כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה ינואר 2020 - גיליון 271

דויד גרוסמן אתי החיים משחק הרבה/ יהודית הלפר מאת: 

ספר

הגיעה ורה נובאק, אלמנה בתחילת שנות הארבעים שלה, לאחד הקיבוצים 1962 בחורף , יפהפיה בלונדית 17 - שקלטו עלייה מיוגוסלביה. היא הגיעה לקיבוץ עם בתה נינה בת ה עם עיניים כחולות חסרות הבעה. נערי הקיבוץ כינו אותה "ספינקס". סיפורים רבים סיפרו במשק על קורות ורה ובתה. בין השאר שהייתה ביוגוסלביה אסירה פוליטית ועונתה קשות

במשך שלוש שנים באי מבודד, גולי אוטוק, אי עונשין, כדוגמת המחנות לחינוך מחדש שהיו ברוסיה. עוד סיפרו שבזמן ששהתה ורה בגולי אוטוק, גדלה נינה, שהייתה בת שש כשאימה נאסרה, ברחוב וחברה לחברות עבריינים. טוביה ברוק, אלמן טרי מהקיבוץ התאהב בוורה והשניים הפכו לזוג. רפאל בנו התאהב במקביל בנינה. הספר מסופר בגוף ראשון ע"י גילי, כיום בת ארבעים פלוס, נכדתם של ורה וטוביה ובתם של נינה ורפאל. גילי היא תסריטאית במקצועה וצלמת, כמו אביה, וכך היא גם כותבת את סיפורה, דרך "שוטים" של המצלמה, אותם צילמה בתקופות שונות בחייה. דרך ה"שוטים" הללו נפרש בפנינו סיפורם של שלושה דורות במשפחה, אשר סוד נורא הרעיל את חייהם ופגע בעיקר בשלוש הדמויות המרכזיות: שלוש נשים: הסבתא, בת התשעים, בתה בת השישים פלוס והנכדה, בת הארבעים פלוס. רפאל ושלוש הנשים בחייו מחליטים לנסוע לאי ביוגוסלביה כדי להבין סוף סוף מה קרה שם לוורה ומדוע האירוע הזה כל כך השפיע על חייהן. במהלך המסע מתקרבות שלוש הנשים זו לזו: האם ורה לבתה נינה, והבת גילי לאימה נינה. גם בין רפאל לנינה חלה התקרבות, אחרי שנים רבות של ניתוק כמעט מוחלט בהן נטשה את רפאל ובתה בת השלוש וחצי ונסעה לחיות בחו"ל. הספר כתוב בצורה מרתקת. הניגוד בין שפתו העשירה של גרוסמן לשפתה המשובשת של ורה מהפנט ממש. המתח בספר הולך וגואה עד הסוף המפתיע. גרוסמן כתב את ספרו זה בהשראת ידידתו, אוה פאניץ'- נהיר שהייתה אישה נערצת ביוגוסלביה ועל קורותיה בגולי אוטוק נכתב ספר ואף סדרת טלביזיה. גרוסמן מציין בפרק ה"תודות" שהוא קיבל את רשותן של אוה ובתה להוסיף לספר כיד הדמיון הטובה עליו. Yehudit_helfer@walla.co.il

2020 הכנת המלתחה לקראת עונת חורף אביבה קניג מאת: 

זה נהיה כבר הרגל מגונה של החורף. מתחילת נובמבר אנחנו ממתינים לבואו, אבל הוא מתעתע בנו. זורק פה ממטר, שם ממטר וחוזר למחבואו. יצרני האופנה כמו אוהבות האופנה החורפית אינם

אופנה

מאבדים תקווה: "גם אם יתמהמה – בוא יבוא". אז פתחנו את הארון כדי לבדוק כמה "אין לי מה ללבוש" יש

לנו בתוכו. כבר הוצאנו את כל הבגדים שלא לבשנו בחורפים האחרונים ועכשיו נותר לנו לוודא שיש לנו בתוכו את כל הפריטים , בצבע בז', חום או אפור. מעיל צמר או פרווה מלאכותית ארוך עם או בלי חגורה ההכרחיים. השנה מדובר ברשימה קצרה למדי: או מכנסיים מג'ינס מעילי הפוך שחברת "יוניקלו" החזירה לעולם חוזרים למקומם הטבעי כמעילים לטיולים. מכנסיים מחמיאים מחויט עם בטנה או אחד ספורטיבי בלייזר וחצי גולף בצבע אחד, חולצות גולף , ורצוי יותר מאחת, שמלה שחורה מחוייטים כהים, טובה. כל חולצה לבנה שהולכים היטב גם עם מכנסיים וגם עם שמלות וחצאיות, ואלה שאינן חוששות מכביסות – גם מגפונים יותר, ויש 2020 עיתונאיות האופנה מונות את הפריטים האלה כפריטי חובה ועליהם הן מוסיפות את הפריטים הטרנדיים שנכונים לחורף סיכוי טוב שייעלמו לקראת החורף הבא. הטרנד השנה נקבע כפועל יוצא של תהליכים כלכליים, חברתיים ופוליטיים ששוטפים את העולם. השפעתה של סין ומדינות מזרח אסיה מתחזקת, ולכן אנחנו רואים שפע של גזרות קימונו והדפסים אוריינטליים ברשתות האופנה, וכן חולצות מבדים רכים, כמו למשל בד סאטן. הנמר, שטרף את הקלפים בקיץ, מסרב להיפרד. שמלות בתדפיסים נמריים, ז'אקטים בדגמי נחש, נעליים ותיקים וחגורות וצעיפים – כולם נראים כאילו יצאו מספר הג'ונגל – כולם הצטרפו למסיבה. במחלקת הגזרות רואים שמלות וחצאיות מקסי צמודות צוואר, חצאיות פליסה והדפסי פפיטה ומשבצות גדולות, וגם, מה שאהבתי יותר מכל – חולצות הדוקות לידיים עד המרפקים ואז הן הופכות לתפוחות שרוולים, ממש כמו פעם. רטרו או וינטג'? לא ברור, אבל בהחלט ברור שזה יפה, בהנחה כמובן שלא מגזימים בטאץ' העונתי ושומרים על אלגנטיות היאה לגיל. Kenig1@bezeqint.net

11

01/2020 - 271 רעננה