כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה אוגוסט 2026 - גיליון 350

לאורך הליטני: הבלוז של המדינה

לא מפסיק להתנגן

מאת: מאיר חוטקובסקי 

שנים רבות לא נראה אולם צוותא בתל אביב מלא ומרוגש כל כך. הערב החגיגי

היה מטלטל עבור מי שזוכר את האמן הצעיר והחיוני משנות . ליטני עלה נתמך במקל הליכה, גופו כפוף והוא 70 וה- 60 ה צועד בקושי ניכר – עדות פיזית למכאובים שעליהם העיד לא פעם, מבעיות הגב והחוליות ועד ההתמודדות עם מחלת הסרטן ולקות השמיעה הקשה. באותו רגע הדהדו בחלל האולם בכוח מחודש מילות השיר "אדם זקן", שכתב דוד אבידן וליטני הלחין. ליטני העיד בעבר כי השיר קרוב אליו מאוד בשל התיאור העוצמתי של "הפקרות הדור השלישי". כשעמד שם, נראתה התמונה שתיאר בשיר – אדם שקם בבוקר והבוקר לא קם אצלו – כמשתקפת בדמותו שלו כיום. השיר, שעוסק בבדידות ובגוף שבוגד, הפך מנבואה אומנותית למציאות חיה. למרות הקושי לשמוע ולהבין את המילים בשל העיוות בצלילים שממנו הוא סובל, ליטני סירב לוותר על הקשר עם הקהל. תקופת החיץ כשחוזרים לריאיון שקיים איתי ליטני לפני כעשרים שנה, קשה שלא להצטמרר מהדיוק של דבריו לגבי המציאות הישראלית והחברה המקומית. כבר אז, כשהתבקש לתאר את התחושה שלו לגבי המתרחש במדינה, הוא לא ייפה את המציאות. דני ליטני (מתוך הריאיון): "אני מרגיש שאנחנו חיים כאן על זמן שאול, במובן ששום דבר לא יציב באמת. המוזיקה שלי תמיד ישבה על התפר שבין ייאוש לתקווה, כי פה בישראל אתה אף פעם לא יכול להתרווח בכיסא ולומר 'הגענו אל המנוחה ואל הנחלה'. המצב פה תמיד הרגיש לי זמני, תמיד יש מתח באוויר. השירים שכתבתי ושרתי עם יהונתן גפן בשנות השבעים והשמונים, כמו המופעים 'זה הכל בינתיים' או 'מכתבים למערכת', נכתבו מתוך כאב אקטואלי. לפעמים אני מסתכל על הטקסטים האלה היום ומבין שכלום לא באמת השתנה. החרדות הן אותן חרדות, והשאלות נשארו פתוחות". האמירה הזו קיבלה משנה תוקף על במת צוותא, כאשר השירים הפוליטיים והחברתיים שלו נשמעו לקהל רלוונטיים מתמיד, כאילו נכתבו הבוקר על רקע כותרות העיתונים. לא טוב היות האדם לבדו חלק בלתי נפרד מהריאיון ההוא הוקדש לזווית האישית והמשפחתית. ענת, אשתו של ליטני, שמלווה אותו לאורך כל התחנות המורכבות בקריירה ובחיים, תיארה אז בכנות יוצאת דופן את המחיר ואת המהות של חיים לצד יוצר בלוז אמיתי במדינה שמשתנה ללא הרף. אשתו של דני (מתוך הריאיון): "לחיות עם דני זה לחיות עם אדם שהאמת שלו היא המצפן היחיד שלו. הוא לא

, שנערך בסוף חודש יוני לכבוד יום לאורך הליטני , תוכנן דני ליטני של ענק הבלוז והרוק 83- הולדתו ה כמסיבת הפתעה מוחלטת. ליטני הובא למקום בתואנה שהוא בדרך לארוחה משפחתית, ומצא את עצמו מול אולם גדוש מפה לפה באנשי תרבות, חברים וקהל מעריצים נאמן שבאו להצדיע ליושרה האמנותית ולקול הייחודי שלו. כמחווה פרטית שלנו קראנו לפיסקאות הכתבה בשמות שיריו. על הבמה עלו בכירי המוזיקה הישראלית – מאביב גפן, אריק סיני ואסף אמדורסקי, ועד סי היימן, מיקי גבריאלוב וגילה אלמגור. הם ביצעו את הקלאסיקות האלמותיות שלו, בהן "משבר אמון", "עד סוף הקיץ" ו"במקום הזה". במהלך הערב סיפק אביב גפן את אחת ההגדרות המדויקות ביותר למורשתו של חתן השמחה: "אם שלום חנוך הביא לישראל היה האיש שהביא לכאן דני ליטני את צליל הפולק האנגלי, את הפולק והבלוז של החוף המערבי בארצות הברית".

צילום: מאיר חוטקובסקי

דני ליטני מודה לקהל

אולם מעבר לצלילים ולעיבודים החדשים, העוצמה האמיתית של הערב נבעה מהעובדה שהטקסטים והתפיסות של ליטני – אלו שביטא באומץ כבר לפני שני עשורים – נותרו אקטואליים, חדים ונוקבים בדיוק כמו אז. אולי בגלל זה החלטנו להשתמש בשמות. אדם זקן שיא הערב נרשם ברגע שבו ליטני עצמו עלה לבמה. המראה

6

08/2026 - 350 רעננה