כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה ינואר 2023 - גיליון 307

אבא לעזוב את עיראק לאלתר. "אתה עומד לסיים את חייך פה כנכה או כגווייה. ברח מפה", אמר לו. הידיד ארגן מסע חילוץ מתחילתו ועד סופו כאשר היעד היה טהראן של השאה הפרסי שהיה ידידותי ליהודים ולישראל. הידיד הגיע עם רכב ושלח אותנו, אבא, סבתא, אחי הגדול ואני לסירת בילויים במעגן הסירות בנמל בבצרה. בבית נשארו אימא, סבא ושאר האחים כדי לאפשר לסבא לחסל את עסקיו. הפלגנו בלילה בחשאי. במהלך השייט עברנו לסירה פרסית והגענו לחופי איראן. לאחר כמה ימים בדרכים הגענו לטהראן. אבא יצר קשר עם אנשי הקהילה היהודית ואלה חיברו אותו עם פעילי עלייה ששלחו יהודים לארץ במטוסים. שהינו בטהראן, אצל קרובת משפחה, שלושה וחצי חודשים. בתקופה ההיא איראן נהנתה מפריחה כלכלית וטהראן הייתה עיר מקסימה, אקזוטית וחופשית. טיילנו הרבה בעיר ומחוצה לה. בהגיע תורנו יצאנו בטיסה לארץ ונחתנו בלוד. אני פעם שנייה בארץ. מסביב היה חושך. העלו אותנו על אוטובוסים שנסעו ליעד לא ידוע. הגענו, הורידו אותנו ואמרו: "חכו פה". כשעלה השחר ראינו סביבנו אוהלים. זה היה מחנה עולים בפרדס חנה. הגיע איש אחד, סימן לנו אוהל ואמר: "זה האוהל שלכם". בתוך האוהל היו מיטות ברזל, מזרני קש, מצעים וזהו. במחנה היו שירותים ומקלחות ציבוריים וחדר אוכל בו אכלו כולם. האוכל היה אשכנזי – מה לנו העיראקים ולסרדינים, דג מלוח, ביצים? נגעלנו.

"בעקבות התנכלויות ליהודים החלטנו לעלות לארץ. העלייה ) הייתה בלתי לגאלית. יצאנו אימא 1945( בעת ההיא (שהייתה בהריון), שני אחיי, אני, וכמובן עצמות הזאבה. אימא תכננה להתבסס בארץ ולמצוא עבודה לאבא שנשאר בבצרה. הוא היה אמור לעלות יחד עם הורי אימי יותר מאוחר. הגענו מבצרה לביירות, למלון בשם "תל אביב". במלון הייתה פעילת עלייה שדאגה לשלוח אותנו לגבולה הדרומי של לבנון. מבריחים ערבים הבריחו אותנו לתוך הארץ ליד קיבוץ חניתה. בצד הישראלי חיכו לנו פעילי עלייה ישראלים. מחניתה נלקחנו על ידי הסוכנות היהודית לדירה קטנה בחדרה. זו הייתה חתיכת נפילה, מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. הדירה הקטנה והסביבה החברתית היו היפוך גמור לחיים שידענו בבצרה. אימא ממש לא השתלבה. היה לנו מכר בעל חנות בתל אביב. אבא היה מעביר לנו באמצעותו כסף למחייה. אימא סיפרה לו על קשייה והוא הציע שנעבור לתל אביב. אימא נענתה וקנתה דירהקטנה בשכונתהתקווה. היינו מרוצים שם. ימיה של אימא קרבו ללדת והיא התייצבה בבית חולים הדסה בתל אביב. בבית החולים סירבו לקבלה אך היא התעקשה ובאותו לילה, "ליל הגשרים" (פעולה מתואמת של גשרים ברחבי 11 הפלמ"ח נגד הבריטים שבמהלכה התקפו הארץ - ר.ת), היא ילדה את אחי הצעיר. סבא וסבתא יצאו קצת אחרינו מעיראק לסוריה במטרה לחבור אלינו. בסוריה הם נתפסו קרוב לגבול ישראל ונחשדו כמרגלים. סבתא ישבה בכלאהסורי חודש והוחזרה לעיראק. סבא ישב בכלא חודשיים, עונה ולאחר מכן הוחזר לעיראק גם הוא. כישלון העלייה של סבא וסבתא דכדך מאוד את אימא והיא החליטה שנחזור לבצרה. יום אחד, כמנהגנו, פסענו עם ההורים על הטיילת בבצרה. אחי ואני דיברנו בינינו עברית אותה רכשנו בשהייה בישראל. אחרינו צעדו שני חיילים בריטיים. הם נגשו להוריי ושאלו מאיפה הילדים יודעים עברית. אימא סיפרה שהיינו שנה וחצי בארץ והילדים למדו שם בבית הספר. החיילים היו ישראלים, מחיילי הבריגדה היהודית שהוצבו בבצרה. אחד מהם אמר לאימא בעברית: "אתם עוד תחזרו לארץ וכשתחזרו, אם תזדקקו לעזרה, הנה כתובתי בתל אביב". ואכן עליתם פעם שנייה. "המחשבה לחזור לישראל מהחיים הנוחים בבצרה לא עלתה על דעתנו כלל אבל לעתיד היו תוכניות אחרות. מדינת ישראל קמה ופרצה מלחמת השחרור. שַפיק עַדַס, איש עסקים יהודי עיראקי ממוצא סורי היה קונה מהצבא הבריטי משאיות ישנות וגרוטאות אחרות, משפץ או מתיך ואז מוכר בשוק החופשי בעיראק. יום אחד השלטונות תפסו באזור נהריים בעמק הירדן מרגמה שזוהתה כבריטית. בדיקה העלתה שהמרגמה נמכרה על ידי הצבא הבריטי בעיראק והדבר העלה חשדשעדסקונה נשקמהבריטים ומבריח לציונים למלחמתם בערבים. עדס נעצר ולאחר משפט זריז ולא הוגן בעליל הוצא להורג. המשטרה חיפשה משתפי פעולה עם עדס ואבא שהיה מנהל היצוא בנמל נעצר, אבל הכחיש ושוחרר. אלא שהוא המשיך להיות על הכוונת ופוטר מעבודתו. במקומו התמנה לתפקיד מוסלמי שיעי ממשפחה אמידה ומכובדת. האישהיה מיודד עם אבא והזהיר שעומדים לעצור אותו בשנית ושעל

מחנה עולים בפרדס חנה

סבתא הביאה כסף מעיראק ובזמן ששהינו במחנה היא נסעה למשרדי עמידר, שילמה דמי קדימה ורכשה דירה בשכונת הדר יוסף בתל אביב. אבא החליט שבארץ הוא רוצה להיות חלוץ, כלומר חקלאי. לפיכך העבירו אותנו למושב נווה ימין, שוב לאוהל. אני 1950 זוכרת היטב את השלג שכיסה את כל הארץ בשנת והקריס עלינו את האוהל. להשלמת הכנסה אבא עבד בקטיף בפרדסים. לאחר שהתנחלנו בנווה ימין הגיע תורהשל אימא לעלות. עלייה שנייה. הידיד העיראקי עזר בשנית. הוא הגיע עם רכב ולקח את אימא, סבא ואחיי הקטנים. בהנחייתו אימא התחזתה לאשתו, סבא התחפש לאישה, כביכול אימו ואחיי הפכו לילדיו. הם

› 9 המשך בעמוד

7

01/2023 - 307 רעננה