כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה אוקטובר 2022 - גיליון 304

עדי נפתלי

לאה קליין מאת: 

"באת בלי מסכה"? שואלת אותי עדי נפתלי, "לא שמעת על הבחורה שיושבת באוטובוס ללא מסכה שניגש אליה שוטר וביקש ממנה לשים מסכה? אני לא יכולה, היא עונה, כי אני לועסת מסטיק. המסכה לא תפריע לך, אומר השוטר. באמת? ואיך אעשה בלונים? שואלת אותו הבחורה". עדי נפתלי היא הפדיקוריסטית שלי, ותמיד לפני שהיא מתייחסת לרגליי, היא מקבלת אותי בבדיחה ובמאכל מיוחד שהכינה. , היא נשואה, יש לה שתי בנות וארבעה נכדים. 1950 עדי נולדה ברומניה בשנת

סיפור תמונה

צילום: אורה דולב

מתי עלתה משפחתך ארצה? "כשהייתי בת חודשיים וחצי. הגענו היישר למושב ציפורי, שם שיכנו אותנו בפחונים ללא רצפה וחורים בתקרה. אמי סיפרה לי שגשם חדר לפחון. היא חלתה בדלקת אוזניים והייתה צריכה לטפל בי, בתינוקת. אחרי מספר חודשים העבירו אותנו לבתים נטושים ליד בית קברות. לאחר שנים, באותו מקום, נבנו בתים ונכנסנו לגור באחד מהם". יש לך זכרונות משם? "הייתי ילדת טבע. מטפסת על עצים, מטיילת על גבעות וקוטפת פרחים. לעתים הייתי הולכת למנזר קרוב ומתפנקת על ידי הנזירות, וחוזרת תמיד עם פרחים. אני זוכרת שכבר בגיל שלוש ישבתי על גדות הנחל הקרוב ומשכשכת רגליים. לא ידעתי לבטא את האות ר'. במקום זה בטאתי ל'. לגננת שקראו 'אפרת', קראתי 'אפלת'. הגננת אהבה אותי מאוד. היו בגן שתי בובות: רן ורינה, ואני קראתי להן 'לן' ו'לינה', ותמיד שיחקתי איתן. הייתי מאוד יפה, והגננת אמרה "הלוואי שתהיה לי בת יפה כמוך, ואקרא לה רינה". לאחר שנים נבחרה מלכת יופי ששמה רינה מור. זאת הייתה הבת של הגננת 'אפלת'. למדתי שם בבית הספר עד כיתה ד', ועברנו לרעננה, בה למדתי בעממי ובתיכון". וברעננה? . 18 "גרנו ליד בית לווינשטיין. לאבא היה משק כבשים. גרנו בתנאים גרועים; צריף ישן, רעוע, שרותים בחוץ. כך גרנו עד גיל התביישתי להביא חברות הביתה". ?18 ומגיל "התגייסתי לצבא ועברנו לבת ים. לאחר השרות חתמתי שנת קבע שהסתיימה בתאונה בטרמפ בדרך לבסיס. נפצעתי קשות – ועברתי שיקום ארוך". מתי נישאת? נישאתי לבחור אותו הכרתי בעבודתי. נישאנו ועברנו לגור ברעננה. שם הקמנו משפחה, ועד היום אנחנו עדיין גרים 1974 "בשנת ברעננה". איך הגעת למקצוע פדיקור? "הלכתי ללשכת העבודה. הייתי בת חמישים ושלוש, גיל שלא ששים לתת לו עבודה. באחד הימים, כשהגעתי לפדיקוריסטית ועובדת, ואני, בת חמישים ושלוש, לא מוצאת עבודה, ומרגישה 80 , שעבדה ברעננה, אמרתי לה: את בת 80 שלי, חנה אוריון, בת שלא שווה כלום. מה דעתך שאלמד פדיקור? וכך היה. למדתי. חנה אוריון עברה מרעננה והעבירה אלי את כל לקוחותיה". חוש ההומור שלך עדיין ממשיך... מה עם הבישולים? היום לא קיבלתי שום דבר. "הפסקתי לבשל. אין לי סיבה לבשל. אני ובעלי לא בקו הבריאות. בעלי מאוד חולה. אני חסרת תאבון ומתמודדת עם קשיים רבים. לכן תשמעי מה כתבתי לבנותיי: "אל תבכו עלי / חייתי את חיי חיבקתי את בנותיי / זכיתי בנכדיי אתכן אהבתי עד בלי די האוויר הוא מורשתי, תבשיליי ואהבותיי / לדורות שימשיכו בלעדיי. שמחתי עמכן / אהבתי את כולכן / אין לי כעס או אכזבה / לכולכן יש לי רק אהבה ובבוא יומי / אלך לעולמי / ואתכן אוהב. זכרו אותי במיטבי". Cleah1@walla.com

3

10/2022 - 304 רעננה