זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

בורוביץ ברנקה בת יעקב ותיאה וייס ילידת סלבונסקי-ברוד, יוגוסלביה

נולדתי בשנת 7291 בעיירה סלובנסקי-ברוד, יוגוסלביה. עוד בילדותי עברה משפחתי להתגורר בעיר זגרב, שם אבא עסק במסחר. הייתי בת יחידה להוריי. בילדותי הלכתי לגן ילדים יהודי. אני זוכרת את התפוזים ששלחו לקראת ט"ו בשבט קרובים שעלו לארץ, ואת ההתרגשות הגדולה באכילתם. כאשר הייתי כבת 7 עברנו ללובליאנה, שם פתח אבא חנות לדברי טקסטיל. בעיר לא גרו משפחות

יהודיות רבות, לכן חגגנו את החגים בזגרב. בלובליאנה למדתי בבית ספר מקומי לבנות. הילדות היהודיות היו פטורות משעורי הדת והייתה סובלנות דתית. רב לימד אותי מקצועות יהדות מעבר לשעות הלימוד של בית הספר. למדתי גם נגינה בפסנתר ובלט, שיחקתי טניס וגם הלכתי להחליק על הקרח. ביקרתי עם אמי בתיאטרון ובאופרה. בעיר נפתח סניף של השומר הצעיר שם קיבלתי מושג על ישראל ועל יהדות. בשנת 1491 כבשו האיטלקים, בעלי הברית של הגרמנים, את לובליאנה. בנובמבר הוזמן אבי למשרדי העירייה שם נאמר לו כי עלינו לעזוב לאיטליה. עברנו לאדריה במחוז ונטו, לא הרחק מוונציה עם עוד שתי משפחות מזגרב. קיבלנו דירה ונאסר עלינו לצאת ממנה. אני הצלחתי ללמוד בעזרת מורים שגרו בבניין ומספרים שקראתי. בספטמבר 3491, לאחר נפילת מוסוליני, נאמר לנו לברוח כי הגרמנים מתקרבים. נסענו דרומה לעבר מונטה קטיני. במקום היו כבר גרמנים, לכן המשכנו לנדוד. למזלנו לא נתפסנו. עברנו לעיר ויסו ליד רומא אך גם משם נאלצנו לברוח לבקתה בהרים. לאחר כשנה הגיעו למקום חיילים בריטים והעבירו אותנו למחנה פליטים ברומא, משם עברנו למחנה בעיר ברי. במחנות אלו שהינו כשנה. לאחר המלחמה אבא נסע לצפון איטליה כשהוא לבוש בבגדי חייל אנגלי והצליח להביא מעט מרכושו שהותיר שם לפני המלחמה. בהמשך חזרנו כל המשפחה ליוגוסלביה.

עליי לציין לטובה את האיטלקים שעזו למשפחות יהודיות בתקופת המלחמה.

בשואה מצאו את מותם סבתי מצד אבי, סבי וסבתי מצד אמי ודודה.

התגוררנו בזגרב, שם למדתי צילום וקולנוע.

בדצמבר 8491 עלינו לארץ. לאחר חודשים ספורים במחנה עתלית עברנו לצפת ובהמשך לירושלים.

התגייסתי לצבא ושירתי כצלמת בחיל האוויר.

בשנת 7591 נישאתי לאילן בורוביץ. התגוררנו בבאר שבע, שם הייתי בעלת סטודיו לבלט. כמו כן עבדתי כרכזת מועדונים בוויצ"ו ו'בנעמת' וניהלתי מעון ילדים בעיר.

נולדו לי שני ילדים: אמיר ז"ל שנפטר ממחלה בגיל צעיר, והבת תמר, ממנה זכיתי לנכד.

כגמלאית התחלתי לצייר ואני נהנית מתחביבי זה.

104