כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה יוני 2021 - גיליון 288

"יכולתי להיות היום אפיפיור"... שנה היא מציעה לקהל 40 חנות "עזרא" מסתתרת במגרש חנייה קטן שברחוב הנגב. כבר לקוחותיה מוצרים יד שנייה, ובעיקר בגדים. החנות היא חלק מעמותה בשם זה שקמה על ידי עולים דוברי אנגלית במטרה לעזור לחבריהם להתערות בארץ. החנות היא רק חלק קטן מהעבודה הגדולה שהתפרשה לסיוע לעולים ממקומות שונים, אבל היא חלק משמעותי, ומנהל אותה כבר שנים רבות ), איש עם סיפור חיים בלתי רגיל. 78( גיורא פריד אביבה קניג מאת: 

שיחתנו מתקיימת במחסן החנות בין שמלות ערב חגיגיות לחולצות גברים, בין "סרביסים" מהודרים מפורצלן לבובות עשויות בד, בין מקלות הליכה למנורות מעוצבות. גיורא פריד הוא איש גבה קומה ומרשים בהופעתו מלאת המרץ והחיוניות. "עומד מולך אחד מששת משיאי המשואות ביום השואה", הוא אומר, "אני אהיה בשישייה האחרונה. אין יותר צעירים מאתנו, כך שתאורטית אני אהיה האחרון".

כדאי להם לחפש מחבוא אחר. הם עשו זאת, אבל רצה הגורל ואיכשהו היהודים שהתחבאו בבונקר הראשון ניצלו ואילו , חודשיים 1945 אותם רצחו בדם קר. כל זה קרה בפברואר לפני שהסתיימה המלחמה. הם פספסו בחודשיים את הסיכוי להינצל", מספר פריד בעצב. ומה עבר עליך? "אני חייתי במנזר עד גיל ארבע וחצי. בתום מלחמת העולם דודתי, אחות אבי, השתחררה מדכאו ונודע לה שהיה תינוק במשפחה. בעזרתה של סבתי, שאין לי שום מידע כיצד נותרה בחיים, הן החלו לחפש אותי והגיעו למנזר וכך הגעתי לבית סבתי. "יכולתי להיות היום אפיפיור אם הייתי נשאר", הוא מחייך, "הייתי גדל כנוצרי. מי יודע כמה ילדים יהודים נשארו במנזרים אחרי המלחמה וגדלו כנוצרים". נותרו לך זיכרונות מהחיים במנזר? "יש לי זיכרונות מטושטשים, אבל בעיקר מה שנשאר חקוק בי זו האהבה למוסיקה כנסייתית. בתת מודע שלי נשארו צלילי העוגב של באך ושופן . אני עוד זוכר שמדי פעם בא לבקר אותי הכומר שהיה אדם טוב והילדים נקשרו אליו". איך היה המעבר לחיים אצל סבתא? "אני זוכר את הבית, את הרפת, את משק החי. אני זוכר את השירותים בחצר שסבתא הייתה הולכת אליהם ואני הייתי הולך איתה ויושב על ספסל וממתין לה. בשלב מסוים דודתי החליטה לאמץ אותי ולעלות לישראל. זה לא היה פשוט לי כילד אחרי שהתרגלתי לחיים אצל סבתא אחרי החיים במנזר שוב לעבור הסתגלות חדשה. הן ניסו להרגיל אותי לפרידה הצפויה. היינו עולים על רכבת מבית סבתא לבית הדודה, ואחרי שתי תחנות סבתא הייתה יורדת ונעלמת. זו הייתה טראומה נוראית בשבילי. הייתי בוכה בצעקות אימים והדודה הייתה מחזירה אותי הביתה. הסיפור הזה חזר על עצמו כמה פעמים עד שהתרגלתי, וכבר נקשרתי לדודתי. יום עלינו ארצה. סבתא 1949 אחד כבר לא חזרנו לסבתא ובשנת ובהיותה אישה אמידה היא הורישה לי 1956 נפטרה בשנת דונם אדמה. דודתי ובעלה אימצו אותי. לדוד קראתי 70 אבא אבל לדודה קראתי בשמה הפרטי אילונקה. קשה לי להסביר למה לא קראתי לה אימא, שכן היא תפקדה כאימא לכל דבר".

הדודים המאמצים הוגו ואנה

מי אתה גיורא? בצ'כוסלובקיה. אני ניצול שואה. 1943 במרץ 9- "נולדתי ב הוריי, הוגו ואנה פריד, נרצחו. עם הולדתי מסרו אותי הוריי למנזר כדי להצילני. במהלך כל המלחמה הצליחו הוריי להתחבא ביערות, אבל אז הם התגלו עקב הלשנה והוצאו להורג. כל שידעתי עליהם היה שהם קבורים בקבר אחים, אבל שנה נודע לי הסיפור האמיתי שלהם." 13 לפני ומה היה הסיפור האמיתי? "הסתבר לי שיום אחד נאמר להם שהלשינו עליהם ועל כן

4

06/2021 - 288 רעננה

Made with FlippingBook Digital Publishing Software