאי. המסיבה 17- שמחה נערכה ב כללה ערב שירה כולל שקופיות וליווי מוסיקלי בהנחיית יהודה דמבסקי, ולאורחים הרבים שגדשו את המרכז הוגש כיבוד עשיר. נשאו דברים מנכ"ל העמותה חיימק'ה פרלשטיין ומנהלת מרכז התרבות גילה עירן. פרטים והרשמה אצל מרים/אסתר בש ות הבוקר: 09-7747041 ,052-2546043 ברכות ללקוחותינו בעמותה למען האזרח הוותיק רעננה שנה טובה ומבורכ יבוא שיווק והפצה, וצרי היגיינה ונייר. 09-8986035 טל' ראשי 04-6214265 , פקס נוסף 09-8940769 פקס www.lemon-clean.co.il רעננה. אח”כ בפארק רעננה. 114 מקום הזינוק – ליד מרכז התרבות, ההגנה כולל ביטוח ודמי חברות. ₪ 280 : עלות הסדנה מפגשים (פעם בשבוע) כולל שימוש במקלות. מדריך מוסמך. 6- ל הרשמה ותשלום מראש. לאחר השיעור הרביעי יש לרכוש מקלות.

10 הוא ומפלגתו הותקפו על ידי כלסיעותהביתבאופן קבוע. אבנרי היה חבר הכנסת הראשון שהוצא בכוח מאולם המליאה בעת דיון, בשעה שלא פסק בקריאות ביניים שהפריעו ל הלך הדיון. הוא זכה לעשרות פרסי הוקרה ישראליים ובינל ומיים בתחום העיתונאות ומפעליו למען השלום. אבנרי שטווה בשבועונו את הסיסמה "ללא מורא וללא משוא פנים" עיצב את עולם העיתונות והתקשורת לכאלה שחושפים שחיתויות, דורשים צדק, ונלחמים ללא לאות בממסד. בעשרה לספטמבר השנה שנים. הוא אינו פוחד מהמוות. הוא כבר היה 95 ימלאו לאבנרי מספר פעמים בסיטואציה להיפרד מ'העולם הזה' - בעת פציעתו במלחמת השחרור ובמספר ניסיונות התנקשות בחייו. הוא אינו רוצה להיקבר, מבקש שגופתו תישרף ואפרו יפוזר בחוף הים בתל אביב. "לא אכפת לי איך יזכרו אותי לאחר מותי כי אני לא אראה את זה. אני רוצה שיזכרו אותי בעודני בחיים. פעולתי למען השלום חשובה בעיניי יותר מעיסוקיי העיתונאיים ודברים אחרים. במיוחד אני אוהב שמזכירים לי את המילים שהמצאתי, כאילו נולדו עם השפה העברית. זה תענוג אמיתי". meirch@gmail.com – עשרות בתים השתתפו בתחרות "הגינה גינה לי חביבה • היפה ברעננה" שהגיעה לסיומה בטקס רב משתתפיםשנערך באולם אשכול פיס בחודש שעבר. סימה פרי, סגנית ראש העיר ומחזיקת תיק חזות פני העיר, הגתה את הרעיון ורתמה לכך את "המועצה לארץ-ישראל יפה". התחרות כללה שלוש קטגוריות: הגינה היפה בבתים המשותפים, המרפסת היפה, והגינה היפה בבתים הפרטיים, וזכתה להיענות גבוהה של עשרותמתושבי העיר, שנטלו בה חלק בקטגוריותהשונות. אורי אבנרי - 13 המשך מעמוד ‹ לפרסם הכול, אך היו גם מקרים שנעניתי לא לפרסם סקופים כי השתכנעתי שהדבר עלול להזיק יותר מאשר להועיל. באחת הפעמים קיבלתי בחצות טלפון מעו"ד חשוב שמבקש להגיע אליי מיד. תיארתי לי שהדבר דחוף. האיש הגיע מלווה בפסיכיאטר שטיפל באשת הנשיא קציר כי מצבה הנפשי היה רעוע. הרופא הסביר לי כי נודע לו שאנו מתכוונים לפרסם את המידע בשבועון ואם זה יקרה היא עלולה להתאבד. ברור שלא פרסמנו ואיבדנו סקופ. דוגמה נוספת- נמנענו מפרסום שישראל מוכרת נשק לסין". התקשורת של היום, מנקודת הראות של אבנרי, ברובה פשטה את הרגל, והדברים שהוא חושב עליה חמורים ביותר. "דעתי על התקשורת של היום אינה טובה. ישנם תחומים מסוימים שהיא פועלת בסדר, אבל בדבר העיקרי הנוגע לחיים ולמוות שלנו, מלחמה ושלום, העיתונות משועבדת לחלוטין כמו במדינה פאשיסטית. העיתונות כולה עוסקת בשטיפתמוח יום יומית, והבעיה עם זה שהכותב לא מודע לכך וגם הקורא לא מודע לכך. הכול נכתב מנקודת המבט של השלטון. ההבדל בין גושי הימין והשמאל הוא מזערי. אין דעות אחרות. חסר לי עיתון כמו 'העולם הזה' שישמיע דעה שונה. לכן הדמוקרטיה במדינה היום מוגבלת. אנו לא מדינה פאשיסטית אך גם לא דמוקרטיה אמיתית ומלאה. זה מדאיג אותי". אבנרי מתגאה כי היו מעט מאוד תביעות דיבה נגד העולם הזה כי "ידענו להתנצל כשטעינו". אחרי מותי לא על מי מנוחות התנהלו חייו המקצועיים והפוליטיים של אבנרי, הן כעיתונאי והן כחבר כנסת מטעם מפלגה שהקים שהייתה מזוהה עם השמאל הרדיקאלי. והפרס? תעודות הוקרה וכסף לרכישת שתילים חדשים. התפנו מפעילותם השוטפת והתגייסו מבקרי מרכז היום • למען קשישים ונזקקים בקהילה. לרגל חג השבועות המתקרב, ששזור בו מוטיב החסד, החליטו המבקרים, בניצוחן של רכזת התעסוקה בטי קלעי ובת השירות מיכאלה, לאפות עוגות משובחות ולהעניקן ל"פרויקט כרובית" - מתן מזון לקשישים ונזקקים בקהילה. בחודש שעבר הגיעה לסיומה תכנית הקשר הרב-דורי • בהובלת המשרד לשוויון חברתי, בה השתתפו 2018 לשנת גם בתי ספר בכפר-סבא ורעננה. מטרת התכנית היא קשר בין דורי שמיטיב עם התלמידים הצעירים ומעצים אותם מזה ועם האזרחים הוותיקים מזה. כאשר, הצעירים מלמדים את הוותיקים מיומנויות מחשב כמו גלישה באינטרנט ושליחת דואר אלקטרוני

