כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה נובמבר 2023 - גיליון 317

שבחצר. כשנולדתי המשפחה גרה במרתף שבכל חורף היה מתמלא מים. עם חלוף השנים, כולם התבססו כלכלית ועברו לגור במקומות אחרים". איך אתה מסכם את הילדות שלך? "הייתה לי ילדות מאושרת. לא היה לי כלום והיה לי הכול". איך אתה מסביר זאת? "כולם חיו באותה רמת חיים. כילדים הסתובבנו יחפים ושיחקנו כדורגל ומשחקי רחוב שונים. לא היה במי לקנא. את רוב שעות היום ביליתי על שפת הירקון. עוד כשהייתי בן חמש, אחרי שחזרתי מהגן, אימא שלחה אותי להביא אוכל לאבא שעבד בבית המלאכה שלו. את הארוחה היא שמה בסיר שהיה מורכב משלוש שכבות, שבכל אחת מהן היא שמה מנה מסוג אחר. לזה היא צירפה קפה עם חלב שהיה בבקבוק זכוכית ואטום בפקק. כבר אז הוא החל להעסיק אותי בעבודה שהוא התאים לי. אולי זה מה שבהמשך סלל את דרכי ללימודים בבית הספר המקצועי 'שבח'. אהבתי את הלימודים, בעיקר המעשיים. כבר אז אהבתי לעבוד ונהניתי לייצר דברים. אני מתגעגע לימים המאושרים האלה". אגב, אתה דובר יוונית? "התשובה שלי תפתיע אותך, אבל לא. הדור השני של הסלוניקאים אינו מדבר יוונית. ההורים שלהם ידעו כמובן יוונית אך בבית דיברו רק לאדינו. גם בארץ. הם דיברו ביניהם יוונית רק כשלא רצו שנבין את מה שנאמר". ובצבא... "רצו לגייס אותי למספנת חיל הים אך אני רציתי להיות . לא ידעתי מה זה 51 לוחם. התנדבתי לגולני ושירתי בגדוד פחד. הייתי מאוד מוכר בקרב קציני וחיילי החטיבה. לא הייתה חדירה של החטיבה מעבר לגבול שלא השתתפתי בה, גם אם חיילי הגדוד שלי לא לקחו בה חלק. גם במלחמת יום כיפור לחמתי בחזית הסורית. רק לפני שנתיים, נקראתי עם עוד שני לוחמים לספר לחיילי גולני שבסדיר על הקרב שנהלנו במלחמת ששת הימים בתל עזזיאת". לאחר שמושיקו סיים את השירות הצבאי הוא עבד עם אביו ספינות ועשרות 18 בבניית סירות ומכירתן לכל דורש ובהפעלת סירות חתירה שהושכרו בתחנות שלאורך הגדה של הירקון. נסגר בית המלאכה ובניית הסירות הופסקה. 90- בשנות ה עסקה משפחת סילבס בתפעול עשרות 1985 החל משנת העיר רעננה 2004 סירות בפארק הלאומי ברמת גן ובשנת תופשת את מקומה. איך הגעת לרעננה? "ראש עיריית רעננה היה אז זאביק בילסקי ודב בייגל ניהל את הפארק שבעיר. העירייה רצתה להפוך את אזור האגם למקום משיכה ודב שהכיר אותי ואת העיסוק המשפחתי שלי, העלה את ההצעה שאשיט סירות באגם. אז עלה בדעתי להביא גונדולה כי כבר כשהפעלתי סירות בפארק הלאומי ברמת גן קיבלתי פניות לצילומי "חתן כלה".

הוא מספר: "בבית המלאכה לא היה מנוף ולכן אבי ואני טון. 4- היינו מרימים בידיים ספינות שמשקלן קרוב ל נדרשת לזה טכניקה מיוחדת". כדי להמחיש את המיומנות הסלוניקאית מספר מושיקו את הסיפור הבא: "מפעל "עלית" רכש מכונת ייצור מאוד גדולה ומשאית הובילה אותה לחצר המפעל. לאחר שפרקו את המכונה, המשאית עמדה לצאת אך קורת ברזל שהייתה תלויה לרוחב היציאה חסמה אותה והדבר לא התאפשר. המנהלים לא הבינו איך המשאית הצליחה להיכנס אך לא לצאת. נציג חברת הובלה סלוניקאית נידב את הפתרון: יש להוציא את האוויר מהצמיגים. ההסבר לכך היה שהמטען הכבד על צמיגי המשאית הוריד את גובהה, וכשהמטען הורד עלה חזרה גובה המשאית. הוצאת אוויר מהצמיגים פתרה את הבעיה. "זהו סיפור אמיתי. סבלות זה מקצוע!", מסכם מושיקו בגאווה מקצועית. איך היה לעבוד עם אבא? "אבא היה אגדה. כולם אהבו אותו, כולל הבוהמה התל אביבית. הוא היה אדם מיוחד. איש עקרונות, עקשן כזה שאינו מסוגל לקבל מרות ואיתי הוא התנהג בקשיחות. הוא לא חסך ממני עבודה קשה. יום חופש אחד לא זכיתי לקבל ממנו. כל חבריי הלכו לים ואני עבדתי עם אבא שבעה ימים בשבוע".

ולא התמרדת?

"בשום אופן לא. ראשית, נהניתי מהעבודה עצמה ומהקרבה לירקון. הירקון היה הנשמה של תל אביב ומקום הבילוי של התל אביבים החל מגיל צעיר. אהבתי להסתכל על ילדי הגנים ובתי הספר שהיו מגיעים לטייל על גדת הירקון ולשוט בסירות. שנית, בימים ההם לא העזת לסרב לאבא או להמרות את פיו. אם רק העזתי להפגין ולו סימן

חיים סילבס

של התנגדות, אבא היה מסתכל עליי במבט חודר ובזה נסגר העניין. שלישית, כבר אז הבנתי את החשיבות של לימוד בניית הסירות ואכן, כשבגרתי בניתי מאות סירות. חלקן לחתירה, אחרות למועדוני צלילה, סירות דייג רבות וחסקות למצילים בים. אנחנו היינו הראשונים בארץ שבנינו סירות מפיברגלס". היכן גרתם? "המשפחה שלי גרה במשך שנים רבות בדירת חדר ברחוב יורדי הסירה שליד הירקון. אגב, במהלך השירות שלי בגולני, גם בסדיר וגם עשרות שנים במילואים, כשנשאלתי היכן אני גר ועניתי שאני גר בצפון תל אביב, היו שחשבו שאני "צפונבוני". הם כמובן לא ידעו שגרנו עם עוד כעשרים סלוניקאים ברחוב יורדי הסירה כשכל משפחה גרה בחדר אחד ושהשירותים והמטבח היו משותפים וכך גם המקלחת

› 11 המשך בעמוד

5

11/2023 - 317 רעננה