זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

זליקוביץ אלכסנדר בן שמואל וג'ני יליד זאגרב, יוגוסלביה

נולדתי בשנת 5391 בזאגרב, יוגוסלביה. עד מלחמת העולם התגוררנו בעיר בניה- לוקה שבבוסניה. אבי היה חייט ואמי סוכנת מכונות התפירה “זינגר". כמו כן היו הוריי בעלי חנות. אבי שימש לפעמים כחזן בבית הכנסת האשכנזי. בשנת 8391, לאחר שהגרמנים סיפחו את אוסטריה, החלו להגיע לעיר פליטים והורגש מחסור במוצרי מזון. בשנת 0491 פורסמו חוקים אנטי יהודיים כגון

“נומרוס קלאוזוס" והיו הגבלות על מסחר. ב-6 באפריל 1491 תקפו הגרמנים את יוגוסלביה וכבשו אותה בתוך שבוע. המדינה חולקה לשלושה אזורי שליטה: אחד תחת שלטון גרמני, השני מדינה קרואטית עצמאית בשלטון משתפי הפעולה עם הנאצים, והשלישי תחת שלטון איטלקי. משפחתי הייתה בחלק הקרואטי. היהודים נושלו מרכושם ונאלצנו לענוד טלאי צהוב. אבי ודודי נמלטו לאיטליה, אני ואמי נשארנו בבניה-לוקה. לאחר שהכנו מסמכים מזויפים, בחורף 14-0491 אימא החליטה לברוח על מנת להציל את חיינו. היא יצאה למסע הרואי אתי ועם שתי דודותיי. בתחילה הגענו לחוף האדריאטי שהיה תחת שלטון איטלקי. הועברנו למחנה ריכוז איטלקי בקרליבצה. שם עבדו אמי והדודות במתפרה. משם הועברנו למחנה דאם. בשנת 3491 נכנעה איטליה לבעלות הברית, אך האזור שבו שהינו נכבש שוב בידי כוחות הציר. ברחנו לכיוון אוטוצא. חברי הקבוצה הצליחו לשרוד מאחר והצטרפנו לשיירות פרטיזנים אותן אבטחו יחידות של טיטו. אימא שלי החליטה להצטרף לפרטיזנים ועבדה בבית החולים שלהם כטבחית. המקום סבל מהפגזות הגרמנים. הייתי בודד מאוד, דבר שהוחמר כאשר הוחלט על פינוי בית החולים ומעבר לבונקר תת קרקעי. שהינו בבונקר שלושה שבועות עד אשר הצבא הגרמני נסוג. בחורף 5491-4491 תקף הצבא הגרמני את צבא הפרטיזנים, כל מי שלא נטל חלק במלחמה, פונה מהאזור. בתחילה ברחנו צפונה, לעבר הונגריה, והמשכנו דרומה לאזור באנאט, שם נשארנו והתחלנו בתהליך שיקום. שם גם היה ניסיון להקים בית ספר. זמן מה אחר כך הסתיימה המלחמה. אמי ואני החלנו במסע חזרה הביתה. מאורעות המלחמה השפיעו על בריאותנו, חלינו והגענו תשושים לבניה- לוקה, מצאנו עיר הרוסה. יותר מאוחר נודע לנו כי אבא ואחיו שברחו בתחילת המלחמה, מצאו את מותם בצעדת המוות באושוויץ. שתי הדודות שהיו אתם בתחילת הדרך ניצלו.

בשואה איבדתי את אבי, סבי, וכן דודים ודודות מצד אבי ומצד אמי.

נותרתי לגור בעיר עם אמי עד שנת 9491, אז עלינו באמצעות הסוכנות לארץ. ממחנה עליה בחיפה עברנו לבית עולים סמוך להרצליה.

עבדתי בארץ כמבקר בסוכנות היהודית.

בשנת 3691 נשאתי לאישה את יפה. נולדו לנו שתי בנות: רות ותמר ו-6 נכדים.

. “מרוגע לסערה, מסע זיכרונות" את קורות חיי תיעדתי בספר

106