כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה אוגוסט 2026 - גיליון 350

האבא תיאטרון בית לסין מחזאי: פלוריאן זלר תרגום: דורי פרנס בימוי: שי פיטובסקי שחקן ראשי: דביר בנדק תיאטרון הקאמרי בשיתוף עם תיאטרון אלעד. מלכה מהולל מאת: 

צילום ועריכה: תומר חרובי

תיאטרון

פלוריאן זלר הצרפתי אינו רק מחזאי וסופר מהולל, הוא חייב להיות מומחה מהדרגה הראשונה בנפש האדם כדי לכתוב את המחזה האב. בעצם מדובר בטרילוגיה מהפנטת , מחזה בו אם האם המשפחה סובל ממחלת הדמנציה, את אב בו הוא כותב את האב, מחזה בו

בו הפוקוס הוא על מתבגר המתמודד עם דיכאון, התבגרות הבן המשפחה אובססיבית ומאבדת בהדרגה את שפיותה, ואת בלבד כשכתב את האב, וקשה לתפוס את הדיוק באבחנותיו את מחלת הדמנציה המסתננת לנפש האדם 33 וגירושין. זלר היה בן בתחבולות ובאכזריות. אנתוני הופקינס קיבל את פרס האוסקר על תפקידו בסרט לפני כחמש שנים ואילו זלר, שכתב וביים את הסרט, קיבל את האוסקר על התסריט המעובד. העיבוד העכשווי למחזה בתיאטרון הקאמרי אינו נופל באיכותו. הבמאי מצליח להכניס את הצופים אל תוך נבכי המחלה באמצעות הבחירה באולם הקטן בו הקהל ממש יושב בסלון ביתה של המשפחה, וגם באמצעות הדיאלוגים הבוקעים מפי אבי המשפחה שנשמעים בו זמנית לגמרי בסדר וגם לגמרי לא בסדר, עד כדי כך שגם הצופים לא מבינים לרגע מה בעצם קורה פה. שיש לו שתי בנות (ואולי לא), שכל הזמן מחפש 60 מציג משחק מעולה. הוא משחק את אנדרה, מהנדס (ואולי לא) בן דביר בנדק את השעון שלו. השעון הזה מהווה מעין עוגן לצלילותו שהולכת ונמוגה בצעדים מדודים אך קבועים. אנדרה בריא בגופו, מדבר ברהיטות, ואין שום סיבה נראית לעין לחשוד שמשהו לא בסדר איתו, אבל את הבלבול ההולך וגובר שהוא חש, חש גם הקהל שאינו מבין מה בדיוק קורה לפניו: האם באמת יש לו שתי בנות? האם הן בזוגיות? מה בדיוק הוא חושב או מרגיש? התמונה עצובה, התחושה מטלטלת, אבל נימים של הומור המשתחלים פנימה מסייעים באמצעות רגעים קומיים להתמודד עם הקושי. ניכר בקהל שהנושא אינו זר לו, בין אם שמע על המחלה, קרא עליה או חווה אותה דרך מישהו מקרוביו. צפייה מרתקת ומעוררת שאלות ערכיות ומוסריות. malcamehulal@gmail.com

ההזמנה

קולנוע

מלכה מהולל מאת:  בימוי: אוליביה ווילד משחק: פנלופה קרוז, אוליביה ווילד, סת' רוגן, אדוארד נורטון הסרט 'ההזמנה' הוא מה שנקרא בתעשיית הקולנוע רימייק, דהיינו הפקה חדשה של סרט קיים. לפני כחמש שנים הופק בספרד הסרט 'השכנים מלמעלה', ובעקבותיו הופקו סרטים דומים גם בצרפת, איטליה, שוויץ ודרום קוריאה. מאחר שמדובר בסרט שבודק את נושא מערכות היחסים בין זוגות בכלל ומערכות מונוגמיות בפרט - הרי שמתבקשת המסקנה שסדנא דארעא חד הוא - מדובר בנושא חם ואקטואלי שנכון ומעניין בכל מקום על הגלובוס.

40 הסרט באמת בוחן את חיי הנישואין של אנג'לה וג'ו (אוליביה ווילד שגם ביימה את הסרט וסת' רוגן). מדובר בזוג בשנות ה שלו שיש להם בת אחת בגיל העשרה. הם מחליטים, בעצם אנג'לה מחליטה, למורת רוחו של ג'ו, לארח לארוחת ערב את השכנים מלמעלה שלא יכולים להיות יותר שונים מהם. אנג'לה משועממת ומחפשת ריגושים חדשים. גם מצבו של ג'ו לא טוב יותר. הוא מורה למוסיקה משועמם שחלום הלהקה שהייתה לו בצעירותו נגוז. הזוגיות שלהם מאופיינת בחוסר הסכמה כמעט על כל נושא, בחוסר סבלנות זה לגבי זה וגם בחוסר כבוד. הניצוץ שאולי היה פעם מזמן נכבה. פינה והוק השכנים מלמעלה הם זוג חדש יחסית שנהנים ממין סוער ורב משתתפים. הם אינם מתביישים בשום דבר אם כי גם ביניהם אפשר לשמוע חריקות. הסרט יכול היה בקלות להיות מחזה שמוצג על במות, שכן הוא מתרחש רובו ככולו בדירתם של אנג'לה וג'ו. הדיאלוגים עוברים תהליך של שבלונות שבהדרגה הופכים להיות משוננים וחדים כתער. קליפות נושרות, סודות מתגלים, והעצב הקיומי נחשף במלוא עליבותו. על השולחן עולות שאלות כמו איזה מקום יש לרצונות שלנו בזוגיות? האם הנישואין פירושם ויתור על החלומות שלנו? הרצונות שלנו? ה'אני' שלנו? האם צדק אוסקר ווילד במשפט המופיע בתחילת הסרט: "אדם צריך תמיד להיות מאוהב, ולכן אסור לו להתחתן"? לקטלג את הסרט המעולה הזה במדור הקומדיות הוא טעות גסה. כן, יש בו הומור, הומור נהדר שבא להקל את המכאובים, אבל אל לטעות בו. מדובר בדרמה עמוקה על יחסי אנשים בכלל וזוגות בפרט, דרמה שקיימת והייתה קיימת ותהיה קיימת בכל מקום ובכל זמן. malcamehulal@gmail.com

16

08/2026 - 350 רעננה