כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה אוגוסט 2024 - גיליון 326

הותר לפרסום: כאשר כאב פרטי הופך לנחלת הכלל מאת: מאיר חוטקובסקי  ) הפכה ל"מדינת The Holy Land( ׁ ישראל, אֶרֶץ הַקּוֹדֶש באוקטובר חדלה המדינה להיות כפי 7 הותר לפרסום". מאז ה שהכרנו אותה בעבר. מהדורות החדשות בערוצי התקשורת השונים נפתחות כמעט כל יום בהודעת דובר צה"ל עם שתי המילים שהפכו למנטרה ואומרות הכול: "הותר לפרסום". המחיר הכבד באירועים הביטחוניים האחרונים בצפון ובדרום, הודעות "הותר לפרסום" על נפילת חיילים הפכו לתכופות יותר. כל הודעה כזו מזכירה לנו את המחיר הכבד של הביטחון ואת חשיבות התמיכה הלאומית בחיילים ובמשפחותיהם. הדיווחים בתקשורת מלווים בדרך כלל בראיונות עם קרובי משפחה, מפקדים וחברים לנשק, שמוסיפים מימד אישי ואנושי לסיפור. מידע לציבור במציאות הביטחונית המורכבת של מדינת ישראל, הודעות דובר צה"ל מקבלות משמעות מיוחדת, במיוחד כאשר הן עוסקות בנפילת חיילים בזירת הקרבות. הודעות אלה, המלוות בכותרת "הותר לפרסום", הופכות להיות מרכיב מרכזי באספקת המידע לציבור, תוך שמירה על איזון עדין בין הצורך לשקיפות והגנה על ביטחון המידע. אישור גורמי הביטחון ההודעה "הותר לפרסום" משקפת את התהליך שבו צה"ל מוודא כי המידע המועבר לציבור אינו פוגע בביטחון המדינה ואינו חושף פרטים שעלולים להעניק יתרון לאויב. תהליך זה כולל אישורים של גורמי ביטחון שונים, ולעיתים עיכוב בפרסום המידע עד להשלמת כל הבדיקות הנדרשות. המטרה היא להבטיח שכל מידע המועבר לציבור הוא מדויק ובטוח לפרסום. התקשורת והציבור יש לציין כי התקשורת בעת הזו, בכל מה שנוגע לנפילת חיילנו, מקבלת את הודעות דובר צה"ל בכבוד ובזהירות, תוך שמירה על כללי האתיקה המקצועית והביטחונית. התקשורת מספקת מידע מדויק ומכבד על הנפילות, תוך דאגה לא לדלג על פרטים רגישים או לחשוף מידע שלא הותר לפרסום. הציבור הרחב מבין את חשיבות שמירת המידע ומתמודד עם הכאב והאובדן בתמיכה ובחיזוק המשפחות השכולות. מחויבות לשקיפות ההודעות של דובר צה"ל עם הכותרת "הותר לפרסום" מהוות חלק בלתי נפרד ממערך ההסברה הביטחוני והציבורי של מדינת ישראל. הן ממחישות את המחויבות לשקיפות מצד אחד, ואת הצורך בשמירה על ביטחון המדינה מצד שני. בעת שאנו מתמודדים עם האתגרים הביטחוניים המורכבים, חשוב לזכור את חשיבות התמיכה הציבורית והלאומית בחיילי צה"ל ובמשפחות השכולות, ולכבד את ההודעות המגיעות עם כל הכאב והכבוד המתלווים להן. meirch@gmail.com

של בתי שהייתה הכוח המניע ושעזרה בבחירת הציורים והארגון - יצא הדבר לפועל. זה לא היה פשוט כי היינו צריכים לבחור מבין מאות הציורים את אלו שיוצגו". "במרכז התרבות כושר ופנאי ברעננה אנחנו נותנים במה לאומנים רעננים במסגרת הפרויקט "הדרן לאומן" - מעדכנת אותי גילה עירן המנהלת. מנין העיסוק במתכת? "עם סיום ביה"ס עממי רציתי לרכוש מקצוע ממנו אוכל להתפרנס ונרשמתי לביה"ס התיכון המקצועי "מקס פיין" בתל אביב. למדתי במגמת חרטות ומסגרות. אחרי השחרור מהצבא, בו שירתי כמדריך ספורט, קניתי כלי עבודה ופתחתי עסק עם שותף במקצוע אותו רכשתי. העבודה כללה הכנת סורגים דקורטיביים, מסגרות אמנותיות ועבודות מתכת שונות. במשך הזמן נוכחתי שהנושא מעניין אותי וכך התחלתי גם לעצב פיגורות וחפצי נוי ממתכת. לאחר חמש עשרה שנה עזבתי את העסק אך גם בהמשך, גם כשהיו לי עיסוקים אחרים לא הפסקתי ליצור במתכת. היום יש לי בגינה פינת עבודה ובה המכשירים וכלי עבודה הדרושים לחריטה ומסגרות". ממתי אתם גרים ברעננה? "לרעננה הגענו לפני כשלושים שנה. זה היה בסיומו של סיבוב בארץ: לאחר החתונה גרנו בגבעתיים, ירדנו לאילת ואח"כ בחזרה לגבעתיים משם להרצליה. לאחר שהילדים גדלו ועזבו את הבית חיפשנו ומצאנו דירה מתאימה ברעננה וכאן אנו מאז". במה עסקת במשך השנים מאז השחרור מצה"ל? "אחרי שעזבתי את העסק לחרטות מסגרות הקמתי באילת עסק למכירת משקאות בסיטונות. כשחזרנו לגבעתיים ניהלנו חנות לאופנה. רעייתי היא תופרת ובעלת ידע בתחום. לאחר מכן הייתי במכון לשטיפת רכב. כשסיימתי שם הוצאתי רישיון נהיגה לאוטובוס ועבדתי כשכיר בחברת הסעות "בון תור" עד שהתחילה הקורונה ויצאתי לפנסיה. בכל השנים האלה, לצד העיסוקים הרבים במקומות השונים, מעולם לא זנחתי את הציור והקפדתי לשמור על הגחלת". איך אתה מעביר את הזמן כיום? "לבד מבילוי עם המשפחה ועיסוק בציור אני משתתף בחוגים ללימוד יידיש ורומנית במרכז התרבות, מקפיד לשחות בבריכה כל יום כדי לשמור על הכושר. תוך כדי שחייה שיכולה להיות משעממת אני חושב על הנושא הבא לציור."

Manor_un@hotmail.com

7

08/2024 - 326 רעננה

Bring them Home now