כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה - מרץ 2019 - גיליון 261

בקצה המסילה

משה עמרני לאה קליין צילום:  לאה קליין מאת: 

מרים דרור מאת: 

"גונב לאוזניי, מפי אחת העובדות במוסד סיעודי ברעננה, שאתה מגיע פעמיים בשבוע לתמוך ולטפל באחת החולות הסיעודיות, למרות שהיא כלל לא ממשפחתך", אני אומרת למשה עמרני בשיחה טלפונית.

חַדּוּת הָרְאִיָּה שֶׁל הַנֶּשֶׁר מִתְבַּקֶּשֶׁת עַכְשָׁו כָּל כָּךְ: הַיְכֹלֶת לִצְפּוֹת אֶת הָרֶקַע מֵעֵבֶר לְכָל פְּרָטָיו. לְהָבִין אֶת טִיסַת הַיָּחִיד, ּמַמְרִיאָה וְאֵינֶנָּה רוֹאָה אֵיךְ הָרֶקַע פּוֹנֶה לָה

"אכן כן", הוא עונה לי, "אני מתנדב באהבה בעוד כמה מקומות". , נשוי למרים. להם ארבעה ילדים ועשרה נכדים. 1939 משה עמרני, יליד אני שואלת אותו, הפעם כבר על כוס קפה ועוגה. אתה יליד הארץ? "נולדתי בתימן והגעתי ארצה בעלייה של 'מרבד הקסמים' ואני בן עשר". מה זכור לך מתימן? "יש לי המון זיכרונות. את רובם כתבתי בספר שכתבתי 'מסע נדודים'. יש לי זיכרון חזותי מאוד חזק ואני זוכר כל פרט ופרט מגיל ארבע ועד היום". מגיל ארבע??? "אני זוכר שכשהייתי בגיל זה הדוד משה דפק בדלת ביתנו בשעות המוקדמות של הבוקר. אימא פתחה את הדלת והוא ביקשאוכל צידה לדרך, כי הוא בורח מהשלטונות. אני זוכר שאימא הלכה למטבח, לקחהשתי פיתות גדולות, מרחהאותםבסמנה (חמאהמעושנת), קיפלה לארבע, הורידהמראשהמטפחתאדומה, עטפהאתהפיתות, נישקה אותו, שלחהאותו לדרכו ובכתה. כשסיפרתי זאתלאימי כשהייתי כברמבוגר היאאישרהשכך בדיוק זההיה. כלחיי הייתי ילד סקרן ולא רציתי להחמיץ שום דבר". היכן גרתם? "גרנו בכפר קטן, והבתים היו בנויים בו בשלל צבעים וללא סימטריה. מצבנו הכלכלי היה קשה והיו רגעי רעב ומחסור. אבי נאלץ לצאת לדרכים להשיג עבודה לפת לחם. אימי הייתה בעיניי עולם ומלואו והאם המושלמת. הייתי בנה המפונק וינקתי עד גיל חמש". זכורה לך העלייה ארצה? "חגגנו ליל סדר כדרכנו עם כל המנהגים, ובמקום להתחיל את הקידושסיפר לנו אבא בקול רם על הגאולה. חפצינו כבר היו ארוזים בצרורות ודברי הקודש והמזון הועמסו על גב אתון. השארנו אור בבית להטעיה ויצאנו ממש כמו ביציאת מצרים. המסע, בו השתתפו רבים מתושבי הכפר, היה ארוך, מפרך ומייגע. עברנו מדבריות בחום הלוהט ובשלב מסוים העלו אותנו על משאיות בדרך לשדה התעופה. המטוס נראה לנו כציפור גדולה. הגענו לארץ בחושך ואני זוכר את כולם מנשקים את האדמה". לאן נשלחתם? "למחנה עולים בעתלית שם גרנו בצריפים ארוכים מריחים מליזול. רבים לקו במחלות, וזו גם הייתה התקופה בה נעלמו תינוקות. משם עברנו למעברה באבן-יהודה. התמודדנו עם חיים קשים שלא הכרנו ולמדנו להתרגל". היכן למדת? כי 12 "בבית-ספר דתי בו הייתה כיתה אחת לכל הגילאים, וכשחילקו אותנו בסוף השנה לפי גיל אמרתי שאני בן לא התאמתי לבני השש. המנהל נכנס ואמר לי ולאחותי 'אתם ילדים גדולים וחמורים לא לומדים בכיתה א''. בסוף אבא פתר את הבעיה והמשכנו ללמוד בכיתה א'." ובהמשך? "למדתי ובמקביל עבדתי לפרנסת המשפחה. הייתי מקובל מאוד חברתית והגעתי להישגים מרשימים. הייתי ראש אגודת בריאות והשתתפתי בכל החוגים. אהבתי, ואני עדיין אוהב עבודות יד. סרגתי וארגתי שטיחים. הסוודר שאני לובש היום–אני סרגתי אותו. במקביל הייתי בתנועת נוער ובחוגי מחול ודרמה. ויש לי סיפור שלא תאמיני". נו? "כשהייתי בכיתה ה' יילדתי את אימי. היא הייתה בבית ונתנה לי הוראות מדויקות שאותן מילאתי". באמת קשה להאמין. והיכן שירת בצבא? "במלחמת ששת הימים הייתי נהג בחיל האוויר. התבקשתי להעביר מיכליות מים לאחד הבסיסים בסיני. המצרים תפסו את המיכלית ושאבו ממנה מים אבל אני הצלחתי להתחבא. לאחר ששה ימים עבר פייפר ואני נופפתי לו ובחולצתי וכך ניצלתי". ובמה עסקת? "הייתי מורה ב"הדסים". עסקתי בבוטניקה ובאומנות. אומצתי על ידי המורה אבינועם קפלן וממנו למדתי להיות מורה. עברתי השתלמויות רבות, גם בגננות וגם באומנות". היכן הכרת את אשתך? "מרים עבדה כגננת בבאר-שבע אצל הגננת פנינה שורק. באחד מביקוריי בבאר-שבע הכרתי אותה. פנינה עזרה לאשתי ולי בחתונתנו וקנתה לנו את כל הציוד הנדרש. הפכנו למעין משפחה. זו האישה שאני מבקר במוסד הסיעודי ברעננה". כל הכבוד לך. "החלטתי לאות הוקרה וכבוד לבקר אותה פעמיים בשבוע. אני מלווה אותה לחוגי התעמלות, אני שר איתה את שירי העבר ואנו גם רוקדים ומצטלמים. לפעמים אני נוסע איתה על הקלנועית לפארקשם אנו מטיילים. כשאני בא היא תוססת. אני כשלעצמי חוזר ממנה תמיד מאושר". אמרת לי שאתה מתנדב בעוד מקומות? "במועדון הקשישים אני מעביר חוגי אומנות והתעמלות, ולקראת שבת אני מספר את פרשת השבוע". ובבית? אני מרגיש כל יום כמו בצבא. 80 "עוזר לאשתי המקסימה בכל עבודות הבית ומטפל בנכדים. למרות שאני כבר בן רואה את האור בקצה המנהרה.." Cleah1@walla.com

