זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

קביליו אלברט בן יעקב והלנה יליד זגרב, יוגוסלביה

נולדתי בשנת 2391 בזגרב, יוגוסלביה למשפחה ממוצא ספרדי. אבי היה בעל חנות ספרים וכלי כתיבה, ואימא עזרה לו בחנות ובנוסף הייתה פעילה בויצ"ו. הוריי שמרו על קיום מסורת החגים היהודיים, אך לא שמרו כשרות. הלכתי לגן ולבית ספר יהודיים, וכל חבריי היו יהודים. כבר בשנת 8391 שמענו מפי פליטים מגרמניה ומאוסטריה על האנטישמיות והגזירות נגד יהודים.

באפריל 1491 נכנסו הגרמנים לזגרב, והחנות של אבי הוחרמה. החלו גזירות, אולצנו לענוד טלאי צהוב ומקלטי הרדיו הוחרמו. באוקטובר 1491 נלקח אבי למחנה הריכוז יאסנובץ', שם נרצחו כ-000,06 יהודים. רבים מתו ממחלות, אחרים נורו והושלכו לנהר סאבה. אבא עבד במחנה במפעל עיבוד עורות, היו אתו גם אחיו ואחיינו. באפריל 5491 התארגנה קבוצת יהודים לבריחה. מבין כל הבורחים רק אבא שלי נותר בחיים. הוא הצטרף לפרטיזנים ולחם אתם עד שחרור יוגוסלביה. אמי ואני נשארנו בזגרב. בתחילת 2491 פונינו מדירתנו, ובעצת אבא עברנו לדודה בעיר דוברובניק שהייתה תחת שלטון איטלקי. לאחר חודש העבירו אותנו האיטלקים למחנה ריכוז באי ראב שבצפון הים האדריאתי. התנאים במקום היו איומים וסבלנו ממחסור במזון ובמים, אך יחס האיטלקים אלינו היה סביר. במחנה הייתה פעילות תרבותית וחברתית ונחוגו חגים יהודיים. המחתרת הקומוניסטית החלה לארגן את הנוער לקראת חיים על פי תפיסתם. בספטמבר 3491 איטליה נכנעה לבעלות הברית. הפרטיזנים של טיטו הקימו בריגדה יהודית, אך היא לא החזיקה מעמד זמן רב. רוב היהודים עזבו את המחנה וחברו לפרטיזנים, אתם נדדנו ממקום למקום. נשארנו באי עד ינואר 4491, אז החלו קרבות בין הפרטיזנים לגרמנים. ברחנו לאי ויס שכבר שוחרר בידי טיטו והבריטים הגנו עליו. הבריטים העבירו את הפליטים לדרום איטליה במטרה להעבירם למחנה במצרים, אמי ואני נותרו באיטליה עד סוף המלחמה.

אבא הגיע לזגרב עם הפרטיזנים ונודע לו כי משפחתו שרדה, התאחדנו שוב ביוגוסלביה.

במלחמה איבדתי סבים, דודים ודודות, בני דודים ועוד רבים מבני משפחתי.

בדצמבר 8491 עלינו על האנייה “רדניק" בעיר הנמל בקר והפלגנו לארץ. לאחר שהייה קצרה במחנה עתלית עליית הנוער העבירה אותי לקיבוץ שער העמקים. לאחר שירותי הצבאי עבדתי יותר מ-04 שנה כחשמלאי מטוסים בחברת “אל על".

בשנת 0791 נשאתי לאישה את בטי לבית מנדיל. יש לנו בת משותפת: רינה.

109