כרומו

חום ובורדו

פרוצס חלק

1

יח‘ 5,000

העמותה למען האזרח הוותיק - רעננה שלום לכל חברינו, אנו שמחים לבשר לכם שעדכנו את אתר האינטרנט 165 1 0 124 0

לא משנה

0

יבגני

יערית

כרמית

גימור

רחל

של העמותה למען האזרח הוותיק רעננה. כדי להיכנס לאתר אנא לחצו על הקישורית www.amutaraanana.co.il הירוקים כל לחיצה על אחד העיגולים תוביל אתכם לנושא המעניין אתכם. 0 : גלופות + ש“ח 0 : גרפיקה + ש“ח 650 : מחיר הדפסה לקוח /ה נכבד/ ה, sticker @ 013 . net.il או במייל: 08-9295898 נא לאשר הגהה בפקס לפני אישורך -שים לב! נא לבדוק שאין טעויות דפוס,טקסט וגרפיקה ,“מדבקה ברגע“ לא תישא באחריות ובעלות לטעויות שי כל עיכוב באישור הגהה יגרור דחייה במועד הדפסה . מע“מ בגין גר + ש“ח 250 במידה והעבודה לא יוצאת לביצוע הלקוח יחוייב בסך של עלות שטנץ: + ש“ח

. לפייסבוק בצד שמאל של הדף יש קישור נשמח אם תכנסו, תצפו להנאתכם ועשו לנו לייק. אם יש הערות, בקשות או הצעות לפעילויות נוספות, נשמח לשמוע מכם ונבצע במידת האפשר. בברכת בריאות טובה והמשך עשייה פורייה, הנהלת העמותה 08-9295896 73105 12 10 סה“כ לתשלום: ש“ח 650 

חתימת הלקוח:

08-9295898

הקישים שלנו מחירון קיש גדול ₪ 49 קיש בינוני ₪ 39 קיש אישי ₪ 12

16

לתושבי רעננה וגימלאים יקרים בברכת שנה טובה ומבורכת. מאחלת שלי שמש 058-5672237

לחברנו למערכת עוזי מנור משתתפים בצערך על מתו אחיך

מערכת "כיוון חדש"

06/2018 - 252 רעננה

16

09/2018 - 256 רעננה

Made with FlippingBook - Online catalogs