סיפור תמונה

עֹרֶף, בְּעוֹד הִיא מְבַקֶּשֶׁת אַחֲרָיו.

בהזיות הקסם

מרים דרור מאת: 

שְׁקוּעָה דוּמָם בַּהֲזיוֹת הַקֶּסֶם –  אַל תּרְאֵינִי שֶׁיָּפִיתִי עַכְשָׁיו.  זֶה הַכְּאֵב שֶׁפוֹרֵחַ חֶרֶש חֶרֶש  וּדְמוּתְךָ בִּגְּבִיעֵי חִיוּכָיו.  אִם יָפִיתִי – זֶה הַקֶּסֶם  שֶׁל יָמִים רַבִּים  שֶׁיָּדַעְתִּי כִּי יָבוֹאוֹ עַד אֵלַי;  וּבְּבוֹאָם שׁוֹקְטִים קְסוּמִים,  בְּטֶרֶם שׁוּב רַכִּים  יַחֲלוֹפוּ יַעֲבוֹרוּ מֵעָלַי.  פָּנִים רַבּוֹת לַהֲזָיַּת הַקֶּסֶם –  אַל תִּרְאֵנִי שֶׁרוּקַמְתִּי בָּהּ עַכְשָׁיו.  שְׁבוּיָה וְחוֹלֶמֶת אֶמּוֹג כַּקֶּסֶם  שֶׁאַתָּה שׁוֹזֵר לִי אֶת קוּרָיו. 

אִם יָפִיתִי - זֶה הַקֶּסֶם... 

יָמִים רַבִּים בַּהֲזָיוֹת הַקֶּסֶם –  אַל תִּרְאֵנִי שֶׁחָלַמְתִּי עַכְשָׁיו.  הַגְּבִיעִים מִתְמַלְּאִים בִּפְרִיחַת- הַשֶּׁקֶט  וְאַתָּה הוֹלֵךְ אֵלַי וָשָׁב 

אִם יָפיתִי - זֶה הַקֶּסֶם

3

03/2019 - 261 רעננה