כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה אפריל 2020 - גיליון 274

ברכה בעמלה

"אין אדם נמדד במה שהשיג בחייו אלא במה שהעניק לאחרים, ואין לאדם מורשת חזקה יותר מהוכחה חיה שמגשימה את משנתו בכל יום מחדש". אביבה קניג מאת: 

"אבא שלי היה אדם שהקדיש את חייו לטיפול בבעלי מוגבלויות", מספרת סטוצ'ינר, "אמנם היה במקצועו עורך דין אך הוא תרם רבות לקהילה. כשעוד היה בדרום אפריקה הוא הקים שם מוסד שסייע ועזר בטיפול בבעלי מוגבלויות והחלום שלו היה לעלות ארצה ולעשות משהו דומה. הוא לא הספיק ואנו החלטנו להקים

את המורשת הזאת קיבלה נעמי (שפירא) סטוצ'ינר מאביה, איזי שפירא, עוד ביוהנסבורג מקום הולדתה. דרך החזון של אביה ביחסו לאנשים עם מוגבלויות ופועלו לשוויון הזדמנויות למענם בתוך החברה נחשפה לעולם החינוך המיוחד, וכך התעצבה תפיסת עולמה וגישתה לנושא. אין ספק שאבא ואימא שלי, איזי ולוסי, הם שסללו לנו, הילדים, את הדרך לראות אנשים אחרים עם מוגבלויות, לראות אותם כשווים. הם הדריכו אותנו שיש לנו מחויבות לדאוג, לטפל ולהביא לשינוי". ביום העצמאות הקרוב היא תקבל את פרס ישראל על מפעל ברעננה, הבית לילדים עם מוגבלויות בית איזי שפירא חייה: הפועל ללא לאות לשילובם הטבעי בחברה. את נעמי ראיינתי, שלא כדרכי דרך הטלפון, בשל השלכותיו הלא ברוכות של וירוס הקורונה על חיינו. אני מכירה אותה שנה, מאז 40- ואת מקס ואסתר, אחיה ואחותה, למעלה מ עלו כולם ארצה. בהיותנו אנשי ציבור (בעלי צבי קניג היה ראש אגף החינוך בעירייה), אירחנו את נעמי ואחיה שבאו לבקש עזרה ומקום להקים מוסד שיטפל בילדים בעלי צרכים מיוחדים, שכן הם נאלצו לעזוב את המקום המקורי של המוסד שהיה בבניין דירות בהרצליה בשל התנגדות השכנים.

איזי שפירא

לזכרו ועל שמו את בית איזי שפירא". סטוצ'ינר, אישה נעימת הליכות וצנועה, נולדה בדרום . היא למדה עבודהסוציאליתקהילתית 1947 אפריקה בשנת עלתה 1970 באוניברסיטה ביוהנסבורג וכשסיימה בשנת ארצה יחד עם בעלה טוביה. מטעם עיריית תל אביב היא 1977- הקימה את היחידה הקהילתית בשכונת התקווה. ב הקימה יחד עם פרופ’ שמאי דוידסון את היחידה לבריאות הנפש מטעם בית החולים הפסיכיאטרי 'שלוותה' ברעננה, שנה. 14- והייתה המתאמת של יחידה זאת כ ואז פתחה את בית איזי שפירא. ההתחלה, כמו רוב ההתחלות הייתה מאומצת ומתסכלת, אבל בנחישות ובדבקות הצליחו סטוצ'ינר ושותפיה לעשייה ("בלעדיהם זההיה בלתי אפשרי") להקים אימפריה של אנשי מקצוע מעולים, לבנות לובי ולגייס משאבים מכל העולם למען ילדים עם צרכים מיוחדים. "החשיבות", אומרת סטוצ'ינר, "היא בשילוב של השונה בחברה, וזוהי אחת המטרות העיקריות שלנו". באופן אישי, כמי שעבדה כמורה במשך שנים רבות אני יכולה להעיד שמדי בוקר היה מגיע רכב עם ילדי "איזי שפירא" לבית-הספר בו עבדתי והתלמידים היו מקבלים אותם בשמחה ובטבעיות ושילבו אותם במשחקים ובלימודים במשך כמה שעות. לכך מתכוונת סטוצ'ינר כשהיא מדברת ללא לאות על שילוב. "נכון", עונה לשאלתי סטוצ'ינר, "גם בקלנסווה יש לנו פרויקט. לפני כעשר שנים פתחתי שם מרכז לגיל הרך ובו ילדים. העדפתי לפתוח שם בשל מגבלות המרחק 100- כ והשפה והכשרנו שם צוות מקצועי לטיפול רגשי בגיל הרך. לצורך העניין אני נמצאת שם שלוש פעמים בשבוע. חברה חזקה נמדדת ביכולתה להעניק לשונה את צרכיו בשוויון הזדמנויות מוחלט". בנימוקי הוועדה לפרס ישראל נאמר: "בית איזי שפירא משפיע על חייהם של אלפי אזרחים מדי שנה. הוא הפך מכשיר לשינוי חברתי עבור אנשים עם מוגבלויות והביא לשינוי מהותי בתפיסה החברתית, במדיניות הלאומית

נעמי סטוצ'ינר

, נפטר אביה בעת טיסה. 65 באופן פתאומי, בהיותו רק בן שפירא היה איש עשייה ונתינה והמקרה של חברו שנולדה לו בת עם מוגבלות שכלית קשה לא נתן לו מנוח ודחף אותו לעשות שינוי חברתי. בעודם יושבים שבעה, גמלה בליבה ובלב אחיה מקס ההחלטה כי את זכר אביהם ינציחו ע"י הקמת מוסד שיטפל בילדים בעלי צרכים מיוחדים.

6

04/2020 - 274 רעננה