כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה מרץ 2026 - גיליון 345

מאת: מלכה מהולל  לקראת סוף שיחתי עם אורית פוגל-שפרן, מי שיזמה, ייסדה וממנכ״לת את שנה, אני שואלת 35 תזמורת הסימפונט של רעננה יחד עם צוות נאמן וקבוע כבר אותה אם היא לא מתעייפת. ״מתעייפת״? היא פוקחת זוג עיניים ירוקות גדולות, ״איך אני יכולה להתעייף כשיש לי מטרה והיא כל כך חשובה. אני לא יכולה לא לעשות את זה״. המנצחת על התזמורת אורית פוגל שפרן וסימפונט רעננה

גם למוזיאונים הלכנו הרבה. הכול היה מוטמע בי עמוק. אימי דקלמה את שייקספיר והכירה לעומק את גטה ושילר, ואילו אבי הכיר היטב את פושקין. אימי, חנה יוהנה,

בקומה הראשונה במשכן האומנויות ברעננה מצויים המשרדים הצנועים של הסימפונט ומשם יוצא קסם הצלילים אל אולמות הקונצרטים בכל רחבי הארץ וגם קונצרטים בשנה והיא 250 העולם. הסימפונט מקיימת מזומנת להופיע ברחבי העולם. החדרים עצמם עמוסים בתוכניות הקונצרטים, בתמונות המוזיקאים שהופיעו לאורך השנים עם התזמורת כמו גם תמונות משפחתיות, בספרים וברשימות מטלות שאורית, הגר מנור, שרון, דפנה, מאיה וקדם, הצוות המסור והנאמן, מטפלים באדיקות. "בלי הצוות לא הייתי יכולה", אומרת אורית.

הייתה רואת חשבון ולימים נישאה לראובן חייקין, והיא ניהלה את הסניף החיפאי של משרד רואי החשבון 'סומך שנה. אני היום, 60 חייקין' הידוע והמוביל עד היום במשך אגב, מייצגת את המשפחה כחברת הנהלה במכון חייקין לגיאו-אסטרטגיה באוניברסיטת חיפה. רק לאחרונה הענקתי פרס לד"ר עמרי שפר רביב על ספרו: ״׳בעל הבית', ״. אבי, 1969-1967 ממשלת ישראל והפלסטינים בין השנים זאב פיקמן, היה מזרחן ששלט בכל להגי השפה. הוא גם היה מחוקרי אייכמן בשל שליטתו בגרמנית. היישר ליריחו. 1927 אבי עלה לארץ עם משפחתו בשנת שם, מסתבר, מצאה דודתו של אביו, ד"ר אולגה פיקמן פיינברג, את המקום המתאים ביותר להקמת סנטוריום ובית הבראה. היא דיברה ערבית שוטפת וביתה היה לנקודת מפגש לאנשי ציבור יהודים, ערבים ובריטים. אבי ואחיו למדו בגימנסיה העברית בירושלים וגרו אצל בוריס שץ, מייסד בצלאל שהיה בן משפחה, ורק בסופי השבוע באו ליריחו. משם הגיעה הסקרנות לעולם הערבי. פרק כשפרץ המרד הערבי הגדול וכל 1938 יריחו הסתיים ב רכושה של דודתו של אבי נשרף". הסטמינה שלי היא ציונות "חייתי בפריז שנתיים, ואז החל גל העלייה הגדול מברית המועצות. חזרתי ארצה והצטרפתי לפורום הישראלי שהיה א-פוליטי והתעסק ביחסי ישראל והגולה אבל לא בשנור. הקמנו את הפורום האירופאי ועשינו הרבה דברים יפים, אבל העלייה מברית המועצות נטרלה כל דבר אחר שעשינו. אני זוכרת שקניתי אז פסנתר לבתי דניאל. האיש שמכר לי אותו הגיע לביתנו כדי לכוון אותו והוא סיפר לי על חבר שלו ממולדובה, מוסיקאי שמחפש לעסוק במקצועו. למרבית העולים, שהיו אקדמאיים ובעלי מקצועות ברובם, למרביתם אמרו לעשות הסבה. למוזיקאים אמרו להיות מורים. אבל מוזיקאי לא יכול להיות אלא מוזיקאי. בנוסף, מי שעסק

אורית פוגל שפרן במשרד

זה מה שרצית לעשות כשתהיי גדולה? "ממש לא. אני גדלתי בחיפה כבת יחידה להורים שהגיעו מגרמניה ורוסיה. למדתי בבית הספר הריאלי ואחר כך בטכניון (עיצוב ואדריכלות) ועבדתי במוזיאוני חיפה כמפיקת אירועים. הבית חינך באדיקות לתרבות על כל תחומיה. גדלתי עם מוסיקה קלאסית, הייתי חייבת לנגן בפסנתר, (אחרי שניגנתי בחלילית בבית הספר), שרתי במקהלה, רקדתי בלט הרבה שנים ואפילו הופעתי בביה"ס עם אגם הברבורים. ציירתי ונמשכתי לאסתטיקה וליופי.

4

03/2026 - 345 רעננה