כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה מרץ 2024 - גיליון 321

כדי לגור בארמון לא חייבים להיות מלך או מלכה במרחק חמש דקות מכפר סבא שוכן קיבוץ רמת הכובש. במגורי הוותיקים בקיבוץ, בניגוד לכל ציפייה, ניצב ארמון. לא מדובר בסתם ארמון אלא ארמון רב תפארת שיצירות אומנות עתיקים , אומן עץ 78- (פ׳ דגושה), בן ה מולי שלופר וחדשים ממלאים אותו. מי שאחראי לכל היופי הזה הוא , טיפוס צבעוני אף היא, את ביתם הצנוע לארמון מרהיב ביופיו המקושט אופירה וירטואוז שהפך ביחד עם זוגתו מרצפה עד תקרה ביצירותיו עוצרות הנשימה. הייתי שם בסיור. מאת: אביבה קניג 

מלאכה מכונת תפירה, ואני הכנתי בובטרון לילדים. יצרתי בובות מצמר גפן ותפרתי להם בגדים. בלילות הייתי יוצא לתפוס פרפרים והייתי מייבש אותם ועושה מהם יצירות. זה גרם לי כמובן להיות מאחר כרוני לכיתה. אפילו בצבא, כששירתי בחיל הקשר בתעלה מצאתי לי מה לעשות מרוב שעמום. הנחתי סכו"ם צה"לי במקום שהטנקים רמסו את המסילה ומזה עשיתי פסלים. יום אחד נכנסתי למקלחת ועל הספסל מצאתי פתק מקופל ובו היה משפט שאף פעם בחיים לא אשכח: 'לעולם אל תפסיק להתלהב, הגישה החיובית לחיים היא סם החיים, חשוב לטפח שאיפות גדולות'. מילים אלו הפכו למוטו של חיי". אבל בקיבוץ, כמנהג הקיבוצים בימים ההם, לא אישרו את חלומו של שלופר לצאת ללימודי ארכיטקטורה והוא נשלח ללמוד מקצוע יותר יעיל ומכניס לקיבוץ: הנדסת אלקטרוניקה. שנים רבות הוא עבד כאחראי על ענף החשמל יצא לעבוד בחוץ, בחברת תדיראן, עד 42 בקיבוץ ובגיל צאתו לפנסיה. לקראת הפנסיה חלה שלופר ואושפז לתקופה ארוכה. מה שהציל אותו היה כשהראש שלו החל לתכנן את חזרתו לאהבתו הראשונה. "כשהראש שלך נמצא במקום שאתה אוהב - יש לך בשביל מה לקום בבוקר״. תחילה שיפצתי רהיטים עתיקים בנגריית הקיבוץ ולאט לאט התפתחתי. לעץ יש עומק וחיים ולי היה דחף לעבוד אתו. נמשכתי לריח שלו, לתגובה, לצבעים ולחום שהוא מקרין. רוב העצים ששימשו אותי לעיטורים הגיעו מאיפה העצים? "מצפרדעים" (פחים גדולים) של נגריות. הייתי נוסע פעם בשבוע לדרום תל אביב וממלא את האוטו". אז מתברר שכדי לגור בארמון לא חייבים להיות מלך או מלכה. מולי ואופירה הקיבוצניקים נרדמים מידי לילה במיטת אפיריון מלכותית עשויה עץ ומעוטרת בפרחי עץ צבעוניים יפהפיים, ובבוקר שותים את כוס הקפה בחדר כשהם מוקפים בחפצי אומנות ועתיקות שאספו בשולי הדרכים בנסיעותיהם 180 שנה, נברשת בת 150 בכבישי אירופה: קופידונים בני שנה צמודה לתקרת עץ ומוקפת בעשרות פרחי עץ בשלל צבעי הקשת. התחושה היא כאילו חזרנו במכונת הזמן לארמון אבל לא רק לשם. את דלתות הבית 18 אירופאי מהמאה ה קנה מולי בשוק הפשפשים עם תעודה המאשרת שהן היו דלתות ארון הבגדים של לאה ויצחק רבין.

מולי ואופירה שלופר בארמון

איך זה הכול התחיל? "נולדתי בקיבוץ רמת הכובש כבנם של אגון שעלה מגרמניה ושל פסיה שעלתה מפולין. אבא עסק בעיצוב ובדקורציה ונהרג במלחמת השחרור בעת הגנה על הקיבוץ בקרב עקוב מדם. אני הייתי בן שנה וחצי וביחד עם כל ילדי הקיבוץ פינו אותנו. אימי נפצעה במהלך התקפת טרור על הקיבוץ ולכן לא הייתי ילד קיבוץ רגיל כמו כולם במובן הזה שלא ישנתי בלינה משותפת, אלא ישנתי עם אימא שלי". קיבוץ רמת הכובש בשרון הדרומי גובל עם יישובים ערביים, ,1932 טירה וקלקיליה. הקיבוץ, שעלה על הקרקע בשנת נוסד על ידי קבוצת הכובש שהוקמה בגרעין וילנה של סבלה רמת הכובש 1939-1936 תנועת החלוץ. בשנים רבות מהתקפות ירי מתוך הכפרים הערביים. כיום הוא קיבוץ משגשג עם מבני ציבור, בי"ס יסודי אזורי "יחדיו", ומגוון גדול של מפעלים תעשייתיים. אבל לא רק בשל הלינה הלא משותפת היה שלופר יוצא דופן. מאז ילדותו הוא נמשך לאומנות, ליצירה, ליופי ולאסתטיקה. "יש לשער שאת היצירתיות קיבלתי מאבי", הוא אומר, "כל חיי הייתי ליד יצירה, וזה כל מה שהיה לי בראש. למדתי? לא למדתי. היה לי משעמם. מה עשיתי פרסקו, 12 שעניין אותי זה לצייר. כבר כילד בן שזה שכבות של בטון, כל אחת בצבע אחר, וכשמקלפים אותן נוצרת התמונה. כשהייתי בכיתה ו', הייתה בשיעורי

8

03/2024 - 321 רעננה