כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה אפריל 2022 - גיליון 298

לאה קליין מאת: 

ג׳יין דודסון

"את הולכת לחדר האוכל?" שואלת אותי ג'יין שרואה אותי צועדת בכיוון. "אני לא אוכלת שם, כי אני מתקשה להחזיק את הסכו"ם בידי הימנית שהייתה שבורה", אני אומרת לה, ורואה שגם יד ימינה חבושה בתחבושת משונה. "גם אני מסיבה זו אוכלת רק בחדרי, אבל אני לא מאשימה את ידי המסכנה. אני אומרת שהמזלגות כבדות", היא אומרת בהגייה האמריקאית הכבדה שלה. שתינו פרצנו בצחוק. עד אז לא הכֹרתיה, למרותששתינו גרות ב'מגדלים', ושיחתנו הולידה ריאיון. , אמרה לי. נישאתי לד"ר דייויד דוידסון. הוא נפטר לפני שלוש 1936 "נולדתי בבולטימור במרילנד ב- שנים. לנו בן ובת וחמישה נכדים. הייתי קתולית והתגיירתי". "הייתי בת ארבע. גרנו ליד יער קטן, בו שיחקנו מה הם זיכרונותייך הראשונים מעברך במרילנד? הרבה בכל מיני משחקים דמיוניים. הורינו הרשו לנו להישאר ולשחק ביער עד חשכה. המקום היה שקט ובטוח".

סיפור תמונה

צילום: אורה דולב

מיתרים) 4 "אבא היה מנהל שרשרת מאפיות. לפני שהתחתן שר וניגן ביוקלילי (גיטרה קטנה בעלת במה עסקו הורייך? בהופעות, וכשהתחתן החליף פרנסה. אימא - עקרת בית. כל שנותינו נדדנו ממקום למקום בגלל עבודתו של אבא. הלכתי לבית ספר קתולי. המורות היו נזירות. לא ידעתי שיש דתות אחרות". "בגיל שש עשרה עזבתי את הדת. הרבה דברים נראו לי בלתי סבירים. התחלתי להכיר אנשים מעדות מדוע ומתי התגיירת? אחרות. היו לי דעות שונות ועקרונות רבים, והפסקתי להאמין". "כשהייתי בקולג' השתתפתי בחוגים שונים, ביניהם חוג דרמה. הופענו בהצגות שבהן השתתפו היכן היכרת אנשים מעדה שונה? , ידענו שאנחנו לא יכולים 18 בנות ובנים מקולג' אחר. מבין הבנים הכרתי את האהבה הראשונה שלי שהיה יהודי. הייתי בת להיות ביחד ונפגשנו בסתר, בגלל הוריו. כשנפרדנו לבי נשבר. אהבתי אותו מאוד". "בזמנו לא היה מבחר של מקצועות. רציתי להיות עובדת סוציאלית. למדתי סיעוד וחשבתי לעבוד בבריאות המשכת בלימודים? הציבור. למדתי להיות אחות ובחרתי לעבוד בתחום הפסיכיאטרי. באותו קומפלקס קיבלתי טלפון מהדיקן של האוניברסיטה שהציע לי מלגה ללמוד לתואר שני. נהניתי מאוד מן הקורס והתחלתי גם ללמד שם בתחום בריאות הנפש. שם פגשתי רופא פסיכיאטר יהודי והתאהבנו. הקדשנו זמן רב למחשבה שאתגייר ונתחתן". "ההורים התנגדו, אבל האהבה ניצחה. נישאנו בבולטימור עם תכנית לעלות ארצה". מה חשבו ההורים? "לא... היה לי עצוב. אבל הרגשתי טוב להיות יהודייה". לבסוף המשפחה השתתפה בחתונה? "התגיירתי ע"י הרב של משפחת בעלי, שהיו אורתודוכסים. הערכתי ואהבתי מאוד את הרב, וכשהיה בארץ ביקר איך התגיירת? בביתנו". "עלינו בשנות השבעים. הגענו לקטמון עם שני ילדים קטנים. כעבור זמן עברנו לאשקלון, מתי עליתם לארץ ואיך הסתדרתם? בה נקלטנו היטב. בעלי פתח בבית החולים באשקלון מחלקה פסיכיאטרית ופיתח אותה". "בראשי היו רעיונות שונים מהמקובל פה, וזה דרש ממני להפסיק לעבוד עד שאלמד עברית, ובכלל איך להשתלב ואיך ואת? ללמד כדי שיקבלו את רעיונותיי ושיטתי. זה לא נשמע שאני משוויצה"? "במשך השנים עבדתי גם בבית ספר באשקלון ובבית בכלל לא! כי זה היה הרצון והידע הטוב שלך. המשיכי לספר, בבקשה. ספר לאחיות ב'הדסה' וב'אסף הרופא'". "תמיד אהבתי לשיר ולשחק, והייתי שנים רבות בקבוצה של חובבים שעשו היה לכם בחיי היום-יום גם זמן לחברה ולבילויים? מחזות זמר באנגלית. הופענו במקומות שונים בארץ. עם ילדינו טיילנו הרבה בארץ, חגגנו חגים ואירועים שונים". "עבדתי בהתנדבות עם ילדים אתיופיים. עשיתי איתם הצגות שדרכן למדו אנגלית מדוברת. באותו זמן וכשיצאת לגמלאות? גם ביימתי הצגות באשקלון, וחוג דרמה לדוברי אנגלית". "כשבעלי נפטר רציתי לגור ליד הילדים במרכז הארץ ובחרתי בכפר סבא ב'מגדלים'. איך נוצרה ההחלטה לעבור לדיור מוגן? ותצחקי – את הדירה שם בחרתי לפי צורכי החתול המפונק שלי – בחרתי דירה עם מרפסת, שהחתול יוכל לקפוץ ממנה לפארק". "כן ולא". את מרוצה? "כי אם הייתי נשארת באשקלון, הייתי ממשיכה בפעולותיי". למה לא? "הייתי כאילו בהצטלבות דרכים, כמו בשירו של רוברט פרוסט המדבר על הליכה בדרך לא ידועה. לא הייתי בטוחה למה כן? האם דרכי נכונה... מסתבר שכן". cleah1@wall.com

5

04/2022 - 298 רעננה