כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה אוגוסט 2023 - גיליון 314

בעץ, ציור, אריגה ושאר מלאכות באמנות. הצטרפתי לצוות חובבי בובות שהקימו תיאטרון בובות בגן הפעמון בירושלים, 'תיאטרון הקרון'. בעת שהות המשפחה שנתיים באנגליה למדתי עיצוב בובות. מאז ועד עכשיו אני עושה תערוכות, מדריכה ומציגה פעילות בובנאית במקומות שונים בארץ. אני עדיין מכורה לתחום זה. אני מתגוררת כיום ב'בית יוליאנה', דיור מוגן שהוקם בהרצליה עבור קשישים יוצאי הולנד. רוב הדיירים כאן הם ניצולי שואה או דור שני לשואה. אנחנו כילדים לא ידענו שום דבר על השואה. הייתי ילדה בת שש בסיום המלחמה ואינני זוכרת כמעט כלום. גם כיום הדיירים כאן לא מדברים כמעט על המלחמה, אבל אני צופה בהם ורואה שהם חיים את זיכרונות המלחמה עד היום ויום יום. כשעברתי להתגורר בבית יוליאנה לא ויתרתי על הבובות והתחלתי להעביר לדיירי הבית חוג לבובנאות, ובכל פעם מחדש אני נדהמת מהיצירות הנפלאות של הדיירים, ממש תענוג לראות איך דיירי הבית ממחזרים ואוספים חומרים לצורך הכנת בובות ועבודות אמנות."

חנות פרחים, וד"ר בון היה אחד הלקוחות שלהם. נער מבני , הוסתר בידי ד"ר בון שהיה 12 המשפחה, אברהם פֶפֶר בן ה רופא בבית החולים הפרוטסטנטי בבוסום, שם הסתיר את אברהם והציג אותו כמטופל. תחילה אושפז הנער היהודי בחדר בידוד, אך כשאנשי הצוות החלו להעלות חשדות, הועבר הנער למחלקת הילדים. ד"ר בון הגן עליו כל שנות מבלי 1987 המלחמה. הרופא הרחום נפטר בהולנד בשנת שסיפר דבר לבני משפחתו או לידידיו. לפני שנים אחדות השתתפו בני משפחת פפר בתוכנית "אלה הם חייך" בקנדה. במסגרת תחקיר מקיף עולם הגיעו בני המשפחה לארץ כדי לחבור לקרוביהם שחיים פה בבני ברק, ולחוות אתם את הסיפור הזה. בעזרת עדויות ומסמכים ב"יד ושם" בירושלים הגיעו אל שמו של הרופא ולאחר בדיקה מדוקדקת הוכרז כי אכן הסיפור נכון ומאומת על ידי עדים אחדים. ד"ר קורנליוס בון היה חלק מקבוצה קטנה של אנשים שהתעלו לגודל השעה, והציווי המוסרי שלהם לא נתן להם להישאר בחוסר מעשה – הם חסידי אומות העולם. כך נאמר בטקס מתן האות "חסיד אומת העולם" לגב' ליז דולב, בתו של החסיד. את היחידה מבני משפחתך שעלתה לארץ. "אבא היה בעל השקפה כמעט קומוניסטית. הוא היה סוציאליסט. הייתה לנו במשפחה חלוקה מסורתית: בנים הלכו ללמוד מקצועות טכנולוגיים ורפואה ובנות למדו באוניברסיטה, לא חשוב מה למדו, אולי כדי למצוא חתן מוכשר. כך קרה שאחי הפך למהנדס ואילו אני נועדתי ללמוד באוניברסיטה וסירבתי. רציתי ללמוד עבודה סוציאלית, לעזור לנזקקים ולעניים בקהילה. עשינו עבודה מעשית ברובע הכי עני באמסטרדם. הפקנו שם פרויקטים קהילתיים שקיימים עד היום, ביניהם תיאטרון הקרקס (קרקס ללא חיות בהשתתפות ילדים מחופשים לבעלי חיים שנחל הצלחה אדירה). הייתי מאוד מעורבת בטיפול בנוער יהודי. הצטרפתי 17 "בגיל לתנועת נוער 'הבונים' בהולנד, והשתתפתי במחנות עבודה לסטודנטים, במהלכם מכרנו עוגות בחנויות ובכסף שחסכנו קניתי כרטיס והגעתי בפעם הראשונה לארץ כתיירת, היישר ממזג האוויר של הולנד למקום הכי חם בארץ, לכפר נווה איתן בעמק בית שאן. התושבים, פליטים שורדי שואת אירופה, דיברו רק יידיש ולא הבנתי מילה. לאחר זמן חזרתי להולנד וניסיתי להמשיך ללמוד ולעבוד בקהילה, אולם חשתי שזה אינו המקום בו ארצה לחיות ולהקים משפחה". עלית לבדך. "גרתי בירושלים, למדתי בביה"ס לעבודה סוציאלית ובאוניברסיטת ירושלים למדתי ספרות ותעודת הוראה והתקבלתי בקלות בכל מוסד חינוכי. נישאתי ואחרי מלחמת יום הכיפורים עברנו לגור בנווה מגן ברמת השרון, ונולדו לי ארבעה ילדים מוכשרים. בהולנד נהוג להזמין תיאטרון בובות לימי הולדת של ילדים. כשבאתי לארץ מצאתי כי אין כאן שום מודעות לתחום זה של אמנות. ראיתי קשר אמיץ בין מקצועי כמורה וכעובדת סוציאלית לבין אמצעי הטיפול וההמחשה בדרך של פיסול

ליז דולב והבובות

צילום: עודד מרום

בובת סמרטוטים גורמת התלהבות גם לאנשים מבוגרים מספרת ליז: "באופן מפתיע היא מעוררת הזדהות. הבובה היא נטולת אגו. היא מביאה עימה נקודת מבט מפתיעה, מרעננת; הבובה יכולה לשאול שאלות שאיש מאתנו לעולם לא יעז לשאול, היא חופשייה להביע את רגשותיה, כולל הכעס, הפחד, העצב. חולשתה גלויה לעין כול: היא אינה אמיתית, אין לחשוש מפניה. היא שותפת סוד ועם זאת מדברת ומשתפת. היא מעוררת בכל אחד ואחת מאיתנו ניצוץ פועם של ילדות, יכולת תקשורת עוצמתית ומפתיעה שלא נוכל לפתח בעצמנו. למי שמפקפק בכושרה של בובת סמרטוטים לעזור לאדם במצוקה, אוכל לומר כי גם אם לא נפתרה שום בעיה, ייצא אותו אדם, לאחר צפייה במופע של בובות או עיסוק בסוגי אמנות יצירתית-קונספטואלית, פיסול, רקמה או ציור כשהוא בהרגשה טובה, אפילו אם היא רק זמנית", מסכמת ליז דולב את שיחתנו בחיוך רחב. maromod@zahav.net.il

5

08/2023 - 314 רעננה